מתי בית המשפט מרשיע ומתי מזכה בעבירת תקיפה חבלנית

רקע והליכים קודמים נגד המבקש הוגש כתב אישום המונה שני אישומים, המייחס לו עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות (בת זוג), לפי סעיף 382(ג)+380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ותקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג), לפי סעיף 382(ב)(1)+379 לחוק העונשין.

לאחר שמיעת ראיות, בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי על דרך של עבודות שירות; 8 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך 500 ש"ח; ופצוי למתלוננת בסך 2,000 ש"ח. המבקש ערער על הכרעת הדין ועל רכיב עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהוטל עליו במסגרת גזר הדין לבית המשפט המחוזי.

הבקשה למתן רשות העירעור ותגובת המשיבה בבקשתו, עותר המבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהורות על זיכויו, ולחילופין להפחית משמעותית בעונש שהושת עליו.

...

כאמור, לא מצאתי כל עילה להתערב במסקנה זו, והמבקש לא העלה בבקשתו כל טעם שיצדיק התערבות שכזו.

סבורני, כי עונשו של המבקש הולם את נסיבות העניין ואיני רואה כל מקום להתערבות בו. אשר על כן, אין בידי לקבל את בקשת רשות הערעור.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה כי מצאתי לזכות את הנאשם מבצוע עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולהרשיעו בעבירת תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

הגם שקיימים מקרים בהם קבע בית המשפט ששבר באף הוא בגדר חבלה חמורה (ראו ת"פ 2393-10-17 מדינת ישראל נ' פזואתי ואח' (26.8.2018) (להלן: "עניין פזואתי"), ע"פ 23813-08-18 מדינת ישראל נ' ליברמן (22.1.2019)), מעיוני בפסיקה נראה כי לא אחת נקבעה קביעה פוזיטיבית על-ידי בתי המשפט אשר הפוכה מהנטען על ידי המאשימה, לפיה לא כל שבר באף עולה כדי חבלה חמורה והדבר תלוי בנסיבות הקונקרטיות והספציפיות של המקרה הנידון.

כן ראו גם ת"פ (חי') 36951-06-14 מדינת ישראל נ' פלוני (17.02.2015) וכן את ת"פ (י-ם) 15783-03-15 מדינת ישראל נ' טוהר (15.9.2016)) וע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל (25.3.2002) שם מצא כב' השופט א' לוי בבית המשפט העליון להרשיע את המערער אשר תקף את הקורבן וגרם לשבר באפו בעבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין בנסיבות סעיף 382(א) לחוק, חלף עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו- 335 לחוק בה הואשם, משמצא כי עבירה זו אינה תואמת את העובדות שהוכחו.

...

מקובלת עלי הטענה לפיה טיפול רפואי אינו תנאי לקביעת היותה של חבלה "חבלה חמורה", יחד עם זאת בכך שקם צורך בפרוצדורה רפואית, יש במקרים רבים כדי לסייע בקביעה בדבר סוג החבלה שנגרמה וחומרתה.

בראי כלל נסיבות המקרה דנן, לאחר עיון בתעודות הרפואיות וכלל הראיות, ועל יסוד הנימוקים שלעיל, מסקנתי היא כי נכון לקבוע שנגרמו למתלונן חבלות של ממש כתוצאה מתקיפתו על ידי הנאשם, אך לא שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי נגרמה למתלונן כתוצאה מהתקיפה חבלה חמורה.

סוף דבר על יסוד כלל הנימוקים שלעיל, מצאתי כאמור לזכות את הנאשם מעבירת האיומים שיוחסה לו בכתב האישום משזו לא הוכחה.

אגיש פסיקה של תקיפה חבלנית, חרף העידר עבר פלילי והמלצת שירות מבחן, בית משפט גוזר 11 חודשי מאסר בפועל.

<#2#> גזר דין הנאשם הורשע לאחר שמיעת פרשת הראיות, לאחר שזוכה מעבירת איום, אך הורשע בעבירה של גרם נזק בזדון לרכב ותקיפה בצוותא חדא.

באשר לביטול ההרשעה, בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, (פ"ד נ(3) 682) פסק בית המשפט העליון בעמ' 683 כי: "שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונימצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השויון לפני החוק". על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, (פ"ד נד(3) 685, 689): ההימנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר .

...

כפי שציינה התובעת, מהתסקירים הראשונים עלה שלא הצליח לשתף פעולה ולהיפתח ובסופו של דבר שירות המבחן המליצו על עונש מוחשי של מאסר בעבודות שירות, אשר יחדד גבולות האסור והמותר.

צר לי על כך שהנאשם רק עתה השכיל לקחת אחריות על חייו, אולם בכך שהחליט ללמוד משחק אין כדי להצדיק חריגה מהכללים האמורים ולכן, לא אוכל להעתר לבקשה ולבטל את ההרשעה.

אני גוזרת על הנאשם העונשים כדלקמן: אני מטילה על הנאשם 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בהן הורשע.

אמנם, על פי דברי עדי ההגנה לעונש המפורטים לעיל, לזכות הנאשם מעשים טובים רבים בתחום המקצועי והבין אישי – אלה נשקלים לזכותו על ידי – והמדובר במקרה ראשון בו הועמד הנאשם לדין, והוא נעדר הרשעות קודמות ומאוחרות מכל מין וסוג.

במקרה זה דובר בתקיפה חבלנית ברף ממשי ובאיומים קשים, משהמבקש הורשע בכך שהיכה את המתלוננת באמצעות הטלפון בראשה וכן באגרופו, בעט בה, כשניסתה לצאת מהבית תפס אותה והפילה, התיישב עליה, החל לחנוק אותה ואמר לה "אני אהרוג אותך וזה ייגמר". בעיניין ליולקו, כמו גם בפסיקה נוספת מהעת האחרונה, שב בית המשפט העליון והדגיש את החשיבות לנקוט במדיניות ענישה מחמירה ומרתיעה כלפיי עבירות אלימות במשפחה.

...

אשר על כן, העתירה לביטול ההרשעה נדחית.

מתחם הענישה הערכים המוגנים, פרטי העבירות ונסיבותיהן נדונו בהרחבה לעיל, והמסקנה היא כי הנאשם פגע פגיעה ממשית בערכים המוגנים ובמתלוננת במעשיו.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות בארגון ידידים, רח' הירדן 83, רמת גן. הנאשם יתייצב ביום 10.7.2022 שעה 8:00 במפקדת מחוז מרכז, יח' עבודות שירות, רמלה.

ברע"פ 3589/14 לוזון נ' מדינת ישראל (10.6.2014), הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירה של תקיפה חבלנית בכך שבעת כנס של ארגון "כוח לעובדים" הכה את המתלונן שחילק פלאיירים של ארגון מתחרה, באגרוף בראשו וגרם לתזוזה של שן. בית המשפט השלום ביטל את הרשעת הנאשם לאור תסקירו החיובי, העדר עבר פלילי והיות שהמעשה היה חריג להתנהלותו.

גזירת העונש בתוך המיתחם לזכותו של הנאשם יש לזקוף את גילו הצעיר - כיום בן 27 ובעת ביצוע העבירה היה בן 22 בלבד, את היותו נעדר עבר פלילי, ואת העובדה שהוא עושה מאמצים לנהל אורח חיים נורמאטיבי, חרף קשייו האובייקטיביים.

...

במכלול הנסיבות של העבירה ולאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר בפועל.

מכל הטעמים הללו, הגעתי למסקנה שיש לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום, שכן הנאשם מצוין בתהליך חיובי של שיקום חייו וניהול אורח חיים נורמטיבי, לאחר תקופה קשה וארוכה במהלכה התמודד עם מצבים נפשיים קשים, אשפוזים חוזרים וחובות כספיים משמעותיים.

אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: הנאשם יבצע של"צ בהיקף 150 שעות לפי התוכנית שגיבש שירות המבחן, או תכנית אחרת.