חומר החקירה כלל בין היתר תמלילי חקירות עם עדים וחשודים בבצוע המעשה, ובהם בני מישפחת גרושתו של התובע, לרבות אחיה, תימלול חקירתו של התובע במישטרה, הודעות ששלחה המישטרה לתובע בדבר סטאטוס תיק החקירה, דו"חות פעולה של השוטרים שנכחו בזירת הארוע, חוו"ד מומחה מז"פ שבחן את תרמילי הכדורים שנמצאו בזירת הארוע, פלט רכבים שיצאו מן המכון הטכנולוגי ביום הארוע, מסמכים רפואיים של התובע, תעוד הקריאות למישטרה במועד הארוע, תמליל חקירתו של ברנסי ועוד.
בנוגע לעיתוי, קובע סעיף 80(1) לחוק כי יראו תאונה כתאונת עבודה אף אם "ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למישנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו".
אשר למהות הפגיעה, ההלכה הפסוקה קובעת כי על מנת שארוע ירי יוכר כפגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח כי התאונה לא התרחשה כתוצאה מסיכונו האישי ובתור "מי שהנו" וכי ככל שבית הדין ישתכנע, על סמך מאזן ההסתברויות, כי סביר יותר שהתקיפה ארעה על רקע אישי וללא זיקה לעבודה, לא תוכר התאונה כתאונת עבודה (עב"ל 64880-09-17 איתי גמיל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.5.18; להלן: "עניין ג'מיל").
גם העובדה שהתובע מתגורר בעיר טייבה, אין בה כדי להוות הוכחה מספקת כי התובע אכן היה בדרכו לביתו, שכן התובע יכול היה להיות בדרך למקומות שונים - בעיר או מחוצה לה - כגון בדרך לפגישה עם מכר או בן מישפחה המתגורר בקירבת מקום.
עוד נציין כי אף לא הועלתה בפנינו טענה כי הארוע ארע במהלך "סטיה קלה" או עצירה בדרך, שאינה מנתקת את הקשר בין ארוע הירי לעבודתו של התובע (ר' עניין ג'מיל).
אין בידינו לקבל את טענתו של המערער כי יש לקבוע שגם בעיניינו מדובר "טעות בזיהוי", ועל כן בהתאם להילכת בג"צ סילוואי יש להכיר בארוע הפיצוץ כפגיעה בעבודה.
...
משמעות טענתו של המערער היא כי בכל מקרה שבו על פי נסיבות המקרה המסקנה המסתברת היא כי המבוטח שהיה בדרכו לעבודה לא נפגע באופן אקראי עקב שהותו במקום כלשהו אלא כתוצאה מפגיעה מתוכננת במבוטח עצמו, אך לא ניתן להצביע על מבצעי האירוע הפלילי שהתרחש בדרכו של המבוטח לעבודה, ייקבע כי חלה "טעות בזיהוי" וכי האירוע הפלילי הוא מסיכוני הדרך.
אנו סבורים, כי תוצאה זו אינה עולה מבג"צ סילאווי, אשר התייחס לנסיבות המקרה הקונקרטיות שלפניו, שבהן הייתה אינדיקציה לכך שחלה טעות בזיהוי, עקב הדמיון בין רכבו של המבוטח לבין רכבו של האדם אליו כוון הפיצוץ.
סיכומם של דברים - לאחר שבחנו את חומרי החקירה שהובאו בפנינו הגענו למסקנה כי אין בהם כדי לשנות מהמסקנה לפיה התובע לא הוכיח כי היה בדרכו לעבודה/לביתו (שאלת העיתוי) וכי בשאלת המניע לירי (שאלת המהות) כפות המאזניים נותרו מעויינות, כך שלא ניתן לומר כי סביר יותר שהירי היה על רקע סיכוני הדרך ולא על רקע היותו של התובע "מי שהוא".
סוף דבר
לאור האמור, דין התביעה להידחות שכן לא ניתן להכיר באירוע מיום 3.1.2016 תאונת עבודה.
