מתורגמנית שאינה יודעת את השפה העברית

לאורך הליך זה ניסתה התובעת לצייר בפני בית הדין תמונה לפיה אי ידיעת השפה העברית, וכן אי הבאת מתורגמן לשפת האם שלה במשרדי הממונה, הם אלו שהובילו אותה להתנהל בחוסר ידיעה הן מול הממונה והן מול עמותת קו לעובד.

האם היא חשבה או הבינה שהיא הייתה במשרד הכלכלה שהיא מפוטרת מחברת לפיד? זה מה שהיא הבינה ממה שאמרו לה? ת: שוב היא אומרת שהמתורגמן שהיה שמה לא הסביר לי נכון, היה לי מכתב ביד הלכתי עם זה והוא לא תרגם לי נכון, הוא לא מבין את השפה שלי.

...

בסיכומו של דבר, טוענת התובעת, כי היא זכאית מהנתבעות 1-3 לפיצוי בגין חוק עבודת נשים, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, חוק הודעה לעובד וחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, וכן לפיצוי בגין שעות נוספות, לפיצויי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי בגין ניכויים שלא כדין ולזכויות סוציאליות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה בחלקה וקובעים כי על הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 17,386 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 281 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה (חלק מעסיק); סך של 2,796 ₪ בגין פיצוי בשל אי הפרשה לקרן השתלמות; סך של 1,756 ₪ בגין פדיון חופשה; סך של 1,907 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 2,218 ₪ בגין דמי חגים; סך של 2,500 ₪ בגין הפרת חוק הודעה לעובד; סך של 928 ₪ בגין אי תשלום תוספת ותק; סך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים.

לאור קביעתנו כי יש לראות בנתבעת 1 כמי שאחראית ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, לאותן זכויות לפי הוראות החיקוק שנמנו בתוספת השלישית לחוק להגברת האכיפה ואלה שבסעיף 25(ב) לחוק להגברת האכיפה, אנו קובעים כי על הנתבעת 1 לשלם לתובעת, ביחד ולחוד עם הנתבעת 2, את הרכיבים הבאים: הפרשות לפנסיה, דמי חופשה, דמי חגים ודמי הבראה וזאת בהתאם לסכומים המופיעים לעיל.

לעניין תשלום שכ"ט עו"ד – בשים לב לכך שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן החלטנו שלא לחייב את הנתבעות 1-2 בתשלום שכ"ט עו"ד וכל צד יישא בעלויותיו בהליך זה, לרבות הנתבעת 3.

המנוחה נערכה בשפה העברית והמנוחה לא ידעה עברית כאמור לעיל, טען המבקש כי המנוחה לא קראה, לא הבינה ולא דברה עברית, הצוואה לא תורגמה לצרפתית ולא בכדי שכן מטרתה היתה להדירו מהצוואה.

...

סוף דבר אם כן, מכל המקובץ מתברר כי אין בפי המבקש ולו טענה או עובדה אחת המצדיקה ביטולו של פסק הדין והעובדה היחידה כאמור שלא היתה ידועה למבקש שכן ידע על הכוונה לערוך צוואה כבר בשנת 2018 , היתה כי המנוחה בחרה שלא להוריש לו דבר.

בנסיבות אלו ומשיקולים של יעילות הדיון ובאיזון בין אינטרס הציבור שלא להאריך דיונים שלא לצורך ומתוך רצון להביא לקיום דיון משפטי צודק, מהיר, יעיל וחסכוני במשאבי זמן ובהיעדר כל טעם לאיחור של חצי שנה בהגשת הבקשה, שכן המבקש ידע על הבקשה שהוגשה כאמור כבר בינואר פברואר 2021 והגיש הבקשה לביטול רק באוגוסט 2021 , ושעה שלא מצאתי כל טעם ראוי המצדיק בשלב זה ביטול הצוואה שניתנה, דין הבקשה לביטול צו קיום צוואה להידחות וכך הינני מורה.

מאידך, נתתי דעתי לעובדה שחלק מהמשיבים נאלצו להגיע מחו"ל לצורך הדיון ובוודאי נאלצו לשאת בהוצאות לא מבוטלות, אני קובעת שבאיזון הראוי, יישא המשיב בהוצאות המשיבים - .

עוד התייחסה הועדה לטענת העותר לפיה לדיירת החוזית היו קשיי שפה וקבעה כי מדובר בטענה כבושה, שכן הדיירת החוזית לא התלוננה בזמן אמת על קשיים בהבנת מעמדה, זכויותיה או בדבר תכליתם של ביקורי המעגל בדירה, עקב אי ידיעת השפה העברית, לכן חזקה שטענה זו לא התעוררה.

לטענת העותר טעתה הועדה עת נתנה משקל מכריע לדוחות ביקורי המעגל, שכן הם אינם מייצגים את המציאות נאמנה, לנוכח העידר ידיעת השפה העברית על ידי אימו המנוחה של העותר, "היותם טפסים מוכנים מראש", ומאחר ולא צוין אם תורגמו לאמו המנוחה וכי היא הבינה משמעות חתימתה.

...

יחד עם זאת, סבורני כי אין בכך כדי להצדיק את שלילת זכויותיו של העותר אשר עומד בתנאים שנקבעו בדין לעניין "דייר ממשיך", שכן כעולה מהראיות שהובאו בפניי הוא התגורר עם אמו המנוחה, בתאריך הקובע, 01/08/2009, ומאז ברציפות עד למועד פטירתה בחודש 10/2020, ומשכך הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירת אמו המנוחה.

סוף דבר: סיכומו של דבר – לאור אי הסבירות הקיצונית שנפלה בהחלטת הוועדה בנסיבות ענייננו, שכאמור בחרה לתת משקל מכריע לביקורי המעגל תוך התעלמות מיתר הראיות המצביעות על כך שהעותר גר עם המנוחה משך כל השנים ובאופן שמזכה אותו להיות דייר ממשיך בדירה, ולאחר שהמשיב בחר לעמוד על דעתו, גם לאחר שהעניין הוחזר אליו לדיון חוזר יותר מפעם אחת בעתירות קודמות, אין מנוס מלהתערב בהחלטתו של המשיב.

לפיכך, אני קובעת כי לאור מכלול הראיות שהוצגו כמפורט לעיל, יש להכיר בעותר כדייר ממשיךבדירה נשוא העתירה, בהתאם להוראות חוק זכויות הדייר ונהלי המשיב.

בשים לב לעילת התביעה ולמבוקשה לטעון שאינה יודעת את פרטי הכלי שממנו נפגעה, זהו חסר כבד משקל.

כאשר נדרשה לבאר מדוע לא נתנה לכך ביטוי בתצהיר, תלתה זאת באי-ידיעת השפה העברית [עמ' 40 ש' 31-29].

בפתח עדותה מסרה התובעת, במענה לשאלת בית-המשפט, כי היא מבינה עברית ויכולה להחקר בעברית; היא הונחתה על-ידי בית-המשפט כי אם לא תבין מילה כלשהיא במהלך חקירתה, תאמר זאת – והדברים יתורגמו עבורה לערבית [עמ' 9 ש' 28-22].

...

נחה דעתי מעל לדרוש במבחן מאזן ההסתברויות כי גרסת הנתבע, אין בה לבדה כדי לקבוע ממצא בדבר היות הרכב המבוטח בהראל מעורב בתאונה.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים בנפרד את הוצאות ההליך בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17,550 ₪ (כולל מע"מ) בערכי יום פסק-הדין.

עם דחיית התביעה, נדחית ההודעה לצד שלישי ששיגרה קרנית לנתבע 1 וכן ההודעה לצד רביעי ששיגר נתבע 1 להראל.

טענתם העיקרית של המבקשים היא כי המנוחה לא ידעה עברית ולפיכך מקום בו לא הוסבר בצוואה שהצוואה תורגמה לה, הצוואה נעדרת תוקף.

עיון בבקשה וצרופותיה כפי שהועברו מהרשם לעינייני ירושה מלמד כי הבקשה משום מה לא נתמכה בתצהירי המבקשים עצמם כי אם בתצהירים של אחרים, לעניין אי ידיעת המנוחה את השפה העברית.

...

לא פלא, אפוא, כי בסופו של יום לא הובא מר ח' למתן עדות, והמסקנה המסתברת מאי הבאתו למתן עדות היא שלו היה מובא אותו ידיד משפחה, יכול ועדותו לא הייתה תומכת בטענת המבקשים.

בהקשר אחר הבהיר בית המשפט העליון שמקום בו משאב השיפוט הוא משאב מוגבל לאור הצורך להקצותו לטובת דיון בעניינם של מתדיינים רבים, הכלל בדבר הרצון לגילוי האמת איננו יכול לקבל בכורה (לבטח שלא בכורה אוטומטית), על פני שיקולים מתחום מנהל שיפוטי תקין והאינטרס הציבורי המרכזי בהקצאת משאבי שיפוט מידתיים לכל הליך: "...קביעת עובדות היא מלאכת חוקנו, ובשל כך קיים אצל כל שופט ושופטת רצון מקצועי, טבעי ומובן, לשחזר את העובדות הנדרשות למתן פסק הדין כהווייתן, ובדרך זו להגיע לחקר האמת. סבורני כי במקרים הלא מעטים שמובאים לפתחנו, ובהם הנסתר עולה על הגלוי, בתי המשפט צריכים להימנע ממימושו של רצון זה, מקצועי, טבעי ומובן ככל שיהיה – וזאת, משתי סיבות הקשורות אהדדי. ראשית, מי לידינו יתקע שבית המשפט יצליח להסיר מפניו את הערפל של חוסר ודאות ולהגיע לחקר האמת כאשר הוא פועל תחת מחסור חמור בראיות, וכאשר הראיות הקיימות מובאות לפתחו היישר מבית מדרשם של בעלי הדין, שכל אחד מהם הוא נוגע-בדבר ומתוקף כך מונע להטות את תוצאת ההתדיינות לטובתו-שלו על חשבון האמת? השילוב של אי-ודאות ושל היעדר חפיפה בין האינטרס הציבורי בהליך המשפטי (חקר האמת) לבין התמריצים הפרטיים של בעלי הדין (אשר כוללים בתוכם את הרצון להגיע לניצחון במשפט על חשבון האמת) הוא שילוב הרסני, אשר עלול למנוע מבית המשפט הגעה לאמת (ראו: Steven Shavell, The Fundamental Divergence between the Private and the Social Motive to Use the Legal System, 26 J. Legal Stud. 575 (1997)). שנית, ולא פחות חשוב: כאשר הנסתר עולה על הגלוי, השקעתם של זמן שיפוטי ומאמצים שיפוטיים אחרים בניסיון להגיע לחקר האמת – הרחוקה מן העין – בהכרח תפגע ביעילות ובצדק בעשיית המשפט. זאת, מאחר שזמן שיפוטי הוא משאב חברתי מוגבל, ועל כן השקעה מאסיבית של הזמן בהליך אחד תדחה את טיפולו של השופט בהליכים אחרים, דבר אשר עלול לפגוע קשה – ולעיתים, אנושות – בבעלי הדין שמחכים ליומם בבית המשפט ולסעדים המשפטיים להם הם זכאים, ואין שופט שישמע את טענותיהם (ראו: בג"ץ 3181/19 הקליניקות המשפטיות, המרכז האקדמי "שערי מדע ומשפט" נ' מדינת ישראל, פסקה 1 לפסק דיני [פורסם בנבו] (8.12.2019)).

התשתית שהונחה לפניי מובילה כאמור לדחיית הבקשה, וכפועל יוצא כך אני מורה.