ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את גרסת הנאשם לפיה הפקח ניצל את תום ליבו ורשם דברים שלא אמר ולפיה הוא פעל בהתאם להוראות אביו ושם רבע כפית, בהנחה שזה יבריח את החיות וטען כי בנסיבות, לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירות שדורשות כוונה.
ככלל, אמצעי פסול יהא כזה "השולל מהנחקר, כאדם, את היכולת הנפשית לבחור, אגב שיקול דעת, אם לעשות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית או אם לוותר על זכות זו". כן נקבע בפסיקה כי ככל שמדובר בטעות או ברשלנות, ובמיוחד כשאלו לא פגעו ברצונו החופשי של הנאשם, עת נחקר כחשוד, כי אז אין מקום לפסול את הראיות שהושגו במסגרת אותו הליך, אף אם נפל בו פגם.
הקשר הסיבתי בין מעשיו של הנאשם ובין מותם של בעלי החיים
הלכה כי ניתן להרשיע נאשם בהסתמך על ראיות נסיבתיות, ובילבד שהמסקנה המפלילה תהיה המסקנה ההגיונית היחידה העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות.
חרף מודעותו של הנאשם להיות החומר רעיל, טרם השמוש בו הוא לא קרא את ההוראות על האריזה של חומר ההדברה 'לנט', למרות שאביו הנחה אותו לעשות כן (עמ' 37 לפרוט' בש' 15-20).
...
המאשימה טענה כי הודאת הנאשם בפיזור הרעל, לצד העובדה שבסמוך למכלי המים נמצאו בעלי חיים שמתו מהרעלה של אותו רעל (ת/1, ת/3 ות/6), מובילה למסקנה ההגיונית היחידה כי הנאשם ביצע את העבירות מושא כתב האישום.
לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות ועיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי השאלות העיקריות הדרושות הכרעה הן אלה:
* חוקיות כניסת פקח הרט"ג לשטח החקלאי.
לצורך הוכחתה של המודעות לאפשרות גרימת התוצאה, ניתן להסתייע בחזקת המודעות הכללית הקובעת כי "אדם מודע, בדרך כלל, למשמעות התנהגותו, מבחינת טיבה הפיזי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות שעשויות לצמוח ממנה". שאלת הצפיות הסובייקטיבית, קרי מודעות העושה לאפשרות גרימת התוצאה, היא שאלה עובדתית במהותה (דנ"פ 404/13 פלוני נ' מדינת ישראל (19.6.16)).
עם זאת, אני סבורה כי אין די בכך כדי להוכיח את יסודות העבירה שיוחסה לנאשם.
סוף דבר
בהתחשב בכל שנכתב עד כה - הריני מזכה את הנאשם מעבירה של התאכזרות והתעללות בבעלי חיים, לפי סעיפים 2(א) + 17(א) לחוק צער בעלי חיים ומעבירה של איסור המתה ברעל, לפי סעיף 4 לחוק צער בעלי חיים.
