מתי ניתן לבטל או לתקן פסק בורר בסעיף בית המשפט

ודוק: בהנחה שאמנם פסק הבוררות המקורי אינו ישים, במובן זה שסלילת כביש ההאצה אינו בשליטת הצדדים והדבר עלול להדחות זמן רב, דבר העלול להביא להמשך הסיכון התחבורתי הקיים בשטח, הרי שהדרך לשנותו הייתה באמצעות פניה לבית המשפט בבקשה לביטול, תיקון או השלמת פסק הבוררות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, ולא באמצעות תיקון הפסק על ידי הבורר.

מקום בו מדובר בשינוי מהותי של פסק הבוררות, הבורר אינו מוסמך להחליט כיצד לנהוג בפסק הבוררות שניתן על ידו, וסמכותו להשלים או לתקן את פסק הבוררות תקום רק משעה שבית המשפט יורה לו לעשות כן, בהליך המיוחד שיועד לכך בסעיף 24 לחוק (רע"א 6733/08 יוסף קנדרו נ' ד"ר רפאל נגלר (02.03.2009) הנזכר לעיל).

כן ראו גם בהחלטה שלאחר פסק הבוררות מיום 6.9.18 (החלטה מיום 10.10.19) במסגרתה ציין הבורר בהקשר אחר (דרישת אלון להשהות את כלל ההליכים מכוח הסכם הגישור עד להוצאת טופס 4 ל"בית אלי"), כי "מקום בו הכתיר בורר החלטתו בכותרת 'פסק בוררות' סיים הוא את מלאכתו, למצער באותו עניין, ואין הוא רשאי עוד לתקנו, או ליתן הוראות אחרות בקשר אליו, גם אם נדונים בפניו עניינים אחרים בין אותם צדדים". ובהמשך הוסיף: "אם לאור הייחוד בהליך הבוררות, סבור הייתי כי יישום פסק הבוררות יגרום לעיוות דין חמור... הייתי מעביר לבית המשפט המוסמך את חוות דעתי, ככלי עזר להכרעה, ועל מנת שתהיה בפני בית המשפט הנכבד התמונה הכוללת של הסיכסוך". דברים אלה יפים ונכונים גם בהקשר בו עסקינן, בשינויים המחויבים.

...

כאן המקום להפנות לדברי הבורר עצמו, במסגרת פסק הבוררות מיום 6.9.18 כי "בסופו של דבר, בעולם המשפטי חלק גדול מה'צדק המשפטי' גלום בסופיות הדיון" (זאת בהקשר אחר הנוגע לגבולות על פי מה שכונה מפת שעבאן).

בנסיבות אלה, ועל מנת שמלוא התמונה ביחס לפסק הבוררות תוצג בצורה שלמה בפסק דין זה, אני שב על קביעתי במסגרת פסק הדין החלקי מיום 4.8.20 ולפיה אני מאשר את סעיפים 1-12 לפסק הבוררות מיום 7.5.20.

סוף דבר:ו אשר על כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אין מנוס אלא לבטל את סעיפים 32-42 לפסק הבוררות מיום 7.5.20.

פסק הדין שניתן ביום 25.08.2019 ע"י בית המשפט השלום, המתייחס ברובו לתביעה נגד הקבלן, קיבל את תביעת החאן נגד גני דוד וקבע כי "פועל יוצא של הפרתה של הנתבעת [הקבלן] את סעיף 14 להסכם הקבלנות, המהוה הפרה יסודית של ההסכם, הנו כי גני דוד עומדת בבחינת מי שהפרה את הסכם המכר, ומשכך, קמה לה חבות בהתאם לו". בית משפט השלום סבר כי " הפצוי המנוי בכתב הערבות מתווסף לפיצויים כאמור בהסכם המכר...", אולם מאחר ו"התובעת העמידה את סכום תובענה זו [רק] על סך של 2.5 מיליון ₪", הרי ש "על גני דוד לפצותה בסכום של 2.5 מיליון ₪". פסק הדין בעירעור (ע"א 19182-10-19) ערעורה של גני דוד היתקבל.

חוק הבוררות מסמיך את בית המשפט "לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר..." אף קובע כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר", עת יש ליתן בכורה לביטול חלקי, תיקון והשלמה על פני החזרה לבורר, על מנת לשים קץ להתדיינות ולהשלים את ההכרעה הנדרשת.

...

לאור כל שפורט לעיל אני מקבלת את בקשת גני דוד ודוחה את טענות החאן אילת.

אני מורה אפוא כדלקמן: אני מורה מבטלת את חיובה של גני דוד לפצות את החאן אילת בכפל הפיצוי המוסכם (סעיפים 35.3, 35.5 לפסק זרנקין); אף את החיובים שבסיפא לפסק זרנקין באשר לשכר טרחת הבורר והוצאות הבוררות.

אני דוחה את דרישת החאן אילת לבטל את קביעות הבורר בסעיפים 32.1- 32.7 שבפסק זרנקין הדוחות את טענותיה להפרות נוספות; אני מתקנת את פסק זרנקין ומורה על קבלת התביעה שכנגד שהגישה גני דוד ומחייבת את החאן אילת למסור לגני דוד את כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הרישום על שמה.

בסעיף 24 לחוק הבוררות נקבע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף; (2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין; (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות; (4) לא ניתנה לבעל-דין היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו; (6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן; (7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן; (8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו; (9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור; (10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

...

אינני מקבל טענה זו של המשיבה.

אין בידי גם לקבל את טענתה הנוספת של המשיבה, ולפיה גילתה בסוף הליך הבוררות, שביום חתימת הסכם ההלוואה שבין הצדדים, היא כלל לא נכחה במקום, אלא שהתה במקום אחר, וכי היא הציגה תמונות המעידות על כך. גם אין בידי לקבל את טענתה בהקשר זה, ולפיה, קביעת הבורר בעניין טענותיה לעניין החתימה על ההסכם, ניתנה רק בפסק הדין, ועל-כן לא התאפשר לה להביא חוות דעת ולהציגה בפניו.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לביטול מלא או חלקי של פסק הבורר מיום 2.2.2022, והלכה למעשה מאשר את פסק הבורר בהתאם לבקשה מיום 7.3.2022.

המבקשים טענו לעילת הביטול בסעיף 24(4) לחוק, לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר אם "לא ניתנה לבעל-דין היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". בהלכה הפסוקה שפירשה את עילת ביטול זו נקבע כי "לא בנקל יורה בית המשפט על ביטול פסק בוררות בשל הטענה כי לא ניתנה לצד היזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו, והכל כדי להגשים את הכלל לפיו עילות הביטול לפי סעיף 24 לחוק אינן פותחות פתח להעלאת טענות ערעוריות על פסק הבוררות" (רע"א 6327/12 ניב נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, מיום 1.9.13).

...

גם בהנחה הנוחה למבקשים, כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 לחוק לא שוכנעתי כי נגרם להם עיוות דין מכוח סעיף 26(א) לחוק.

אין להקל ראש בטענות שהמבקשים העלו, ואולם גם אם אקבל את טענותיהם אין בכך כדי להיעתר לבקשתם בשל הסמכות הרחבה שהצדדים העניקו לבית הדין.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית ובהתאם מאושר הפסק.

לטענת המבקשת בית המשפט צריך ומוסמך לתקן את סעיף 101.5 לפסק הבוררות, מכוח סעיף 24 רישא לחוק הבוררות ומכוח העילות הקבועות בו; ראשית, נטען לתחולתו של סעיף 24(3) לחוק העוסק בחריגת בורר מסמכותו, וזאת משום שהכרעת הבורר לפיה המבקשת לא הפרה את ההסכם מחייבת פסיקת פיצוי מוסכם לזכותה בהתאם להסכם הקבלנות שבין הצדדים, והבורר לא הוסמך לשנות מהוראות הסכם זה; שנית, נימוקו של הבורר שלא לפסוק את הפצוי המוסכם לזכות המבקשת בשל "טענות הדדיות", עומד בסתירה לקביעות מפורשות שקבע, ולכן לא רק שהדבר אינו יכול לשמש כנימוק מספק הוא גם מהוה הפרת חובת ההנמקה שהוטלה על הבורר בסעיף 16 לשטר הבוררות, או שניתן לראות בכך גם משום חוסר הכרעה של הבורר בעניינים שהובאו בפניו, באופן שחלים גם סעיפים 24(5) ו- 24(6) לחוק, שעניינם העדר נימוק והיעדר הכרעה.

ב"כ המבקשת הפנה גם לסעיף 24 לחוק העוסק בעילות ביטול פסק בוררות, כשלבית המשפט סמכות להורות גם על ביטול חלקי, השלמה או תיקון של פסק הבוררות בהתקיים העילות הקבועות בסעיף.

...

בתגובתה טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהוגשה שלא כדין ובחוסר תום לב. לטענת המשיבה אמנם על פניו עתרה המבקשת לאשר את פסק הבוררות, אך בפועל אין מדובר באישור הפסק אלא בערעור על תוכנו ועל כך שלא נפסק לזכותה הפיצוי המוסכם, והדבר הוא בגדר ערעור על קביעות הבורר, הליך שאינו אפשרי ע"פ הסכמות הצדדים בשטר הבוררות.

אלא שגם בהקשר זה שקל הבורר את הטענות ש הועלו וקבע בסעיף 102.20 לפסק הבוררות: "אני קובע כי הקבלן והיזם גרמו לעיכובים בביצוע, כל צד וטענותיו עימו." בהבהרה מיום 28.03.2023, חזר על הכרעתו בעניין זה וקבע: "6. בהתייחס לסעיף מספר 5) בבקשה מטעם הקבלן – סעיף 104.5, בהתייחס לטענות הקבלן על כי הקבלן לא הפר את ההסכם, קיימות טענות היזם כי הקבלן הפר את ההסכם, ראו סעיף 102.20 בפסק הבורר. כל צד טוען שהצד השני הפר את ההסכם לכן קבעתי כי הפיצוי המדובר לא יחול, לא על הקבלן ולא על היזם." העולה מהאמור הוא שלנגד עיני הבורר עמדו הטענות הקשורות בפיצוי המוסכם והוא דחה אותן במפורש, משום שסבר ששני הצדדים אחראים ושניהם תרמו לעיכוב הביצוע, ובכך הכריע במחלוקות שעמדו בפניו.

כלומר, אין מדובר במחלוקת שנותרה ללא הכרעה אלא טענות כנגד ההכרעה, ועל כן יש לדחות את טענת המבקשת בהקשר זה. סוף דבר מכל הטעמים שפורטו לעיל, הבקשה לתיקון טעות סופר, פליטת קולמוס או טעות חישוב ע"פ סעיפים 22(ד) ו- 22(א)(1) לחוק הבוררות – נדחית; כך גם הבקשה לביטול חלקי או תיקון פסק הבוררות ע"פ העילות שבסעיף 24 לחוק.

משנדחתה בקשת המבקשת לתיקון פסק הבוררות, נותרה על כנה הבקשה לאישור הפסק אשר מוסכמת גם על המשיבה, ולפיכך אני מאשרת את פסק הבוררות ואת הבהרות הבורר שניתנו ביום 27.03.2023 וביום 28.03.2023, ונותנת להם תוקף של פסק דין.