מתי ותחת אילו תנאים שייכים תוצרי האזנות סתר למשטרה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4789/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' ברק-ארז כבוד השופט ח' כבוב העותר: גולן אביטן נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז תל אביב 2. משטרת ישראל- מחוז לכיש / תל אביב עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד מירי פרידמן ][]פסק-דין

ערר שהגיש העותר על ההחלטה נדחה אף הוא (החלטת השופט א' שטיין בבש"פ 4382/23 מיום 18.6.2023), כשבכל הנוגע להאזנות הסתר, ציין בית המשפט את הדברים הבאים: "באשר לתוצריהן של האזנות הסתר הנזכרות לעיל – המדינה הצהירה כי כל התוצרים שהיו בידי הפרקליטות הועברו לעיונו של העורר במסגרת ההליך לפי סעיף 74 לחסד"פ אשר קדם לשלב ההוכחות והסתיים זה מכבר. באשר לתוצרים נוספים, אלה סווגו כבלתי רלבאנטיים על ידי החוקרים, לא נכללו בין חומרי החקירה ואינם עוד בנמצא. כמו כן הצהירה המדינה כי תזכירי המישטרה הקיימים שקשורים להאזנות כאמור, אף הם הועברו להגנה במסגרתו של אותו הליך.

ובהמשך, לאחר שבית המשפט עמד על חזקת התקינות שחלה על הצהרת המדינה וכן על ההשלכות הראויות לשיטתו של הפרת חובת הגילוי, צוין: " [...] ככל שהעורר מלין על אי-המצאות החומרים שלשיטתו נחוצים להגנתו, טענה כאמור אינה קשורה כלל ועיקר להליכי הגילוי המתקיימים בגדריו של סעיף 74 לחסד"פ. טענה כאמור שייכת לעולמם המורכב של 'מחדלי חקירה'; וככל שיש בה ממש, מן הראוי להוכיחה במסגרת ההליך העקרי ולפרט את השלכותיה בסיכומים" (שם, פסקה 17).

במסגרת הערר הוצהר כי הפרקליטות העבירה לעותר את חומרי החקירה המצויים בידה בהליך לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (זולת אלה שתחת חסיון, כאמור בתכתובת שצורפה כנספח ה' לעתירה).

...

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות.

סוף דבר, שהעתירה נדחית.

כן קיבל לידיו את כל הידיעות שהיוו בסיס להוצאת הצוים, למעט חומרים החוסים תחת תעודת חסיון.

האיזונים מתבטאים, בין היתר, באבחנה הנעשית בין חומר האזנה שהוא רלבאנטי להליך הפלילי שלצרכיו בוצעה ההאזנה, לבין חומר אחר שנקלט ואין לו שייכות להליך הפלילי.

אכן: "ההתייחסות לחומר שנקלט בהאזנות סתר מחייב איזון נאות בין ההגנה על הפרטיות של היחיד, לבין הגנה על האנטרס הצבורי, תוך בררת האמצעי הפוגעני המינימאלי שיהא בו כדי להגשים את תכלית האזנת הסתר" (בג"צ 3815/90 גילת נ' שר המישטרה, פ"ד מה(3) 414, 427 (1991); פרשת נחמיאס, בעמ' 326-327; פרשת זאבי, בפיסקה 18).

בפרשת ברקו התייחסה חברתי, השופטת חיות, לשאלת זכויותיו הקנייניות של המואזן לתוצרי האזנת הסתר באומרה: "זכותו של נאשם לקבלת חומר חקירה אינה מבוססת על זכות קניינית בחומר, אלא על האפשרות שהחומר הנו רלבאנטי לאישום, ועשוי לסייע להגנתו. בקשה למסירת חפץ כלשהוא מחמת טענה קניינית, מוכרת בדין בהליכים ל"החזרת תפוס" על פי פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט-1969, ואין הנידון דומה לראייה.

כן עולה השאלה, מהם הסעדים שבית משפט בהליך אזרחי יכול להעניק בתובענה אזרחית הנוגעת להאזנות סתר שבוצעו תוך הפרת החוק, ומה היחס בין סעדים אלה לסעדים המנויים בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (סעיף 29(א) לחוק) או בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (סעיף 9 לחוק), המאפשרים, בתנאים מסוימים, מסירת חומר פוגע לידי הנפגע.

...

על רקע כל האמור, המסקנה המתבקשת היא כי דין טענתם של העותרים לפיה יש להם זכות קניינית או מעין-קניינית בתוצרי ההאזנה למיניהם להידחות.

ניתן רק לומר, כי אין בשאלות האמורות כדי להקהות מן המסקנה המתחייבת כי תוצרי האזנת הסתר אינם "קניינו" של הנאשם, מושא החקירה הפלילית, או של צדדים אחרים, וכי הרשות המוסמכת לענין חוק האזנת סתר היא הנושאת בחובת שמירתם, בכפוף להוראות החוק, ולביעורם ככל שאין בהם צורך להליכים משפטיים.

לאור כל האמור, דין העתירה להידחות.

עוד נקבע כי דרישת ההדדיות, לפי סעיף 2א(ב) לחוק ההסגרה, מתקיימת; ולצורך כך הפנה בית המשפט המחוזי להלכה הפסוקה ולפיה התנאי מיתקיים אף אם המדינה המבקשת אמנם אינה מסגירה את אזרחיה, אך תחת זאת מעמידה אותם לדין בתחומה – כפי שנוהגת נורבגיה.

בהתייחס לחלווני, נטען כי החומר הראייתי הלכאורי כולל: דו"ח פעולה ממשטרת ישראל ותעוד ממצלמת אבטחה המתארים את מעצרו, מהם עולה כי במהלך המעצר השליך מכיסו מכשיר טלפון נייד, ובו גישה לתיבת דוא"ל ממנה בוצעו מעשי המירמה, פרטי הקשר של המתלונן, תעוד התקשרויות עם המתלונן ומסמכים שנשלחו במסגרת החקירה הסמויה; חקירת חלווני, בה טען כי אין לו קשר לטלפון הנייד אותו השליך; תמליל שיחות שהוקלטו בהאזנת סתר בנורבגיה, בה משוחחים המתחזים עם המתלונן ומזכר בדבר השוואת קולות מאת משטרת ישראל, בו צוין כי קולו של אחד המתחזים בשיחות בנורבגיה דומה לקולו של חלווני, וכי "ככלל הקולות הנשמעים בהקלטות מנורבגיה דומים לקולותיהם של שני המשיבים [המערערים – י' א']". בהתייחס לעטיה, כלל החומר הראייתי הלכאורי דו"ח פעולה ממשטרת ישראל וסרטון ממצלמת אבטחה במקום המעצר, המתארים ומתעדים את מעצרו זמן קצר לאחר מעצרו של חלווני, בהיותו נושא תיק ובו נימצאו שלושה טלפונים ניידים, תוך שהוא טוען שאחד מהם אינו שייך לו – ובו כרטיס טיסה על שם מנהל חברת האם אליו התחזו המערערים ופרטי חשבונות הבנק בהונג קונג, ואשר משמש לחיבור מחשב לאינטרנט ששמש לבצוע המירמה ותעוד התקשרויות בינו לבין המכשיר שנתפס בידי חלווני; חקירתו בה טען כי אינו קשור לאחד ממכשירי הטלפון הניידים שנמצאו בתיקו; וכן מיזכר השוואת הקולות שצוין לעיל.

בכלל זה, נטען כי לא הוכחה התקיימותן של "נסיבות מחמירות" ובפרט כי העבירות בוצעו במסגרת "קבוצה עבריינית"; כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתם להעביר לעיונם את מלוא חומר החקירה בפרשה, לרבות חומרי חקירה המתייחסים למעורבים אחרים בפרשה; וכי המזכר המשווה בין קולות המעורבים במעשה המירמה, כפי שנקלטו בהאזנות הסתר, לבין קולות המערערים לא נהיר באשר לזיהוי שני המערערים, ועל כן יש להעביר לידיהם את תוצרי ההאזנה הגולמיים לשם בחינת ההשוואה האמורה.

...

טענת עטיה לפגמים בדו"ח המעצר נדחתה אף היא, ונקבע כי יש לבררה בהליך העיקרי; כך גם טענות המערערים שלפיהן נפלו פגמים בהתנהלות המשיב בטיפול בבקשת ההסגרה נדחו אף הן. בית המשפט המחוזי קובע בהחלטתו: "... הראיות המהוות בסיס לעתירה, מעלות חשד כבד לביצוע העבירות, ולא ניתן לומר כי הראיות הקושרות את המשיבים [המערערים – י' א'] הן חסרות ערך על פניהן. אני סבורה שמארג ראיות זה קושר את המשיבים [המערערים – י' א'] לביצוע המעשים המיוחסים להם, וממלא אחר דרישת ה"אחיזה לאישום"" (עמ' 14, פסקה 49 לפסק הדין).

מקובלת עליי עמדת המשיב כי לנורבגיה נתונות "מרב הזיקות" למעשה העבירה, ובפרט בשים לב שנפגעי העבירה נמצאים שם, וכי לנוכח זאת, אין מקום לעשות שימוש בסמכות השיפוט הנתונה לישראל ולסרב לבקשת ההסגרה (ראו והשוו עניין רוזנשטיין, פסקה 46 ו-61).

על כן, דין טענת המערערים שלפיה אין להסגירם לאור עקרון ההדדיות – להידחות.

כפי שנפסק לא אחת, חומר הראיות הלכאורי שצורף לבקשת ההסגרה על בסיסו בית המשפט אמור להכריז על המבוקש כבר-הסגרה, אינו נדרש לבסס את המסקנה כי המבוקש אשם ויורשע בדין.

עוד נטען, כי מכשיר הטלפון נשוא ההאזנה (054-9192928) אינו שייך למשיב, ועל פי חומר הראיות, מספר מנוי זה הנו בבעלותו של אדם בשם אחמד עמראני, תושב רהט, שלא נחקר כלל ע"י המישטרה.

על רקע המתואר לעיל ולאחר שהקשבתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובחנתי את מכלול חומר החקירה שהונח בפניי לרבות שמיעת חלק מהשיחות שהתנהלו בשפה הערבית, ועיינתי בכלל התמלילים נשוא תוצרי האזנות הסתר, הגעתי לכלל מסקנה כי:- אומנם, ניתן ללמוד משיחותיו של המשיב 3 עם סוהיב וראיד, כי ככל הנראה הוא מעורב במידה זו או אחרת בקשר שקשרו המשיבים בפרשה.

על רקע המתואר לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלוואנטיים, ושמתי לנגד עיניי את המבחנים שהותוו בפסיקתו של בית המשפט העליון, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על שיחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת מגוריו בכפר טראבין, תחת פיקוחם של דודו אל צאנע עבד אל עזיז ת.ז. 021241682, אביו של המשיב – טראבין עלי ת.ז. 058529405, אחיו של המשיב, תראבין סלימאן ת.ז. 027577507, לסירוגין.

...

עם זאת, ובהתאם למצוות המחוקק בסעיף 21ב' לחוק המעצרים, וביתר שאת, נוכח המסקנה בדבר עוצמתן הנמוכה של הראיות, ראוי לבחון חלופת מעצר קונקרטית.

על רקע המתואר לעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ושמתי לנגד עיניי את המבחנים שהותוו בפסיקתו של בית המשפט העליון, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להורות על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים: המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת מגוריו בכפר טראבין, תחת פיקוחם של דודו אל צאנע עבד אל עזיז ת.ז. 021241682, אביו של המשיב – טראבין עלי ת.ז. 058529405, אחיו של המשיב, תראבין סלימאן ת.ז. 027577507, לסירוגין.

החלטה מורה על עיכוב החלטתי ל-48 שעות.

בקצרת האומר, עניינו של התיק העקרי בכתב אישום אשר הוגש נגד 36 נאשמים, המשתייכים לפלג חרדי המכונה "קהילת המתמידים", בפרשה של קבלת כספי תמיכה ממשרד החינוך בהונאה בהקף של מעל 48 מיליון ש"ח והלבנת הכספים.

בד בבד, עתר ב"כ מבקש 2 למחיקתו של כתב האישום עד להגשת רשימה שיש בה למלא אחר החלטות בית המשפט, תוך הותרת תנאי השיחרור של המבקשים וצוי התפיסה של הרכוש על כנם.

כך גם רשימת אב, בלשון המשיבה, "מעניקה מבט רחב על כלל חומר החקירה שנאסף על ידי המישטרה בתיק ומאפשרת קבלת תמונה ראשונית וברורה של סוגי החומרים המצויים בתיק, מיקומם ואופן סידורם". המשיבה העלתה תמיהה נוכח השהוי הניכר בהגשת הבקשה, 5 שבועות, במהלכם לא בוצעה פניה למשרדיה בבקשה או בטרוניה בעיניין.

בהתייחס לטענות ההגנה הבהירה המשיבה כי לא נידרש הימנה בהחלטות בית המשפט לצרף לכל מיסמך קישור לצפייה ישירה בו ומכל מקום חברת הסריקה סרקה מספר מסמכים ולעיתים קלסר שלם תחת קובץ אחד ואין בידיה לבצע סריקה מחודשת של כל חומר החקירה רב ההקף בתיק.

רשימה מעודכנת, מפורטת ומסווגת של תוצרי האזנות הסתר הועברה לידי ההגנה.

...

דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי המשיבה ביצעה נאמנה את החלטות בית המשפט.

לא מקובלת עליי טענת ההגנה למספור כל דף ודף באופן עצמאי ורציף, יש לראות בכל ראיה מקשה אחת לצורך מספור חומר החקירה ואין להפריד בין מסמך לנספחיו.

מעבר לכך, מצאתי כי הרשימה קושרת נאשם לכל מסמך הרלוונטי להגנתו ומקובלת עליי עמדת המשיבה בעניין.

טרם סיום, בית המשפט חוזר על המלצתו לקדם כעת את משפטם של הנאשמים ולמנוע את "גרירת המשפט" כאזהרתו הכללית של בית המשפט העליון בבקשות כגון דא. הבקשות נדחות.