מתי ראיות לכאורה קבילות גם אם הן מבוססות על פיקציה

בפסיקה נקבע זה מכבר כי תלושי השכר מהוים ראיה לכאורה לאמור בהם, ועל המבקש לסתור את תכנם מוטל נטל הראייה (עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי [פורסם בנבו] (25.11.2008); דב"ע (ארצי) נה/3-193 חנן זומרפלד נ' מלון זוהר בע"מ [פורסם בנבו] (1.5.1996).

התובע לא הציג כל ראיה לכך שתלושי השכר הנם פקטביים, לרבות לעניין שכרו, ובמה הדברים אמורים.

באשר למבחן מהימנות ואמינות הסרט כבר נפסק: "ההקלטה... או התמליל שלה חייבים לשקף נכונה את אשר הושמע... נוכל לומר כי המבחנים באים להבטיח כי מה שהמכשיר פולט זהה למה שאזנו קלטה בעת השמעתם של הדברים...". ועוד: "השאלה היא של נאמנות ואמינות של מה שהוקלט ולא של הקף ההקלטה... לעניין הקבילות שוקל בית המשפט את המהימנות של דרך עריכתו של מה שהוקלט מבחינת ההצגה כהויתה של מה שהמכשיר קלט באופן שהפלט זהה לקלט המקור". (ראה: י. קדמי שם בעמ' 952; ע"פ 869/81 שניר – מדינת ישראל פד"ד לח(4)194).

במסגרת סיכומיו, מתבסס התובע על דברים שלכאורה נאמרו על ידי עמית, מבלי להזמינו לעדות.

...

תלושי השכר משקפים את היקף עבודתו של התובע, את השכר המוסכם בין הצדדים, את השכר שקיבל התובע בפועל מהנתבע ואת הסכומים הנוספים ששולמו לתובע במהלך עבודתו, ולפיכך יש לדחות את תביעתו של התובע לתשלום פיצויים לדוגמא.

נוכח כל המקובץ, דין התביעה לגמול שעות נוספות – להידחות.

משהנתבע לא הציג כל הסכם עבודה ו/או הודעה בכתב על תנאי עבודתו של התובע, ישלם הנתבע לתובע בגין הפרת הוראות החוק, סך של 1,500 ₪.

לאור התוצאה אליה הגענו, ובשים לב כי התביעה הוגשה על סכום של 64,034 ₪, והיא נדחתה ברובה המכריע, התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 5,000 ₪, אשר הנתבע רשאי לקזז מהסכום שנפסק לטובת התובע.

הנתבע טען כי אין לקבל את עדותו של מר בוכריס, שכן לטעמו מדובר בעדות שמועה בלתי קבילה.

מר בוכריס הבהיר כי תחקירן התכנית אחראי לבירור מקור הסירטון הראשון ובהתאם לבירור שערך התחקירן, כפי שמסר לו, הרי שהמקור של הסירטון הראשון הוא בדף הפייסבוק של הנתבע ולכן ניתן הקרדיט כאמור בעת שידור הסירטון בתכנית "מה ניסגר". עדותו של מר בוכריס אמינה עליי, ולא מצאתי כל יסוד או סיבה לפקפק בה. לא מצאתי גם כי אי הבאת התחקירן לעדות – גרעה ממשקל הראיה שהובאה על ידי התובע להוכחת המקור של הסירטון הראשון, נוכח העובדה כי מר בוכריס, כבעל חברת ההפקות, הוא האחראי על עבודת התחקירן ואת עדותו בעיניין זה ביסס על היתנהלותו השוטפת במסגרת תפקידו ואחריותו האמורה.

הנתבע ביקש לשכנע את בית המשפט כי קיימים שני דפי פייסבוק – האחד, דף הפייסבוק שפרטיו נרשמו על גבי הסירטון הראשון בעת שידורו בתכנית "מה ניסגר", שם נרשם כי מדובר בדף הפייסבוק של "אלי נובוסלסקי לראשות עריית אריאל"; השני, דף הפייסבוק של הנתבע שנירשם בשם "אליהו נובסלסקי לראשות עריית אריאל". הנתבע טען כי ייתכן שניפתח עמוד פייסבוק פקטבי, וכי עמוד הפייסבוק שממנו לכאורה נילקח הסירטון, אינו עמוד הפייסבוק הרישמי של הנתבע – ולראייה, אין המדובר באותו שם. לא ניתן לקבל טענה זו של הנתבע ואין בה כדי לסתור את הראיה שהובאה על ידי התובע להוכחת מקור הסירטון הראשון.

כשאני מנהל קמפיין בחירות ונכנסים כל מיני עיזים לתוך מערכת הבחירות, אתה לא יכול, אתה צריך למנף את זה לטובתך, ואם יש איזה תומך נלהב שכותב עליך שיר, גם אם אתה לא מסכים איתו, אתה מנסה להפוך את זה לטובתך כי כל דבר שתיעשה, ובוא לא נשכח כמה ימים ספורים לפני מועד הבחירות, ולא היה לי זמן להתעסק עם זה, ואמרתי שאני שמח ויכולתי להגיד שאני מאוד כועס.

...

סוף דבר: דין תביעתו של התובע – להתקבל.

הנתבע אינו בגדר "מפר תמים" ולא עשה "שימוש הוגן" בלחן המוגן וכל טענותיו של הנתבע בעניין זה – נדחות.

בסך הכל, ישלם הנתבע לתובע פיצויים בגין הפרת זכות היוצרים של התובע בלחן המוגן והפרת זכותו המוסרית בסך כולל של 130,000 ₪.

לתיק הוגשו מעט דוחות נוכחות- אלא שבעוד התובע טוען כי נאלץ לחתום עליהם באופן פקטבי לאחר 8 שעות (גם עבור עובדים אחרים) ובפועל המשיך לעבוד, הרי שהנתבעת טוענת כי הם משקפים את שעות העבודה אלא שהתובע בכלל סירב לחתום בשלב מסוים על דוחות נוכחות.

בחירת התובע להציג רק תמלולים חלקיים (של הקלטות מופסקות) בודאי מוקשה שכן על פני הדברים ברי שנבחרו רק קטעים הנוחים לו ולא קטעים אחרים שהיו פחות נוחים לו. עם זאת הנתבעת לא דרשה תימלול מלא לכתחילה אלא הביעה רק טענה בהודעתה מיום 16.7.20 כי היא שומרת זכויותיה בנידון- ואך בסכומיה הביעה היתנגדות לקבילות/משקל הראיות.

למעשה אין בפנינו כל גרסה בענין זה ,באופן שמקשה ביותר להעריך את הטענה של התובע לעבודה בש"נ מתוך מסגרת ההתנהלות הרגילה של הנתבעת המבוססת לכאורה על משמרות.

טענות התובע בסכומיו (ס'40) לענין ניהול טכני של כביכול רשומי חופשה בתלוש, שאינו מבוסס על כל נתון , וזאת משלב מסוים, מקובלות עלינו ולטעמנו בנסיבות אלה אין הנתבעת יכולה להבנות על התלושים.

גם אם היה ספק ביחס לכך , הרי שההתנהלות שלאחר מכן מוכיחה כי התובע היה בעל המוטיבציה לסיים את יחסי העבודה שכן דורון זמנו לשתי פגישות שאליהן לא הגיע (ר' ההתכתבות בווטספ) .

...

בנסיבות אלה גם דין התביעה לדמי הודעה מוקדמת – דחיה.

טענות הקיזוז אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרות משמצאנו כי התובע עזב ללא התראה ושלא כדין את מקום העבודה, זכאית הנתבעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

עם זאת לא מצאנו כי הנתבעת הוכיחה כדבעי את שווי הקיזוז שמבקשת לבצע- 3700 ₪ (יוער כי גם האמור בנספח נ/16 אינו מתיישב עם האמור בנ/17) על כן נדחית טענת הקיזוז.

התובעים לא גילו היכן נימצאו מסמכים אלו? מתי איתרו אותם ? מדוע לא אותרו כל אותם שנים!! ובצד זאת לא טרחו התובעים להסביר אם יש בידיהם מיסמך כזה מדוע הסכימו לערוך הסכם מכר עם בוטרוס ומדוע אין מיסמך כזה בשם האח בוטרוס שמכר להם את חלקו במקרקעין ונמצאו רק חתימות של המנוח מיכאל אשקר בלבד!! ברור ששילוב הנסיבות של גיל המסמך והמקום שבו הוא נשמר, בהתאם להוראות סעיף 43 לפקודת הראיות ,יש בהן להשליך על שאלת האותנטיות שלו, המאפשרת להגישו לבית- המשפט כראיה קבילה.

בנוסף ניתן לתהות אודות תוכן המסמכים: לגבי השנה כעולה מהמסך ואף מהתרגום שהשנה שנרשמה היא 945 !!! אשר על כן, אני קובע כי מסמכים אלו מסמכים "פקטביים", קרי, מסמכים למראית עין, שנועדו לתמוך בגירסה של התובעים.

מדובר, אם כן, בראיה שכעקרון מצויה וברת השגה, במובן הרחב של המילה, ולכאורה ניתן לצפות כי התובעים שטוענים שהיו הבעלים של המקרקעין מאז ומעולם יבחנו ויבדקו את תיק ההסדר ולהגיש מסמכים מתוכו התומכים בגירסתם וטענתם.

מעבר לקביעתי לעיל שהתובעים לא הצליחו לבסס עובדתית את טענתם שהיו הבעלים לפני קום המדינה ולפני הליך ההסדר; הרי גם אם טענתם הייתה נכונה , לא נין לקבלה כלל.

התובעים ,כאמור לעיל, לא הראו מדוע לטענתם הם הבעלים גם לפני הליך ההסדר המנדטורי, עדותם היא עדות המבוססת על מה ששמעו , לטענתם, ממורישיהם, בלי כל ביסוס ותימוכין.

...

על כן דין התביעה להידחות גם מחמת התיישנות.

סוף דבר; אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט לדחות את התביעה למתן פסק דין הצהרתי.

הנני מחייב את התובעים , ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 15,000 ₪.

אולם, בהנתן שמדובר בהתקשרות המשתרעת על מכלול רחב של עילות אפשריות אשר הצד המסכים אינו יודע מתי ואם הן חלות בכלל, חסרה כאמור מסוימות וגמירות דעת להסכם כולו.

מעצם היות הדו"ח גולמי ומבוסס על מיקום, נידרש פיענוח שלו על מנת ללמוד ממנו את שעות העבודה.

התובע טען גם שלא ניתן לקבל את הדו"חות כראיה קבילה משום שלא הובא מי מטעם חברת פוינטר על מנת להבהירם ולא הוכח שאינם ערוכים.

עינינו הרואות, כי מדי פעם שינתה הנתבעת את הנתונים כך שסך כל הרכיבים ששולמו לתובע יעמוד על 6,000 ₪ אך הדפוס החוזר שבו סך הרכיבים תמיד מסתכם ל – 6000 ₪ מלמד לכאורה שהרישום בתלוש היה פקטבי.

גם אם התובע לא סיפק ראיות למחאות החוזרות שהוא טען להן, די בנסיבות הכוללות של משבר הקורונה ובעובדה שבסופו של יום בחר להתפטר בעקבות אותה הרעת תנאים כדי להוציא מידי חזקת ההסכמה.

...

התיישנות: לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות ככל שהיא מתייחסת לתקופה לפני 6.11.20, שישה חודשים בטרם הגשת התביעה.

בנוסף, טענתה של הנתבעת לפיה הדו"חות מונפקים בהתאם לקוד האישי שמקודד העובד ברכב מקובלת עלינו.

בהקשר זה נשאל מר צדיק בחקירתו: "ש....לעניין התאונות, תיקנת את התאונות? ת. ברור. ש. יופי הפעלתם ביטוח? ת. יכול להיות אם זה תאונה קטנה בדרך כלל מתחת ל-5,000 שקל לא מפעילים ההשתתפות העצמית שלנו גבוהה באוטובוס זעיר ואם זה מעל אז בדרך כלל משתפים ביטוח. ש. צירפת אבל מסמך שמעיד על זה ששילמתם או שהפעלת ביטוח? ת. אני לא זכור לי אם בדקתי את זה לפני שבאתי, נראה לי שבתאונה הראשונה יש לך שמאות מדויקת בתאונה השנייה אולי תיקנו עצמאי. ש. אבל אני לא יודע אם זה שולם או לא שולם. ת.מה זאת אומרת שולם או לא שולם? ... ש. אני לא יודע, שילמתם? לא שילמתם?...אתה יודע כרגע להוכיח לי אם הביטוח כיסה את זה או לא?...ת. לפי דעתי כן". כלומר, לפי עדות זו, הנזק הנטען (שממילא לא הובאה כל עדות להוכיחו) שולם על ידי חברת הביטוח ואין כל מקום לתבוע אותו מהתובע.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סך של 92,934 ₪ לפי הפירוט שלהלן: גמול שעות נוספות בסך של 58,311 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.