מתחם הענישה בעבירת חטיפת ילדים

כידוע, מדיניות הענישה הנוהגת הנה אך אחד מהשיקולים המשמשים בידי בית המשפט בקביעת מיתחם העונש (ראו למשל: ע"פ 9954/17 זילברשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה 9, ניתן ביום 22.4.18), עם זאת, על מנת לשרטט כדבעי את מיתחם הענישה בנדון דידן עיינו בפסיקה רחבה העוסקת בעבירות שעניינן חטיפה לשם רצח או סחיטה לפי סעיף 372 לחוק העונשין.

עונשים אלו נגזרו על המערער בגין ביצוען של עבירות שעניינן רצח, חטיפה לשם רצח, החזקת נשק , שבוש מהלכי משפט, שהייה בלתי חוקית בישראל החזקה בסם מסוכן ושימוש בו. עובדות מקרה זה לימדו, כי המערער - תושב שכם השוהה בארץ שלא כחוק – רצח ביריות אקדח ילד בן 8 שנים, תלמיד כיתה ג', תמורת סכום של 60,000 דולר, לפי הזמנתה של מישפחה שבינה לבין מישפחת המנוח סיכסוך דמים רב שנים.

...

מצאנו לנכון לייחד מילים ספורות גם לעבירת הכניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, אשר ברמה העקרונית ראוי היה לבוחנה כאירוע נפרד אך כאמור בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות כן. הנאשם, תושב עזה, שהה באורח בלתי חוקי בארץ משך שנים ארוכות, והועסק בעבודות בנייה.

בהתחשב במכלול, אנו קובעים אפוא, כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר עולם שהוא עונש חובה ועוד 4 שנות מאסר לריצוי בפועל לבין מאסר עולם חובה ועוד 8 שנות מאסר לריצוי בפועל.

סוף דבר בהתחשב במכלול האמור מצאנו להטיל על הנאשם עונש כולל כדלהלן: (א) מאסר עולם ועוד חמש שנות מאסר לריצוי בפועל, שירוצו במצטבר, בניכוי ימי מעצרו.

בהמשך לכך, היתקשר הנאשם אל הגננת הקבועה בגן, סיפר לה את שארע ואיים עליה בפגיעה במתלוננת באומרו "יש לך שם גננת שאם היא תפול לי בידיים אני תולש לה את הגרון מהמקום". כן הוסיף "אני מדבר עכשיו בשיא הרצינות...אם אני אדע מי זאת הגננת הזאת עכשיו חטפה לילד את הטלפון מהיד וניתקה לי בפנים אני שובר לה את הראש". לפי הסדר הטיעון, נשלח הנאשם לעריכת תסקיר שירות מבחן ולבחינת האפשרות להאריך מאסר על תנאי התלוי ועומד בעיניינו, ללא הסכמה עונשית.

העונש ההולם בתוך המיתחם בקביעת העונש ההולם בתוך המיתחם לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות אשר אינן קשורות בבצוע העבירות: לזכותו של הנאשם עומדת הודאתו במיוחס לו, הבעת חרטה והתנצלות על שארע; הנאשם אינו עובד עקב פציעה בברך (ענ/1) ומאז התאונה הוא חסר דיור ומתגורר לסירוגין ברכב ואצל חברו; הנאשם גרוש, אב ל-3 ילדים קטינים, אולם בשל מצבו הכלכלי, הוא אינו משלם את מזונותיהם; לחובתו של הנאשם עומד עברו הפלילי בעבירות סמים, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו והעדר מן השרות (עת/1); כן עומד לחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה מת"פ (אי') 27395-01-17 לתקופה של 4 חודשים (עת/2); מתסקירי שירות המבחן עולות נסיבות חייו הקשות של הנאשם.

...

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 4 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות.

על הנאשם נגזר אמנם עונש של חודש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, אולם זאת לאחר שנקבע מיתחם עונשי הנע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ועד מספר חודשי מאסר בפועל, תוך שציינתי שלולא נסיבותיו האישיות החריגות של הנאשם, ובכלל זה פוטנציאל שקום גבוה, לקיחת אחריות, חלוף זמן מיום ביצוע העבירה, היה מקום לגזור עליו עונש חמור יותר.

הפרת צו שפוטי שנועד למנוע יציאתו של סרבן גט מהארץ, בין אם הצוו ניתן כאמצעי כפייה ובין אם ניתן מתוך חשש לחטיפת ילדים, חמורה מיציאת אדם מהארץ לתכלית של היתחמקות מתשלום מזונות, זאת מן הטעם שבניגוד לכסף, אותו יכול נפגע העבירה להשיג, באופן תאורטי, גם בדרכים אחרות, לא ניתן להתגבר על חסרונו הפיזי של הבעל לצורך מתן הגט.

...

אין בידי לקבל אף טענת ההגנה שלפיה הנאשם קיבל אחריות באופן חלקי, בהינתן שהודה בעובדות כתב האישום והמשפט התנהל "רק בפן המשפטי", שכן דווקא הודאת הנאשם בחלק העובדתי של כתב האישום, ממחישה את חוסר ההפנמה שלו בפסול שבמעשיו.

נוכח כל האמור, מן הראוי היה למקם את עונשו של הנאשם בחלק העליון של השליש המרכזי של המתחם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 17 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים בהם היה נתון במעצר במסגרת הליך ההסגרה בין התאריכים 28.7.2016 – 11.5.2017.

בגין המעשים המתוארים לעיל, יוחסו למערערים עבירות קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חטיפה לפי סעיף 369 לחוק; כליאת שוא בצוותא חדא לפי סעיף 377 רישא יחד עם סעיף 29(ב) לחוק; אינוס בנסיבות מחמירות בצוותא חדא (ריבוי עבירות) לפי סעיף 345(ב)(3) ו-(5) בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(4) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק; ומעשים מגונים בנסיבות אינוס בצוותא חדא (ריבוי עבירות) לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) ו-(5) יחד עם סעיף 29(ב) לחוק.

צוין כי בעיניינו של טדסה נקבע מיתחם ענישה הנע בין 15-9 שנות מאסר, אשר אושר בעירעור לבית משפט זה, ונקבע כי מיתחם זה הולם את מעשי מערער 3.

בגזירת עונשו של מערער 3, בית המשפט קמא שקל את סרובו לקחת אחריות על מעשיו, הכחשתו את החטיפה בגינה הורשע על פי הודאתו, היעדרה של אמפתיה למתלוננת, את הקורבניות שלו, את נסיבותיו המשפחתיות החריגות, משהוא אב לילד קטן שמתקשה להיתמודד עם מאסרו.

...

כך, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי מערער 3 שמע את צעקות המתלוננת.

נוכח כל האמור, סבורני כי ממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית המשפט קמא, מבססים היטב את המסקנה המרשיעה אליה הגיע.

סבורני כי העונשים שנגזרו על המערערים הולמים, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהם.

עוד הפניתה ב"כ המאשימה לנסיבות ביצוע העבירות, ובהן הרקע לביצוען, "שמירת כבוד המשפחה", החבירה לצורך ביצוע העבירות, האלימות הקשה שננקטה כלפי המתלוננת על ידי הנאשמים, כל אחד בתורו, תוך שימוש במקל ובמוט ברזל, החבלות הקשות שנגרמו לה כתוצאה מאותה אלימות, כפי שעולה אף מהתמונות שהוגשו, תחושת הפחד לחייה שחוותה המתלוננת במהלך הארוע ממעשי הנאשמים ומהאיומים שהופנו כלפיה, תוך שימוש במגל, והעובדה כי החטיפה בוצעה לעיני ילדיה הקטינים של המתלוננת שאף נותרו במקום לבדם.

בת"פ 23249-08-21 מדינת ישראל נגד חסן ואח' (14/09/22) (להלן: "פס"ד חסן ואח'") קבע בית המשפט המחוזי מיתחם עונש הולם הנע בין 3.5 ל-6 שנות מאסר בפועל בעיניינם של נאשמים שהורשעו בעבירות חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, איומים, הדחה בחקירה ותקיפה סתם בנסיבות מחמירות, וזאת בגין ארוע במסגרתו איתרו הנאשמים בתחבולה, עם אחרים, את המתלוננת, שהייתה כבת 18, חטפו אותה לבית אחד הנאשמים לאחר שדקרו אותה בבטנה והכו אותה, ומשהביאו אותה לקבלת טפול רפואי בבית החולים - הורו לה למסור כי ניחבלה כתוצאה מנפילה.

...

אין בידי לקבל טענת ההגנה כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן.

כמו כן, בע"פ 764/21 מדינת ישראל נגד אמיר אבו לבן (21/04/21) נקבע כי: " סעיף 77(ב) לחוק העונשין מורה לבית המשפט לקבוע את הפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, לפי מידת הנזק או הסבל שנגרמו ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים. תכליות פסיקתם של פיצויים לפי הסעיף, כוללות את הצורך ליתן סעד מיידי לנפגע; להכיר בסבלו; ולקדם אפשרות להיטהרות העבריין עצמו, באופן העשוי לתרום לשיקומו (ראו למשל: רע"פ 9727/05 גליקסמן נ' מדינת ישראל...)". לאור האמור, ובשים לב לתמונת הנזק שנפרשה לפניי מעדותה של המתלוננת, מהתמונות אשר הוצגו, מטיעוני ב"כ המאשימה ומעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, שוכנעתי כי יש לקבוע פיצוי משמעותי לנפגעת העבירה אשר יוכל אף לסייע בשיקומה.

סוף דבר, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 1, 2, ו-4 את העונשים הבאים: 60 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרם.

על נאשם 3 אני גוזרת את העונשים הבאים: 55 חודשי מאסר בפועל שימנו מיום מעצרו.