משתתף במכרז חשוד בעבירת איומים טוהר מידות

גזר הדין בגזר דינו עמד בית המשפט המחוזי על הערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירות בהן הורשע המערער, בין היתר, הובהר כי עבירת השוחד פוגעת בטוהר המידות של עובדי הציבור; בפעולה תקינה של המנהל; ובאמון הציבור במערכת השלטונית.

בהקשר זה הטעים בא-כוח המערער, בין היתר, שהתחזותו של סער לעציר חולה שאינו מקבל טפול נועדה לשדר למערער מסר לפיו אם ייקלע למצוקה לא יזכה למענה מהסוהרים; שגיא וחיים הטיחו במערער האשמות קשות שלוו בגידופים, צעקות, יריקות ואיומים מפורשים לפגיעה פיזית בגופו; שהסוהרים במיתקן המעצר בו שהה המערער לקחו חלק בתרגיל החקירה בכך שחשפו את העבירות בהן היה המערער חשוד, על-אף רצונו להסתיר מידע זה מפני שותפיו לתא המעצר; שהמערער התחנן בפני חיים וגיא, ובהמשך בפני אריאל, שיאמינו לו כי אינו שוטר סמוי, ורק לאחר שאלו לא שעו לתחנוניו החליט להתוודות על-מנת להסיר את חרב איומיהם מעל צוארו; ושהמדובבים ניסו להניא את המערער מלשמוע לעצת עורכת דינו דאז.

אכן, אין ספק, כי תרגיל החקירה שהופעל כלפי המערער היה בגדר תחבולה מורכבת ומתוכננת אשר התבצעה בהישתתפות מספר גורמים, ואולם אין בעיניין זה, כשלעצמו, כדי להביא לקביעה כי היא כללה שימוש באמצעים פסולים אשר מעמידים בספק את קבילות ההודאה שנמסרה במהלכה, ויש לבחון את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה בראי המבחנים שהתוותה הפסיקה.

...

מסקנה זו נתמכת היטב לשיטתי הן בהתנהלותו של המדובב אריאל, אשר הייתה סבירה ומתונה, והן בהתנהלותו של המערער עצמו, אשר שמר לאורך התחבולה על קור רוח ושליטה עצמית, ולא הפגין כל סימן מצוקה.

הודאתו של המערער עומדת אפוא בתנאי סעיף 12 לפקודת הראיות, ובדין מצא בית המשפט המחוזי לקבלה כראיה.

אשר לערעורים שהוגשו על גזר הדין, מצטרף אני בהסכמה לנימוקיו ולמסקנותיו של חברי השופט (בדימ') צ' זילברטל, וכמותו סבורני כי אין ענייננו נמנה על המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבות ערכאת הערעור בעונש שגזרה הערכאה הדיונית.

לעניין זה, ראו דבריו של בית המשפט בעיניין ע.א. 8189/11 רפאל דיין נ' מיפעל הפיס (פורסם בנבו, 21.02.2013): פסיקתו של בית משפט זה מלמדת כי חשדות חמורים לפגיעה בטוהר המידות הנחקרים בידי המישטרה הם שיקול רלוואנטי שהרשות המנהלית רשאית לשקול, ולא אחת אף מחויבת לשקול, בבואה להיתקשר עם אדם או תאגיד.

.מיכרז פומבי, מושתת, כאמור בהרחבה לעיל, יסודות של חופש תחרות, הוגנות ושויון בין המשתתפים בו. החברה, כאמור בכתב האישום, חתרה תחת אושיות המיכרז הפומבי, בכך שהתקשרה בהגבל עסקי, ומכאן שמכוח תקנת הציבור, כפי שנבקע בעיניין לחיאני (פסק דינה של המשנה לנשיא נאור המובא לעיל) אין מקום כי הערייה תעצום את עיניה כלפי היתנהגות ציבורית זו של החברה די בראיות המינהליות המצויות בידיה כעת.

אני מבקש לצטט את הדברים הברורים הבאים מתוך פסק-הדין האמור החלים, בחינת קל וחומר בעניינינו: " .1עו"ד משגב, ב"כ המבקשים, מבקש ללמוד גזירה שווה מפסיקות בית המשפט העליון בבג"צ 6163/92, 6177, איזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשכון ואח’, פ"ד מז2)) 229 (בענין גינוסר) ובבג"צ 4267/93, 4287, 4634, אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נ' יצחק רבין ואח' (לא פורסם) (בענין סגן השר רפאל פינחסי), לעניננו. מה מצינו שם שהוטל על הרשויות להמנע מהעסקת מר גינוסר כמנכ"ל משרד השכון ואת רפאל פינחסי כסגן שר בגלל עבירות שונות שיוחסו להם ואשר לא נתבררו בבית המשפט, הודות (או בגלל) חנינה שקיבל הראשון (בגין קו 300) וחסינותו של השני כחבר כנסת, כך גם כאן ראוי לחייב את הרשויות להמנע ממסירת החניונים להפעלה למי שהואשמו בעבירות מירמה, וביחוד בעבירות מירמה במיכרז, שיש עמן קלון.

...

" .2התשתית הראייתית לכתב האישום הגורם הפסקת עיסוק הרחקת אדם או מניעת אדם מעיסוקו בגלל האשמתו בפליליים לפני שהורשע בדין היא בניגוד לחזקת החפות המקובלת עלינו מקדמת דנא ולחופש העיסוק המעוגן בחברתנו בהלכה הפסוקה מאז קום המדינה ובחוק יסוד:ב חופש העיסוק, שנחקק לאחרונה. על כן הפגיעה בחופש העיסוק צריכה להיעשות רק כאשר היא חיונית ומחוייבת המציאות בנסיבות המיוחדות לאותו אדם באותו עיסוק, שלא יהיה הכלל שאין אדם מועסק על ידי הרשות הצבורית או אינו יכול להתקשר עמה בהסכם בכל מקרה שהוגש נגדו כתב אישום. אין צורך להאריך בדברים על כך שאין בתיאור התמציתי של העובדות ושל סעיפי החוק המפורטים בכתבי האישום השונים תיאור מלא של כל הנסיבות, שלעתים מגלות בסופו של משפט שאין אשם בנאשם או שחומרת העבירה הנשקפת מכתב האישום אינה כצעקתה. הכלל של מניעת התקשרות של אדם עם הרשות בגלל כתב אישום תלוי ועומד נגדו, אם תהיה הלכה כזו, יכול לגרום לפגיעה חמורה בעסקיו של אדם, בכלכלתו, ובפרנסתו על לא עוול בכפו בגלל תלונות שווא נגדו על ידי יריביו או מתחריו. על כן מתחייבת זהירות רבה לפני החלטה על הפסקת או מניעת עיסוק של אדם במקצועו או במסחרו, לרבות איסור על התקשרותו עם הרשות.

אני סבור שעמדת המבקשות בדין יסודה.

ניתן בזאת פסק-דין כמבוקש בשלוש המרצות הפתיחה הנ"ל. אני מחייב את המשיבה לשלם לכל אחת מהמבקשות את הוצאות המשפט (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט) ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 38,000 (שלושים ושמונה אלף) ₪, להיום.

בהקשר זה הוצגה חוות דעת (מוצג 23 לעונש מטעם מדי ורד), לפיה בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי חשדות חמורים לטוהר מידות מהוים שיקול רלוואנטי שועדת מכרזים רשאית ואף חייבת בנסיבות מתאימות לשקול[footnoteRef:3].

עובדה זו אינה מאיינת את האחריות הפלילית בגין הסכם זה, אך נוטה להפחית את פוטנציאל הפגיעה הטמונה בו. ביחס לאישום מס' 14, נקבע כי יש בסיס למסקנה שתנאים מסוימים במיכרז עוצבו על מנת להקל על השתתפותה של גת מדי מים במיכרז, וכי יש יסוד מציאותי לספק שהעלו הנאשמים ביחס לתקינותה של היתנהלות זו. במצב זה, נמנעתי מלהרשיע את הנאשמים בעבירה של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

...

אני גוזר, אפוא, על מר פייגין 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתוכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות.

בהתחשב בשיקולים אלה, אני קובע כי מתחם הקנס עומד על 30,000 – 60,000 ₪.

אני גוזר, אפוא, על עו"ד ג'רבי, 75 ימי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות, בהתאם לתוכנית שהוכנה על ידי הממונה על עבודות השירות.

ברגע שחברת לרר מעבירה לנו מסמכים, שנציגים שלה, אותו שמעון חדד עם מספר תעודת זהות, ואנחנו מקבלים אישור בטחוני, הוא רשאי להישתתף במיכרז.

התובע משנה גרסאות בעיניין טוהר המידות של עובדי הנתבעת התובע הפריח בעמוד 41 שורה 18 רמזים לגבי טוהר המידות של עובדי הנתבעת ללא ראיות לתמוך: "ש:

אולם, כאשר התובע הפריע בניהול המיכרז והחשד לגבי הסבת החוזה התגבר, הם הוציאו את התובע מהפרויקט, על דעת בעל המיכרז, הוא לרר והפרסומים בעיניינו משקפים מהלך הדברים.

הראציונאל הספציפי של תת-סעיף ( 9) הוא לאפשר לרשויות הרשמיות של המדינה לפעול, במסגרת סמכויותיהן כדין, מבלי לחשוש כי תהיינה מאוימות מפני תוצאות משפטיות בשל התבטאויות הקשורות בתפקידן.

...

אבל מה שקרה, הוא חזר על אותם דברים כלפי גנאדי מאסר, הוא חזר על אותם דברים כלפי מפקח שהיה בשטח מוטי אלוש, ובסופו של דבר, אחד מהדברים שגרמו להוצאת שמעון חדד מהפרויקט הזה, זה היה גם זה. הגנה על עובדי מדינה.

אולם, גם אם ביהמ"ש היה קובע שהפגיעה בהם לא הייתה מוצדקת, בהעדר חוות דעת המבססת קיום מוניטין ומעריכה הנזק שנגרם עקב פגיעה זו, דין הטענה להידחות וכך קובע.

₪ מחייב התובעים לשלם לתובעת שכ"ט בסך של 30,000 סוף דבר ביהמ"ש דוחה התביעה במלואה.

באשר לתנאי אותו עותרת ב"כ המאשימה להפעיל, נטען, כי מדובר בהרשעה בגין עבירה של גניבת אופניים והחזקת רכוש החשוד כגנוב, וכי התנאי לא חב הפעלה.

בהקשר זה אפנה לרע"פ 8778/18 שרויש נ' מדינת ישראל (24.12.18) שם נקבע ע"י כב' השופט אלרון: ".... עבירות המירמה והזיוף פוגעות ביחסי האמון הבסיסיים בחברה הנחוצים לשם שגשוגה, ונדרשת החמרה בענישה בשל ביצוע עבירות אלה (רע"פ 4514/18 אהרוניאן נ' פרקליטות המדינה [פורסם בנבו] (3.9.2018))". ביצוע עבירת האיומים פגע גם בערכים נוספים והם שלוות נפשו של המאוים וחופש הבחירה שלו.

מידת הפגיעה בערך המוגן: בשים לב לשיטתיות המעשים ותחכום בבצוע העבירות, הניצול לרעה של אמון המתלוננים, מס' הנפגעים, וסכום הרכוש שנגזל ממעשי המירמה, מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה.

בהתאם לעובדות האישום הראשון, הנאשם הציג בפני המתלונן מצג שוא, כאילו מיתקיים מיכרז של משרד הבטחון למכירת רכבים, ולצורך ההישתתפות בו, היה על המתלונן להפקיד בידיו דמי הישתתפות, בסך של 34,350 ₪.

...

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, ובהתחשב בענישה הנוהגת, בסכומי המרמה, תכנון ותחכום שכלל ביצוע עבירות זיוף, מס' הקורבנות וכי מעשי המרמה בוצעו ב-38 הזדמנויות שונות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 24 ל- 48 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.

לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות לחומרא ולקולא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו של הנאשם בתאריך 30.10.22.

אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי בן 3 חודשים שהוטל על הנאשם בבית משפט השלום בפתח תקווה במסגרת ת.פ 12727-10-18, במצטבר לעונש שהוטל בגין תיק זה. סה"כ ירצה הנאשם 33 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 30.10.22.