מהתובעת נעלמו העובדות המהוות את עילת התובענה עת הועסקה באמצעות חוזה פסול ולכן מסיבות שלא היו תלויות בה ושאף בזהירות סבירה לא יכולה הייתה למנוע אותן כייון שאינה בקיאה בדיני עבודה, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובעת עובדות אלו.
בנוסף, סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 קובע, כי תקופת היתיישנות לתביעה עפ"י החוק הנה שלוש שנים; סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע, כי "הזכות לפצויי הלנת שכר, להבדיל משכר עבודה, תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין איזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן ..." וסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר קובע, כי "הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחוייבים, לגבי הלנת פצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר".
בע"ע (ארצי) 43694-12-11 חברת אפי אבטחה בע"מ נ' יעקוב (קובי) מרדכי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.8.17 נפסק לעניין מירוץ תקופת ההתיישנות כדלקמן:
"על הטעמים השונים המצויים בבסיס הקציבה של תקופת ההתיישנות עמד בית דין זה לאחרונה ב-ע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר נ' י. אדרי ובניו מיפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.17) [פורסם בנבו] ) (להלן - עניין וקסלר). זאת תוך שהוא מתייחס לטעמים ראייתיים - הקשורים בקושי של הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן; לטעמים הקשורים באנטרס ההסתמכות של הנתבע "ולשאיפה להגן על הצורך שלו בודאות בנוגע לזכויותיו וחובותיו בכל עת נתונה, כך שיתאפשר לו לכלכל את ענייניו בלא שיידרש להקצות ממשאביו עתודות כספיות למקרה שהוא ייתבע בגין עילות שמקורן בעבר הרחוק"; לטעמים הקשורים בהנחה המשלימה, העומדת לצד אינטרס ההסתמכות של הנתבע, הקשורה להתנהלות התובע שלפיהם, "תובע אשר 'ישן על זכויותיו' תקופה ארוכה, זנח או ויתר או מחל על תביעתו, באופן המבסס את הציפיה של הנתבע כי הוא לא ייתבע על ידו"; לטעמים הקשורים לאנטרס הצבורי ולתפקידה של המערכת המשפטית, שמשאביה מוגבלים, הנדרשת למקד משאבים אלה בעניינים שבהווה ולא באלה "שאבד עליהם הכלח". "זאת מעבר לעובדה שהתדיינויות אלה, הצופות פני עבר רחוק, דורשות, מעצם טיבן, הקדשה של זמן ומאמץ שפוטי ניכרים, על חשבון הזמן שניתן להקדיש לעיסוק בעניינים אקטואליים של מתדיינים אחרים."
מעבר לכך, נפסק כי "לקצבתה של תקופת ההתיישנות ישנה גם משמעות כלכלית, המשליכה על הציבור בכללותו. שכן, בהארכת תקופת ההתיישנות יש כדי להגדיל את העלויות שבהן יידרשו לשאת המדינה, היצרנים, ספקי שירותים והמבטחים. עלויות אשר בסופו של יום עשויות 'להתגלגל' לפתחו של הציבור (ר' עניין וקסלר והאסמכתאות שם). ברוח זו נקבע גם כי "דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין והאנטרס הצבורי; כאשר בהתאם לאיזון זה, יש להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להערך לכך, בשים לב לקשיים, לעלויות ולאילוצים." מנגד, יש לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיות וכן, יוסר ממנו הסיכון כי הראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהשג ידו.
...
בבר"ע (ארצי) 39621-12-20 אקסלנס נשואה גמל בע"מ - אשר סנדרס, 2.5.21 נקבע, כי "לענין השלב בו יש להכריע בטענת ההתיישנות, ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' א.לוי השקעות ובניין בע"מ (2.12.20) [פורסם בנבו] (להלן – עניין דיסקונט), נדרש בית המשפט העליון לשאלה זו. נקבע כי ככלל, הנחת המוצא היא כי טענת התיישנות תידון כטענה מקדמית. זאת, למעט במקרים בהם ההכרעה בטענת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי אשר חופף, או שעשוי להיות חופף, לבירור העובדתי שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה, שאז קיימים אינטרסים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה".
לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה ושקלנו את טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה כבר בשלב זה ונפרט.
לנוכח כל האמור לעיל מצאנו לקבוע, כי תביעות התובעת לפיצויי הלנת שכר בגין תשלום שכר החודש האחרון ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנו שכן התביעה הוגשה למעלה משנה לאחר שנולדה עילת התובענה (כאמור לעיל, אף אם תתקבל טענת התובעת לתחולת הוראות סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות חלפה שנה ממועד משלוח מכתב ההתראה ועד למועד הגשת כתב התביעה) ומשכך רכיבי התביעה האמורים נמחקים.
סוף דבר:
רכיבי התביעה שעניינם פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים נמחקים.
