מתי לא ניתן לקזז מע"מ מתשלום למלכ"ר

מדובר בסכום של 131,805 ש"ח. יצוין, כי סכומים שונים שולמו לאליהו על ידי הועדה עובר למתן פסק הדין בעירעור על חשבון הפצוי בגין ההפקעה.

הועדה לא חלקה על טענת אליהו כי היא מסווגת כ"מוסד ללא כוונת רווח" (מלכ"ר), לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

הוועדה לא נכתה תשלומי מע"מ מאותם תשלומים ולא טענה באותה עת כי חובת התשלום חלה על אליהו.

...

על כן, אין מנוס מלהתייחס לסוגיה, שהוועדה נמנעה במופגן מלהתייחס אליה.

סיכומו של דבר הוא, שהוועדה לא פרעה את מלוא חובה על פי פסק הדין, שכן קיזזה מן החוב את המע"מ בו עליה היה לשאת.

מכאן לומדת המבקשת כי מקום בו המשיבה ביצעה עבודות פיתוח עבור התאגיד, המשמש כחברה בע"מ, ועבור העיריה כמלכ"ר, חייבת המשיבה להנפיק חשבונית מס. דהיינו, את הקביעה בעיניין ראדקו יש ליישם במקרה ההפוך בו החברה הכלכלית מבצעת את עבודת הפיתוח עבור חברה בע"מ אשר חייבת בהנפקת חשבונית מס, דוגמאת תאגיד המים בעניינינו, בנגוד לעיריה שהנה מלכ"ר ואינה זכאית לקזז מע"מ. המבקשת סוברת, ברוח הילכת ראדקו, כי מקום בו המשיבה מבצעת עבודות פיתוח עבור חברה פרטית, אי מתן חשבונית מס גורמת לתיכנון מס לא לגיטימי דוקא של החברה הכלכלית אשר מקזזת מע"מ ומונעת מהמבקשת, אף היא חברה פרטית, לקזז מע"מ. המבקשת טוענת כי שילמה את הוצאות הפיתוח למשיבה בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף 8ח בהסכם הפיתוח הקובע כי בגין תשלומים אלה יקבל הבעלים קבלה בלבד שאינה מהוה חשבונית מס וזאת עפ"י הנחיות מע"מ וכי לא יותר קזוז מע"מ בגין תשלומים אלו: "מוסכם בין הצדדים כי בגין תשלומים אלה יקבלו הבעלים ו/או היוזם מטעמם קבלה בגין התשלום שאינה מהוה חשבונית מס וכי ע"פ הנחיות מע"מ לא יותר קזוז המע"מ בגין תשלומי הפיתוח דלעיל ו/או לחברה הכלכלית; היה ובית המשפט המוסמך יפסוק בנגוד להחלטת מע"מ – תשתנה הוראה בהתאמה". המבקשת מציינת כי ההסכם נחתם בשנת 2004.

...

עוד מציין ביהמ"ש העליון: "אפשר שדי היה בהיעדר הראיות באשר לגובה הסכום בו עולה התמורה ששולמה לחכ"א (החברה הכלכלית) על סכום האגרות וההיטלים החלים על המשיבות בכל אחד מהמקרים, כדי להוביל למסקנה לפיה לא היה מקום לאפשר ניכוי מס תשומות לגבי חלק כלשהו מהמע"מ ששולם". בקשה לקיים דיון נוסף בהלכת ראדקו נדחתה, תוך שביהמ"ש העליון מציין כי פסק הדין אינו שולל באופן גורף את האפשרות להפריד בין הוצאות ציבוריות, המבוצעות כשירות לרשות המקומית, לבין הוצאות פרטיות, המבוצעות למען הקבלן.

כאמור, אין חולק כי בהסכם הפיתוח קבעו הצדדים כי המבקשת תשלם סכום גלובלי עבור כל מ"ר מבונה וכי התשלום יבוצע בפועל בהתאם לפריסה שנקבעה הקשורה, לפחות בחלקה, לקצב התקדמות הבניה.

סוף דבר, לאור מכלול המובא לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את ההליך.

תקנה 6א' לתקנות מע"מ, שנושאת את הכותרת "חיוב מקבל השרות בתשלום המס", קובעת כדלקמן: "6א.     (א)  עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי שקבלו שירות מן המפורטים להלן ממי שעיקר הכנסתו ממשכורת, גימלה או קיצבה, יהיו חייבים בתשלום המס בשל השרות, זולת אם קיבלו חשבונית מס מנותן השרות. ואלה השירותים:

(ב)  לא הוציא נותן השרות חשבונית מס כאמור, יתן למקבל  השרות הצהרה כי עיקר הכנסתו היא ממשכורת, גימלה או קיצבה; לא נתן הצהרה כאמור, לא יהיה בכך כדי לפטור את מקבל השרות מחובת תשלום המס לפי תקנת משנה (א).

אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעות את הסכומים המפורטים בטבלה שבסעיף 16 לכתב התביעה, כאשר לכל סכום שבטבלה יתוספו הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד ניכו הסכומים כמפורט בטבלה, ועד מועד מתן פסק הדין.

...

זו השאלה העומדת להכרעה בהליך זה, עליה יש להשיב, כך סבורני, בחיוב.

הצדדים חלוקים ביניהם באלה: · האם תקנה 6א' לתקנות מע"מ חלה בנדון; · ככל שהתובעות טוענות לזכאות להחזר מס, האם היה עליהן לפעול בהתאם לסעיף 105(ג) לחוק מע"מ, ובהינתן העובדה שלא פעלו כאמור האם דין תביעתן להידחות רק מחמת התיישנות.

המסקנה מכל האמור לעיל היא שתקנה 6א' לתקנות מע"מ לא חלה על ההתקשרות שבין התובעות למועצה, בין היתר בשים לב לסוג השירותים שניתנו במסגרת התקשרות בו. האם התובעות זכאיות להחזר מס המענה לשאלה זו הוא פשוט, בשים לב לאמור בסעיף 14 לכתב ההגנה של הנתבעת – לשיטת הנתבעת עצמה, ככל שמי מבין התובעות אינה באה בגדר תקנה 6א' לתקנות המע"מ, היא תהיה זכאית להחזר מס, בכפוף לפניה בפרוצדורה המתאימה.

אינני מקבל את טיעוני הנתבעת בנדון.

סוף דבר הואיל ונקבע שתקנה 6א' לתקנות המע"מ אינה חלה על התובעות, ומשנקבע שהתובעות לא היו חייבות לנקוט בפרוצדורה הקבועה בסעיף 105(ג) לחוק מע"מ, הרי שהתובעות זכאיות, גם לשיטת הנתבעת, להחזר של הסכומים שנגבו, כמפורט בכתב התביעה ובתצהיריהן.

לכן, בדרך כלל, מחייבים כללי החשבונאות, כי חשבון זה יתנהל בנפרד וכי חישוב הרווח וההפסד של העסק ייעשה ללא זיקה לחשבון המע"מ. רק באותם מקרים בהם משלם נישום מס ערך מוסף ומס זה אינו מותר לו בנכוי כמס תשומות, בגין סעיף 41 לחוק המע"מ או בגין היות החייב במס הכנסה מלכ"ר, מוסד פיננסי או אדם שאינו רשום כעוסק, יובא בחישוב ההוצאות המותרות בנכוי מההכנסה החייבת (אבי פרידמן, מס ערך מוסף: החוק וההלכה, מהדורה שנייה, התשע"א, בעמ' 768).

משכך, במקרה זה, בו לא ניתן הסבר כלשהוא מדוע לא נוכה מס התשומות במע"מ ואף לא הוצגו החשבוניות שאת מס התשומות בגינן נתבקש להכיר כהוצאה, לא ניתן לקבל את בקשת המערערת להכיר בהם כהוצאה, גם אם היה מדובר במס תשומות שהוצא באותה שנת מס בו מתבקש להכיר בו. לכן, בכפוף לאמור בסעיף 40, היינו לתיקון השומה בכל הנוגע להפחתת "סעיף הקניות" בשיעור התשומות, העירעור בכל הנוגע לניכוי מס התשומות נדחה איפוא.

...

הוא נשאל כיצד המסקנה כי החברה לא הייתה מעורבת בהשקעה בגרוזיה עולה בקנה אחד עם העובדה שהחברה שילמה אלפי שקלים באופן ישיר למר מועלם ולעורכי דין, שילמה טיסות, רו"ח והוצאות נוספות עבור הפרוייקט.

המסקנה היא אפוא, כי בכל הנוגע להשקעה בפרוייקט בגרוזיה לא עלה בידי המערערים להוכיח את טענותיהם, וערעורם בעניין זה נדחה.

משכך, במקרה זה, בו לא ניתן הסבר כלשהו מדוע לא נוכה מס התשומות במע"מ ואף לא הוצגו החשבוניות שאת מס התשומות בגינן נתבקש להכיר כהוצאה, לא ניתן לקבל את בקשת המערערת להכיר בהם כהוצאה, גם אם היה מדובר במס תשומות שהוצא באותה שנת מס בו מתבקש להכיר בו. לכן, בכפוף לאמור בסעיף 40, היינו לתיקון השומה בכל הנוגע להפחתת "סעיף הקניות" בשיעור התשומות, הערעור בכל הנוגע לנכוי מס התשומות נדחה אפוא.

על התובע להשיב תשלומי מע"מ שאינם מתיישבים עם יחסי עובד מעביד (המוערכים על ידה בסך של 70,000 ₪).

הנתבעת כמלכ"ר, אינה מתקזזת על תשלומי מע"מ, ועבורה הם הפסד ממשי שהתובע אחראי לו. לו היה מועסק כשכיר באותן שעות שעבד כעצמאי היה זכאי לתמורה נמוכה בכ-40% ממה שקיבל.

זו תוכרע על ידי בחינת אופי היחסים בין הצדדים למן תקופת המו"מ לקראת התקשרות בין הצדדים, עד לסיומה, בהתייחס למרכיבים הבאים: של מי הייתה היוזמה למתכונת ההיתקשרות כרופא עצמאי; האם ניתנה למועסק האפשרות לבחור מתכונת זו, והאם ידע אל נכון טיבה של היתקשרות זו; כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם, וכיצד הוצג המועסק כלפי חוץ; אופיו האישי של העיסוק וההקשר התעשייתי; הכפיפות, התלות הכלכלית, בלעדיות העבודה, הסתמכות המעסיק על המועסק, המבנה הארגוני – כלכלי של העסק, סוג התפקיד, חובתו של המועסק לעמוד לרשות המעסיק משך הקשר בין הצדדים, סדירותו, רציפותו ותדירותו; מקום ביצוע העבודה; מיהו המספק את כלי העבודה; אפשרות שילובו של המועסק בעסקו של המעסיק; שיטת תשלום השכר; תשלומים וניכויים לצדדי ג' לרבות צורת ניכוי מס הכנסה הרישום במוסד לביטוח לאומי, ותשלום מס ערך מוסף.

...

העולה מכל האמור לעיל הוא כי אנו דוחים את רכיב תביעה זה. סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 14,400 ש"ח כפיצויי פיטורים.

יתר עילות התביעה נדחות.

נוכח תוצאת פסה"ד תשלם הנתבעת לתובע סך של 5,000 ש"ח הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ. הסכומים שנפסקו ישולמו לתובע בתוך 30 יום, שאילמלא כן יישאו הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.