משקל משאית שגוי ברישיון הרכב

ומן הכלל אל הפרט, סבורני כי טעה הנאשם לחשוב כי המשאית שרכש עם העגלה, כפי שהוצג לו בצלום רישיון הרכב, תואמת למשקל של 3.5 טון ואמורה להיות אף תואמת לאמור ברישיון נהיגתו.

...

ומן הכלל אל הפרט, סבורני כי טעה הנאשם לחשוב כי המשאית שרכש עם העגלה, כפי שהוצג לו בצילום רישיון הרכב, תואמת למשקל של 3.5 טון ואמורה להיות אף תואמת לאמור ברישיון נהיגתו.

סיכומו של דבר: מאחר ונטל השכנוע רובץ לאורך כל הדרך על כתבי המאשימה, לא ניתן לשלול גרסתו של הנאשם באשר לשרשרת העובדות שהובילו אותו לקנות ולנהוג על המשאית בידיעה שגויה באשר למשקל המותר.

הנתבעת היתגוננה מפני התביעה וביקשה לדחותה על-יסוד טענות אלה: ראשית, רישיונו של עמאש (דרגה C1) לא התיר לו לנהוג על המשאית שמשקלה 15 טון אלא רק על רכב במשקל נמוך יותר; לנהיגה על המשאית נידרש רישיון בדרגה C. שנית, רישיונו של עמאש נפסל בשל שיטת הניקוד ובשל הודעת המכון הרפואי (להלן המרב"ד) שהוא פסול מלנהוג.

התובע גרס מראשית ההליך כי טענת הנתבעת לאי-התאמה בין המשאית לבין דרגת הרישיון של עמאש שגויה ומתעלמת ממועד הוצאת רישיון הנהיגה שלו ומשינוי דרגות הרישיון שחל מאוחר יותר – שינוי שלא פגע בדרגת רישיונם של מי שהוסמכו לנהיגה קודם לכן [עמ' 1 ש' 24-22, עמ' 5 ש' 29-22].

חניפס, נציג רשות הרשוי, אישר את טענת התובע באשר לדרגת רישיונו של הנהג ומשקל הרכב בו הוא מורשה לנהוג; מפאת חשיבותם, הדברים יובאו במלואם [עמ' 18 ש' 19 עד עמ' 19 ש' 8]: ביום 1.1.07 ניכנס תיקון מס' 3 לתקנות התעבורה שבו הוגדרו דרגות רשיון חדשות נכון ? נכון מאוד.

...

הטענה לא הוכחה, ואשר על כן אני מקבלת את גרסת התובע שנתמכה בתצהירו וקובעת כי הנתבעת כלל לא השיבה לדרישה ששוגרה אליה טרם הגשת התביעה, התנהלה כמי שדחתה את התביעה אך לא הודיעה לתובע מהם הנימוקים שגרמו לכך.

התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע סכומים מצטברים אלה (להלן הסכום הפסוק): 2.1 מלוא סכום התביעה בסך 42,585 ₪.

· חוק שירותי תובלה – חוק שירותי תובלה, תשנ"ז – 1997 הנזכר בצו מגדיר כך (ההדגשות לא במקור): "'משקל כולל מותר' – המשקל הכולל המותר המצוין ברשיון הרכב שניתן לפי הפקודה" נתתי דעתי לטענת התובעת לפיה הנתבעת לא התייחסה בתצהירה לחוק שירותי תובלה או לפקודת התחבורה.

וכך למשל בסעיפי הסעד בסיומה של התביעה נרשם כך (ההדגשות לא במקור): · סעיף 34 לכתב התביעה - "התובעת תטען כי הגרור של משאיות הפולטריילר מהוה חלק מהמשאית..."; · סעיף 35 לכתב התביעה – "בהתאם תטען התובעת כי לצורך סיווג רכביה... יש להביא בחשבון את משקל המשאית ביחד עם משקל הגרור ולא את משקל המשאית בלבד"; · סעיף 35 לכתב התביעה – "כן תטען התובעת כי הנתבע שגה כאשר לצורך סיווג משאיותיה... נילקח בחשבון משקלה של המשאית בלבד ללא משקל הגרור". צא וראה – כל טענות התובעת מכוונות ומתייחסות לשאלת סיווג הפולטריילר יחד עם הגרור.

...

חלק רביעי – סיכום וסוף דבר סיומו של הליך צו ההישבון ברור וחד משמעי ומתייחס לכלי רכב מנועיים ולא לכלי רכב אחרים.

אשר על כן – התביעה נדחית.

בנסיבות הענין אני מחייב את התובעת בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ח, 09 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

בעקבות מימצאי הבדיקה שלחה התובעת לנתבעת מכתב דרישה בו טענה כי משקל המשאית שונה מהמשקל שנכתב ברישיון הרכב ועל כן על הנתבעת להשיב לה את עלות רכישת המשאית.

המומחה תאר בחוות דעתו כי בדפנות המרכב נראים סימני פגיעה ותיקון שבוצעו בו, ועל פי עמדתו המקצועית הפגיעות האמורות בארגז הקרור חשפו את הבידוד הפנימי שלו – שהוא חומר סופח מים (היגרוסקופי) – וגרמו לספיחת מים אשר הוסיפה למשקלה ההתחלתי של המשאית, והבהיר כי נתון זה יכול להסביר את ההפרש בין משקל המשאית כחדשה לבין משקלה במועד שקילתה על ידו ואין בכך כדי ללמד כי משקלה בעת מסירתה היה שגוי.

...

סוף דבר התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הפרה התחייבות חוזית כלשהי כלפיה, לא הוכיחה התרשלות מצד הנתבעת ואף לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

לאור האמור, התביעה נדחית במלואה.

בשים לב לדחיית התביעה במלואה ולנימוקי הדחייה, להיותה מופרזת במידה ניכרת מלכתחילה, ולהתנהלות התובעת אשר הכריחה את מיצוי ההליך עד תום תוך השתת הוצאות ניכרות על הנתבעת, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

מאחר ולפי נתוני השקילה טוענת משטרת ישראל כי המדובר בחריגה של 23% ממשקלו הכולל המותר של הרכב לפי רשיון הרכב, הרי שהוראת החוק המאפשרת השבתה מנהלית (איסור שימוש ברכב) למשך 30 יום חלה, ולכן יש הצדקה לפעולה המנהלית שננקטה ביחס לרכב.

המבקשים טוענים באמצעות בא כוחם כי נתוני חריגת המשקל של הרכב שגויים מתימטית, וחישוב נכון יניב תוצאה הכוללת חריגת משקל של כ-18%.

לשיטת המדינה (אשר נשענה גם על פסיקה רלוואנטית) כל חריגת משקל מעבר ל-15% היא חריגה גבוהה המצדיקה את ההליך המינהלי שננקט בשל פוטנציאל הסיכון שיש ברכב עם משקל יתר כה חריג, בין אם המדובר במשאית ובין אם ברכב מסחרי.

...

אולם, כאשר חוצים רף זה, ובמקרה זה המדובר בחצייה קשה של כמעט 23%, המדובר ברכב אשר מהווה סכנה של ממש למשתמשי הדרך, ולכן החלטת המשטרה היא מידתית וסבירה ואין כל הצדקה להתערב בה. בשולי החלטתי אציין כי לא מצאתי כל פגם באיכות הראיות או בהליך המנהלי עצמו.

העמסת רכב במיכלי שמן כבדים עד כדי חריגה של 23% מהמשקל המכסימאלי המותר, מצויה הן באחריות בעל הרכב והן באחריות הנהג ברכב זה. אני מקבל באופן מלא את עמדת המדינה מנימוקיה ודוחה את הבקשה לבטל או לקצר את הודעת איסור השימוש ברכב נשוא בקשה זו. ניתנה היום, כ' שבט תשפ"ד, 30 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.