מתי מתחיל מועד ההתיישנות בתביעה לפנסיה

בתי הדין לעבודה עסקו לא אחת בשאלת מועד תחילתה של תקופת ההתיישנות, בהקשר של תביעות לפצוי בגין אי ביצוע הפקדות לקרן פנסיה, כנגד מעסיק שחב בביטוח עובדו בפנסיה צוברת.

...

משהעניין אינו דרוש להכרעה לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי הטענה.

אין חולק על כך שהמשיבה העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ולא מצאנו כי העובדה שהגישה את בקשת הסילוק רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת תצהיר המערער מהווה התנהלות העולה כדי חוסר תום לב כזה שיצדיק את השתקתה מהעלאת טענת התיישנות.

כלומר, כמו בעניין פלדון, דינה של תביעת המערער להידחות בשל העדר עילה שהיא תוצאה של מגבלת ההתיישנות[footnoteRef:35].

סוף דבר הערעור נדחה.

עם סיום עבודתה, אף נשלח לתובעת טופס 161 (נספח ח' לבקשת הסילוק); (8) בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), תקופת ההתיישנות של תובענה מסוג זה היא 7 שנים, ובהתאם לסעיף 6 לאותו חוק, מירוץ ההתיישנות מתחיל מהיום שנולדה עילת התביעה, קרי, מאותו יום שהתובעת היתה יכולה להגיש את תביעתה לבית הדין, מבלי שזו היתה נמחקת משום שהוגשה טרם זמנה; (9) במקרה דנן, המועד לגיבוש עילת התביעה הוא המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת.

...

(11) באשר למועד בו נודעה לתובעת עילת התביעה, הרי שהתובעת חתמה על הסכם הצטרפות אישי לקרן פנסיה מקפת ואין חולק שבמהלך 11 השנים שבהן עבדה בנתבעת 2 זו הפרישה לה לקרן פנסיה את כל הסכומים המגיעים לה כדין; התובעת קיבלה מהנתבעת 2 תלושי שכר חודשיים, בהם צוינה מפורשות הפרשה לקרן פנסיה צוברת, זאת בניגוד לעובדים המבוטחים בפנסיה תקציבית, שם אין בתלושי השכר מופע להפרשות לקרן פנסיה לאורך שנות העבודה; עם סיום העסקתה בנתבעת 2, התובעת קיבלה הודעה על סיום העסקתה, מולא טופס 161 בעניינה ונשלח לקרן הפנסיה; בנוסף, התובעת חתמה בשנת 2004 על הסכם העסקה חדש, ובו הצהרות דומות להסכם הקודם, בדבר שינויים פנסיוניים; בהתאם להסכם ההעסקה, כל טענה בדיעבד בדבר זכאות לזכויות של עובד מדינה, מהווה הפרה יסודית של הסכם ההעסקה ובצידה – סנקציה כספית קבועה ומוערכת מראש (סעיף 20 להסכם ההעסקה של התובעת בנתבעת 2); סעיף 28 לכתב התביעה מהווה הודאת בעל דין; (12) עוד הוסיפה הנתבעת, כי האחריות לבדיקת תלושי השכר מוטלת על התובעת וחזקה שבמשך השנים היא בדקה אותם, והואיל ולא העירה דבר, חזקה עליה שהסכימה לתוכנם; (13) לאור כל האמור לעיל, התובעת ידעה בפועל או היתה לה האפשרות לדעת בכוח, שמשנת 1998 היא לא מבוטחת בפנסיה תקציבית ולא הועסקה ברציפות.

אחרית דבר לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי אין טעם או תוחלת בניהול התיק ובשמיעת עדויות הצדדים, שכן לאור ההלכה הנוהגת מחד גיסא ולאור הראיות החפציות שהוצגו בבקשת הסילוק מאידך גיסא, לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי מתקיימים בעניינה אחד החריגים הקבועים בחוק ההתיישנות.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות מתקבלת אפוא.

בנסיבות העניין ומשהתובעת קרובה לגיל פרישה ומשההלכה המחייבת הועמדה על מכונה בעניין סוסנה כשנתיים לאחר הגשת התביעה, החלטתי להימנע מעשיית הוצאות, חרף קבלת הבקשה.

כאשר עוסקים בתביעה של תאגיד בהליכי חידלות פרעון מתעוררות שאלות שונות לגבי כל אחד מהרכיבים הרלוואנטיים לקביעת מועד תחילת תקופת ההתיישנות.

ברע"א 4828/19 הנ"ל הבהירה השופטת וילנר כי "[...] ככל שעובר להליך הפרוק לא נודעו לאורגן רלוואנטי בחברה - אשר 'ידו לא היתה במעל' - העובדות המקימות את עילת התביעה נגד נושאי משרה אחרים בחברה, ולא ניתן היה לגלות עובדות אלה "בשקידה ראויה" על-ידי אורגן "תמים" בתקופה שקדמה לפירוק, הרי שתקופת ההתיישנות לא תחל להימנות עד למועד שבו נודע לבעל התפקיד בהליך הפרוק - בפועל או בכוח - על עילת התביעה" (שם פסקה 15) (ראו גם ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' צולר, פסקה 53 (28/5/2018); ע"א 4845/04 קליין נ' עו"ד ורו"ח בלס, פסקות 7 ו-8 (14/12/2006)).

...

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענות המשיבים וכי דין הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות להידחות.

מסקנה זו מייתרת את הצורך לברר מתי נעצר מרוץ ההתיישנות.

סוף דבר לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

. אני קובע ישיבת קדם משפט לצורך מתן הוראות לבירור שאר הטענות לרבות לעניין הבקשה להעברת התביעה לפסים רגילים ליום 10.11.2020 שעה 09:30.

לפיכך, הלכה היא, כי תביעה לפצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא הופרשו מתיישנת 7 שנים לאחר המועד האחרון בו, לטענת העובד, היה על המעסיק להפריש לו לקרן הפנסיה [ע"ע 1616/04 פיליפ טיברמן – מקורות חברת מים בע"מ (לא פורסם); דב"ע לט/46 – 3 פלדון – אריגי דן, פד"ע יא' 107; דב"ע נב/217 – 3 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה – הבנק הבנלאומי הראשון לישראל, פד"ע כז 3].

לאור האמור ובהתבסס על טענות הצדדים, נשאלת השאלה - באיזה מועד נולדה עילת התביעה וכן, מתי מתחילה תקופת ההתיישנות? כלומר, האם מיום פטירת המנוחה כטענת הנתבע, קרי בשנת 2013, או שמא מיום היוודע לתובעת על קיומה של בקשת הנתבע לצוו קיום צוואה, קרי בשנת 2020, כטענת התובעת או לחילופין עם הודאתו של הנתבע בדבר קיום זכות הנתבעת לחוב כלפיה, קרי בשנת 2020? בהתאם להלכה הפסוקה, המועד בו נוצרת עילת התובענה לצורך היתיישנות הוא המועד שבו נתגבשו העובדות המקימות זכות לסעד, וכאשר נתון בידי התובע כוח קונקריטי לממש הלכה למעשה את זכות התביעה שבידו בדרך של פנייה לערכאות [פס"ד ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין - בנק מזרחי טפחות (5.1.2011)].

...

לאור כל האמור לעיל ובהתאם לנסיבות המקרה, טוענת התובעת כי על בית הבית להורות לנתבע לשלם לקרן הפנסיה את סך הכספים ששולמו לחשבונה של המנוחה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום התשלום ועד יום הגשת התביעה בפועל, קרי, סך של 458,006.89 ש"ח. ביום 31.8.2020 הגיש ב"כ הנתבע את בקשתו לסילוק כתב התביעה על הסף.

נוכח האמור, אני קובע כי מרוץ ההתיישנות החל מהיום בו נודע לתובעת, לראשונה, בדבר פטירתה של המנוחה קרי בשנת 2020 ולא ביום פטירת המנוחה קרי בשנת 2013.

אך, בהינתן קביעתי, כי יש לראות במכתבו של ב"כ הנתבע מיום 6.1.2020 כהודאה בדבר זכות התובעת לחוב, אין אני נדרש לתת את דעתי לעניין זה. בנסיבות המקרה ולנוכח טענות הצדדים במסגרת הליך זה, אין לי אלא לקבל את טענת התובעת ולקבוע כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

סוף דבר: בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף - נדחית.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת שייכת לענף הבניה ולחלופין לענף התעשייה ועל כן התובע היה זכאי להיות מבוטח בקרן פנסיה ותיקה ממועד תחילת עבודתו.

כך גם במקרה דומה, בו עובדת בוטחה בקרן פנסיה חדשה וטענה שהייתה זכאית לביטוח בקרן פנסיה ותיקה, נדחתה התביעה מחמת היתיישנות, שכן מועד הזכאות היה חודש 7/1996 ומועד הגשת התביעה היה 6/2012 (ראו: ע"ע (ארצי) 23928-09-18 שירותי בריאות כללית - רחל קידר, מיום 6.8.2019).

...

לפיכך, אנו קובעים כי אין להיזקק לתביעה מחמת התיישנות.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו קובעים כי התביעה התיישנה.