על כן, נקבע כי פגם בהצעה או בהליכי המיכרז ייחשב לפגם מהותי אם הוא פוגע בעקרונות היסוד של דיני המכרזים, ובראשם עיקרון השויון והתחרות ההוגנת (עע"מ 1966/02 המועצה המקומית מג'אר נ' אברהים, פ"ד נז(3) 505, 511-510 (2003); עע"מ 5159/08 מיצויוסי בע"מ נ' אור הסעות ג.ד., פסקות י"ח-כ"א (4.3.2008), להלן: ענין מיצויוסי) -
"... אמרנו וחזרנו ואמרנו פעמים הרבה, שלא כל פגם יביא בהכרח לפסילתם של הצעה או המיכרז כולו. פגמים בעלי אופי טכני שאינם יורדים לשורשו של ענין ושאינם פוגעים בכללי היסוד של שיטת המכרזים הציבוריים, לא יניעו אותנו לפסול הצעה" (בג"ץ 203/75 בן-יקר נ' המועצה האזורית באר-טוביה, פ"ד כט(2) 707, 711 (1975)).
...
משכך, המליצה ועדת המכרזים לראש המועצה המקומית להכריז על עתיד כזוכה במכרז, וביום 1.7.2015 אימץ הלה את המלצתה זו.
בערעורה מעלה אורט שתי טענות עיקריות: האחת, כי הפקדת האומדן בסכום אפס על-ידי המועצה פגעה בתקינות ההליך, והמסקנה המתבקשת הייתה צריכה להיות ביטול המכרז; והשנייה, כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על ביטול המכרז, נוכח הפגם שנפל בסוגיית הניקוד של הקריטריון הסובייקטיבי, ולא להסתפק בהחזרת הענין לוועדה המייעצת.
איני סבור שיש בטענותיה של אורט, שעיקרן בכך שמדובר בשינוי תנאי המכרז ולא ביישום שגוי של התנאים, כדי לשנות ממסקנה זו. הבחנה כגון זו, גם אם היינו מקבלים אותה, אין בה כשלעצמה כדי ליתן מענה לשאלה שבמוקד הדיון - האם היה על בית המשפט להורות על ביטול המכרז במקום על החזרת הענין לדיון מחדש של ועדת המכרזים.
סיכומו של דבר: החלטתו של בית משפט קמא להחזיר את הדיון לוועדת המכרזים לא הייתה שגויה, היא מבוססת על עקרונות דיני המכרזים ודיני התרופות של המשפט המינהלי, ואין מקום להתערב בה.
סוף דבר: הליך המכרז מושא דיוננו אמנם לא היה חף מפגמים, ויש להצר על כך, אך אין באלה כדי להצדיק את הסעד המבוקש על ידי המערערת.
אכן -
"לתורת המכרזים יפה גישת בית שמאי. אין מנוס. שמירה קפדנית ודקדקנית על כללים ברורים ואחידים היא ערובה לקיום העקרונות המהותיים של שויון והגינות המכרז, להגברת אמון הציבור בשיטת המכרזים, למאמץ לנעילת דלתי השחיתות ולשינוי היחס המקל ראש, לעתים, בדרישות המכרז מצד חלק מהמציעים. גישה אחרת אולי תועיל לקופת הציבור במקרים מסוימים לטווח קצר, אך יפגע בה קלקול המידות בטווח הארוך, ועמו כל החלאים הכרוכים בכך" (עע"מ 5853/05 אחים כאלדי בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ, פסקה י"ד (16.1.2007)).