בכל הנוגע לשאלת קיומה של עילת תביעה לכאורה - הבקשה הוגשה טרם הגשתה של תביעה עיקרית (לטענת המבקשת נוכח הדחיפות שבהגשתה, והיות שהמבקשת, שאינה מיוצגת, לא ידעה כי עליה להגיש תביעה עיקרית עם הבקשה), ובדיון הבהירה כי התביעה שבכוונתה להגיש היא תביעה לפצוי על עוגמת הנפש והנזקים אשר נגרמו בעקבות עבודות הבניה.
...
בתצהיר שהגיש המשיב לאחר הדיון הצהיר הוא "אני מצהיר כי הליך הבנייה במפלס של השוכרים נעצר ואני לא מתכוון להמשיך את הבנייה שם (במפלס בהם מתגוררים השוכרים עד לקבל ההיתר)". להתחייבויות אלו של המשיב ניתן תוקף של החלטה ושל צו מניעה זמני, ויובהר כי ההתחייבות שלא לבנות במפלס של המושכר, כפי שניתנה בדיון, תעמוד בתוקף עד להכרעה בתובענה או לסיום תקופת השכירות, לפי המוקדם, וזאת גם אם יינתן היתר בנייה בעניין זה.
ב. בכל הנוגע לבניה במפלס שמעל המושכר, אני סבורה כי יש להבחין בין בניה המבוצעת בהיתר לבין בניה המבוצעת שלא לפי היתר כדין.
אעיר כי לא נעלמה מעיני התנגדות המבקשת בעניין זה בתגובתה האחרונה, אך בנותני דעתי לכך שהמבקשת לא הציגה חוות דעת או אישור של בעל מקצוע, ואילו המשיב הציג מכתב ממהנדס בו מצוין כי "קיימת חובה בטיחותית והנדסית להשלים את סגירת הגג ע"י הרעפים", סבורה אני כי במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני - בגדרו אין בידי לקבוע מסמרות ביחס לטענות הצדדים בדבר חיוניות השלמת הגג בשלב הנוכחי, בהיבט ההנדסי והבטיחותי - האיזון מטה את הכף להתיר את השלמת סגירת הגג (ולמותר לציין כי כל טענות המבקשת בעניין זה שמורות לה, והיא תוכל להביא ראיות בעניין במסגרת ההליך העיקרי, בו יידונו גם שאלת הנזקים ושאלת הקטנת הנזק).
הבקשה למתן צו מניעה מתקבלת אפוא בחלקה, בהתאם למפורט לעיל.
