מתי תבוטל החלטה של חברי הקיבוץ להוציא חבר מהקיבוץ

בהתאם, עמדת ממ"י היא כי יש לראות בפרודים כ"יחידים" לעניין זה. יוער, כי עצם העובדה שחל שינוי בגישתו של ממ"י בעיניין אינו משנה ממסקנתי זו. החלטה 751 ביקשה למעשה להבטיח את זכויותיהם של חברי הקבוץ בחלקת מגוריהם ולהקנות להם זכויות בקרקע, וזאת, מתוך שאיפה להקנות לחברי הקבוץ רשת בטחון סוציאלית (ראו: עניין פורום הערים העצמאיות, פסקה 120).

(ה) קבוץ שחלה עליו תקנת משנה (ד) רשאי לאמץ כללים כאמור בתקנת משנה (ב) או לבטל את החלטתו לפי תקנת משנה (ג), הכל בהחלטת האספה הכללית שהעתק ממנה הועבר לרשם; נהג הקבוץ כאמור – לא תחול עליו עוד תקנת משנה (ד), אולם חבר קבוץ היוצא או המוצא מאותו קבוץ תוך שנה מהפסקת התחולה כאמור, יהיה רשאי לתבוע כי ינהגו בו לפי הכללים שנקבע בתוספת הראשונה.

(ו) תוקנו כללים שנקבעו לפי תקנת משנה (א), לא יחול התיקון על חבר קבוץ שיצא או הוצא מהקיבוץ תוך שנה מפירסום התיקון ברשומות, אלא אם אותו חבר הסכים לכך.

...

לסיכום חלק זה, יש לראות את הקביעה בסעיף 48 לתקנון הקיבוץ לפיה, חברי הקיבוץ המצויים במסלול של עצמאות כלכלית אינם זכאים לצבור דמי עזיבה, כהחלטה המבטאת את רצונם של חברי הקיבוץ.

מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 5 לתקנות השיוך, הקובעת כי "הקיבוץ ישייך דירות לחבריו על חשבון דמי העזיבה המגיעים לחבר, בהתאם להסדרים שיקבע הקיבוץ בתקנונו ובהתאם לדין כפי שיהיה מזמן לזמן", ועם הוראת סעיף 44א לתקנון הקיבוץ.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן הבא: לצורך שיוך היחידות לפי החלטה 751, יש לבחון מיהם "בני-זוג" על-פי מבחן מהותי, המתבסס על מצב הדברים בפועל ואשר לפיו, יש להכיר בפרודים כ"יחידים".

בשלב מאוחר יותר, כך נטען, החליט הקבוץ להוציא חברים שהוותק שלהם אינו עולה על 30 שנה מרשימת הזכאים לדירת מגורים ולהקצות להם מיגרש בלתי מבונה ולחייבם לשאת במלוא עלויות בניית הבית, עלות התשתית במיגרש שלהם ובעלות התשתית הציבורית.

לטענת התובעים, ההבחנה בין חבר זכאי לחבר זכאי צעיר לעניין שיוך דירות יוצרת שני מעמדות של חברים, ללא כל הצדקה עניינית ובנגוד להבטחות ולמוצגים שהציג הקבוץ בפניהם עובר לקבלתם לחברות לקבוץ.

במילים אחרות, כאשר מדובר בסכסוך ספציפי בנוגע לנושא מסוים, האגודה וחבריה אינם כפופים להוראת סעיף 52 לפקודה שכן סעיף זה אינו רלבאנטי לסיטואציה מעין זו. מאחר שקבעתי כי אין כל ראיה לכך שהמשיבים היתנגדו להחלטות האספה הכללית ואף לא פעלו לביטולן, הרי נוצר בין האספה הכללית לבין חבריה הסכם בוררות לכל דבר ועניין בנוגע לסכסוכים הנוגעים לשיוך הדירות.

...

מקובלת עליי טענת המשיבים, כי הליך שיוך הדירות אינו נוגע באופן עקרוני לעסקי האגודה.

אשר על כן, הנני מקבל את הבקשה ומורה על הקפאת ההליכים בתיק זה ועל העברת הסכסוך שבין הצדדים להליך של בוררות בהתאם להחלטות האסיפה הכללית מתאריכים 24.2.2010 ו- 9.6.2010.

המבקשים ישלמו לקיבוץ הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

תקנון הקבוץ, שנימסר לעיוני, קובע בסעיף 36, תחת הכותרת של "הוצאת חבר", את הדברים הבאים: "רשאי הקבוץ להוציא חבר מהקיבוץ על פי החלטה של האספה הכללית .... בגלל אחת הסיבות הבאות:

ב"כ הנאשם הפנה לע"פ 43351-08-14 אסייגה אלמיו נגד מדינת ישראל (24.11.14), בו בית המשפט המחוזי ביטל את הרשעתו של המערער בגין עבירת איומים על שוטרים.

...

אשר על כן החלטתי שלא לטלטל את שגרתו, ולא להקשות על המשך תפקודו בהשמתו במסגרת של מאסר, ולו בעבודות שרות.

החלטתי להאריך במעט את תקופת המבחן מעבר להמלצת שרות המבחן, על מנת שהנאשם יהיה נתון במסגרת טיפולית והרתעתית זו, ויהיה ניתן לשפוט אותו מחדש, על פי הוראות החוק, ואף להחמיר בעונשו, אם חלילה לא יעמוד בתנאי המבחן או יעבור עבירה נוספת.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשו של הנאשם כדלקמן: צו מבחן לתקופה של 18 חודשים.

מאליו ברור כי לא ניתן לייחס ליישומה של ההחלטה תוצאה של הוצאת חבר מחברותו בקבוץ, שהרי הדבר מנוגד למטרתה.

אף רמ"י, בעמדתה כפי שניתנה במסגרת התובענה דנן, העמידה דברים על דיוקם והבהירה כי בנגוד לטענת הנתבעים, שיוך הדירה איננו גורע אותה ממשבצת הקבוץ ואיננו מביא לביטול החברות בקבוץ ומשכך, הקבוץ רשאי להתנות את השיוך בחתימת החבר על הסכם אישי המסדיר את מערכת היחסים שתשרור בין החבר לבין הקבוץ לאחר השיוך (ראה עדות העדה מטעם רמ"י בעמ' 18 שורות 13-30 לפרוטוקול).

...

לסיכום, בהחלטת השיוך הוחלט כי החברים יחוייבו לחתום על הסכם אישי כתנאי לשיוך.

העובדה ש- 74 מתוך 76 משפחות חתמו על ההסכם האישי, תומכת אף היא במסקנה שחברי הקיבוץ ראו בהסכם זה כסביר וכמחייב, בהתאם להחלטת השיוך.

על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת במובן זה שהקיבוץ רשאי להתנות את שיוך הדירה לנתבעים בחתימתם על ההסכם האישי.

לדוגמא למקרה בו דן בית משפט מחוזי, ולא בית משפט שלום, כאשר נתבקש סעד הצהרתי לביטול החלטת האספה הכללית להוציא חבר מקיבוץ, ראו ת"א (מחוזי י-ם) 1484/99 הרטי נ' קבוץ קלי"ה (פורסם בנבו, 5.6.2005).

בקשה לעיכוב הליכים - הסוגיות הטעונות הכרעה התשתית לבקשתה של האגודה לעיכוב ההליכים הנה תוכנו של סעיף בתקנון האגודה (להלן: סעיף הבוררות) הקובע כדלקמן: "כל סיכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלע בין חברים או בין חברים לשעבר או בין אנשים התובעים באמצעותם או בין חברים כאלה, חברים לשעבר או אנשים התובעים באמצעותם מצד אחד ובין האגודה או ועד ההנהלה או פקידי האגודה מצד שני – ימסר למשפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י בהתאם לתקנון משפט זה, ואשר יחייב בזמן ברור הסיכסוך או לרושם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 52 מפקודת האגודות השיתופיות, הכל לפי בחירת התובע, בתנאי שועד ההנהלה יהיה רשאי, לפי שיקול דעתו, לפנות לבית המשפט ולתבוע כספים המגיעים לאגודה מחברים או מחברים לשעבר; כל סיכסוך בין הצדדים הנ"ל הנוגע לפרוש התקנות הללו או ערעור חבר על הסיבות שנתנו בקשר להחלטה על הוצאתו – ימסרו להחלטת ועדת בוררות המורכבת משלושה חברים שיתמנו על-ידי המרכז החקלאי של הסתדרות הפועלים החקלאית". הכרעה בבקשה זו - הנסמכת על סעיף הבוררות בתקנון האגודה - מצריכה ליתן את הדעת לשאלות נכבדות: מה תוקפו המחייב של התקנון, באיזו מידה מחייב סעיף הבוררות את שיטרית, והאם המחלוקת הנוכחית הנה "סיכסוך בגלל עסקי האגודה" (כלומר, כיצד יפורש מונח זה העומד בלב סעיף הבוררות).

...

האם יש להעתר לבקשה לעיכוב הליכים והעברת התובענה לבוררות, לאור קיומו של סעיף בוררות בתקנון האגודה השיתופית ? רקע והליכים קודמים המשיבים (להלן: שיטרית) הגישו תביעה נגד המבקשת (להלן: האגודה) ונגד ציון ומרינה לוי (להלן: לוי).

במסגרת החלטתי מיום 3.2.2013 (להלן: ההחלטה הקודמת) דחיתי את בקשת האגודה לסילוק התביעה על הסף ונעתרתי לבקשתה למתן ארכה להגשת בקשה לעיכוב הליכים ולהעברת הדיון לבורר שימונה על-ידי רשם האגודות השיתופיות (להלן: רשם האגודות).

לאורם של יחסי קרבה אלו, המושתתים, בין היתר, על כך שלעתים האינטרס של החבר היחיד נדחה מפני האינטרסים של האגודה ושל כלל החברים המאוגדים בה, הרי כאשר בוחנים את סעיף הבוררות מתבקשת המסקנה כי המטרה העיקרית שאותה הוא בא להגשים הינה השאיפה להימנע, ככל האפשר, מהפניית סכסוכים בין חברי האגודה לאגודה, בנוגע לעסקי האגודה, להתדיינות לפני בית משפט.

אשר על כן, הנני נעתר לבקשה החלופית, ומורה על עיכוב ההליכים בתובענה (ביחס לכל הצדדים) ועל העברתה לבוררות בהתאם לקבוע בסעיף הבוררות שבתקנון האגודה.

כן הנני מחייב את שיטרית לשלם לאגודה הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.