מתי תבוטל החלטה משפטית שניתנה על ידי בית המשפט

"הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן החלטה, זכותו של המבקש היא, שההחלטה תבוטל "מתוך חובת הצדק", ex debito iustitiae.

אפתח בכך שלפי ההלכה הפסוקה קיימת חזקה כי המסירה בוצעה כדין עת ניתן על ידי בית המשפט פסק דין בהיעדר הגנה, ובודאי עת צורף תצהיר מתאים וזאת מקום שמסירת תצהיר כוזב מהוה עבירה פלילית.

זאת על הצד הנמוך בשים לב להיותם מיוצגים על ידי לישכת הסיוע המשפטי.

...

בשים לב לעובדה כי טיפול בבקשה זו אורך זמן, המבקשים נמצאו זכאים לסיוע משפטי ופרק זמן סביר לאחר מכן הוגשה הבקשה מוכנה אני להניח לצרכי הבקשה ועל אף שמסקנה זו אינה חפה מספקות ממשיים כי יש בכך טעם להאריך המועד להגשת הבקשה עד למועד הגשתה בפועל, חרף העדר הפירוט אשר למועד הגילוי על אודות פסק הדין וחרף העדר התייחסות לאישורי המסירה בעניין זה. חובת הצדק הלכה היא, כי אם יוכח שכתב תביעה לא נמסר כדין לנתבע, יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר כתב הגנה מחובת הצדק.

על אישור המסירה לנתבע ובתצהיר המוסר נכתב כי "אליאס דוד של אישתו ניסרין קיבל אך סירב לחתום בהוראת אשרף... בשיחה טלפונית". בשים לב לעובדה כי הצהרה שאינה אמת מהווה עבירה פלילית ובשים לב לטענות המבקשים ולאי התייחסותם באופן קונקרטי לאישורי המסירה המצויים בתיק זולת ההתייחסות הכללית האמורה, אני קובעת כי ההמצאה בוצעה כדין, ואין להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לאור כל האמור מסקנתי היא כי בשים לב לטענות המבקשים המהוות טענות הודאה והדחה ולאופן הבאתן בפניי, בשים לב לעמדת המשיב ולזכות התגובה שניתנה למבקשים - אין כל תוחלת בביטול פסק הדין.

באיזונם של הדברים, לאחר שהבאתי בחשבון את סיכויי הגנתם של המבקשים כמו גם את שאר טענות המבקשים – לא מצאתי להיעתר לבקשתם לביטול פסק הדין.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

הנתבע הוסיף כי על פי ייעוץ משפטי שהוא קיבל באנגליה, הוא טען להגנתו, שדירה זו משמשת לו למגורים כאשר הוא נמצא באנגליה, אך ציין גם כי "במשפט באנגליה הצליחו להוכיח שאני לא מתגורר שם ונאלצתי לוותר על הדירה". בחקירתו הנגדית, העיד הנתבע, כי לא גר בדירתו בלונדון זה שנתיים-שלוש, ולפי מיטב הבנתו במצב דברים זה היה עליו לותר על הדירה, אף שהייתה בדיירות מוגנת.

העובדה כי פסק הדין נבחן על ידי ערכאות העירעור (בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בבקשת רשות לערער) – אין משמעה, שיש לעתור לביטול החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות לערער או (וגם) בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את העירעור על פסק דין המקורי [בש"א 7364/05 כהן נ' דגן (25.8.2005); יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 891 (2019)].

חרף ייחודיות ההליך וחרף ייחודיות וחריגות הסעד העקרי שהתבקש – אין מנוס אלא להעתר לו. נוכח האמור, פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב יפו בתיק ת"א (שלום ת"א) 14028/91 מיום 30.9.1992 – בטל.

...

עניינה של התובענה שלפניי היא עתירת התובעת להורות על ביטול פסק דין חלוט, בטענת מרמה וגילוי ראיות חדשות; להורות על סילוק ידו של הנתבע מדירתה; ולחייבו בתשלום סכום כספי בגין דמי שימוש ראויים בדירה זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בראיות ובמוצגים שהוצגו לפניי בית המשפט, השתכנעתי כי דין התובענה להתקבל בחלקה.

דין טענה זו להידחות.

דין טענה זו, אם כן, להידחות גם כן. סעדים תובענה זו הוגשה לשלושה סעדים.

חרף ייחודיות ההליך וחרף ייחודיות וחריגות הסעד העיקרי שהתבקש – אין מנוס אלא להיעתר לו. נוכח האמור, פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב יפו בתיק ת"א (שלום ת"א) 14028/91 מיום 30.9.1992 – בטל.

לפי האמור בפסק הדין בתמ"ש 211090/96 מיום 22.9.1999 שניתן על ידי בית המשפט לעניני מישפחה במחוזות תל אביב והמרכז (נספח א' להודעת העירעור, להלן: "פסק הדין משנת 1999"), הנושה והיחיד נישאו בשנת 1983.

במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, בוטלה החלטה זו (סעיפים 13-7 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, ושוב בעמוד 16 שורות 15-14 לפסק הדין).

לגופו של עניין, הנאמנת ציינה שהסכסוך בין היחיד לנושה מיתנהל כבר כ-25 שנים, וכולל הליכים משפטיים רבים בין הצדדים, שהנאמנת עיינה בהם בעומק עובר להכרעה בתביעת החוב.

לאור חשיבות הדברים לענייננו אביאם במלואם: "לקבל את ערעורה של המערערת בנוגע לקביעת בית משפט קמא באשר לפקיעת חיובו של המשיב במזונותיה על פי הסכם הממון וממילא לבטל גם את קביעתו, בסעיף 90 לפסק הדין, שמחייב את המערערת לשלם או להשיב למשיב מחצית תשלומי משכנתא שפרע מיום הגיע אחרון ילדי הצדדים לבגרות. החיוב של המשיב בתשלומי משכנתא יבוטל מיום הגשת תביעת המערערת לפירוק שתוף – 14.5.17." (ההדגשה לא במקור – מ"ש) יוצא אם כן שהחיוב במזונות נותר על כנו, ולא נקבע כלל, בין על ידי רשמת ההוצל"פ ובין על ידי בית המשפט המחוזי, שהחיוב פקע במועד כזה או אחר.

...

מכך עולה המסקנה שהנאמנת אכן נמנעה מלהעביר את המסמכים לידיעת היחיד, לצורך השגתו, כנדרש, בטרם הכריעה בתביעת החוב ומכל מקום לא הוכח אחרת כאמור.

אף טענה זו אין בידי לקבל.

יתרה מכך, גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלה היחיד טענות נגד היתרה בתיק ההוצל"פ, כפי שציין אף בית המשפט שם. בשולי הדברים יוער כי מאחר וענייננו בחוב מזונות, שהוא חוב בדין קדימה, לא חלה עליו הוראת סעיף 235(ג), שקובעת שאין לכלול ריבית פיגורים בחובות כלליים, אף שזו מחושבת במסגרת יתרת התיק בהוצל"פ, ולכן אין מניעה לבסס את גובה החוב על היתרה בתיק ההוצל"פ. הכרעה סוף דבר, הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון רע"א 4444/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. חיים שינקר 2. אלישבע שינקר נ ג ד המשיבים: 1. חיה רחל כהן אוליבצקי 2. אביב פריצקי עו"ד - נאמן 3. כונס הנכסים הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.4.2023 בפש"ר 17725-12-12, שניתנה על ידי כב' סגן הנשיא השופט ח' ברנר בשם המבקשים: עו"ד יהודה יוד ][]החלטה

כן ציין בית המשפט כי המבקשים מנסים להכנס "בדלת האחורית" כדי להמשיך ולסכל את מימוש הדירה חרף דחיית בקשת רשות העירעור הקודמת, וזאת על ידי העלאת טענות חדשות הנעדרות כל בסיס עובדתי או משפטי.

בנמקו קביעות אלה, ציין בית המשפט ראשית כי המבקשים מסתמכים בבקשתם על ההחלטות שניתנו וכתבי הטענות שהוגשו בהליך פשיטת הרגל, בבקשת רשות העירעור הקודמת ובהליכים שהתקיימו בבית המשפט לעינייני מישפחה – אשר כולם היו מצויים ברשותם הרבה קודם להגשת הבקשה לביטול ההחלטה.

...

על רקע זה, מצא בית המשפט כי הבקשה אינה מבוססת על ממצאים חדשים ומכריעים שהגיעו לידיהם כעת אלא על מחשבות והרהורים שנטענו בעלמא ללא תשתית ראייתית; והיא נועדה אך ורק להמשיך ולעכב את הליכי המכירה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובות המשיבים.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

נטען כי במועד פסק הדין היה ההליך המקביל תלוי ועומד , ולא היה מקום לאפשר קיום שני הליכים משפטיים באותו עניין, בפני שתי ערכאות שונות.

יחד עם זאת, ב"כ המבקשת פעל שלא כדין, ובמקום להגיש כתב הגנה עד המועד המאוחר שניתן על ידי בית משפט קמא הוא יום 23.3.2023, הוגשה יום קודם למועד זה בקשה לעיכוב הליכים ובקשת הבהרה, ובכך נגרם עיכוב נוסף בבירור ההליך בבית משפט קמא, והמבקשת נהגה בחוסר תום לב. אכן, בית משפט השלום בבת ים רק המליץ למשיבה להמתין עד להכרעה בהליך המקביל שנותר לידון בו, בטרם ינוהל ההליך בבית משפט קמא, ואולם בית משפט קמא בהחלטה מיום 9.3.2023 הביע דיעה אחרת, וקבע כי לא ניתן למנוע הגשת תביעה לבית משפט קמא, וכל שניתן הוא לבקש לאחד אחר כך את הדיון בהליך בבית משפט קמא עם הדיון בהליך המקביל.

לפיכך הבקשה מתקבלת, העירעור נדון לגופו ומתקבל, פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה בטל, הדיון יושב לבית משפט קמא כדי שזה ינהג על פי שיקול דעתו ובמידת האפשר, כאמור בפסק דין זה, למען תמנע הכרעה סותרת על ידי שתי ערכאות.

...

במענה לבקשה למתן רשות ערעור טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, משום ש: בתביעה המתנהלת בבית משפט השלום בבת ים הוברר כי חברת הביטוח שביטחה את הרכב בו נהגה המבקשת הסירה כיסוי ביטוחי, משום שלטענתה המבקשת ו/או בעלה מסרו לחברת הביטוח מידע כוזב.

מתן פסק דין בהעדר הגנה כפי שנעשה איננו הפתרון הנכון, ולפיכך דין הבקשה להתקבל, ודין פסק הדין שניתן בהעדר הגנה, להתבטל, וכך אני מורה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, ומאחר וראוי היה למנוע גם הצורך בניהול ההליך כאן ובכתיבת פסק הדין, לאור התנהלות שני הצדדים בכל ההליכים המנוהלים, שאינה תורמת ליעילות הדיונים ולהקלת העומס על בתי המשפט, ראוי אולי היה לשקול פסיקת הוצאות, ואולם בהינתן קיומם של ההליכים שמנהלים הצדדים, כמפורט בפסק דין זה, ישקלו הערכאות המבררות סוגיה זו גם בהתייחס להליך כאן.

לפיכך הבקשה מתקבלת, הערעור נדון לגופו ומתקבל, פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בטל, הדיון יושב לבית משפט קמא כדי שזה ינהג על פי שיקול דעתו ובמידת האפשר, כאמור בפסק דין זה, למען תימנע הכרעה סותרת על ידי שתי ערכאות.