כמו כן, חרף בקשתה אחרי פיטוריה, היא לא קיבלה את הסכם ההעסקה שלה, וגם סירבו להעביר לה עותק מההסכם הקבוצי שחל עליה;
- היא גם לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם פיטוריה, והנתבעת גם לא התחשבה בותק הקודם שלה במקום העבודה, עוד משנת 1999;
- לאור כלל האמור לעיל, היא זכאית לסעדים הבאים, כדלקמן:
פיצוי בגין היתנכלות תעסוקתית, היתעמרות והפרת חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בסך של 85,000 ₪; פיצוי בגין אפליה מחמת גיל ובנגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪; פיצוי בגין הפסדי עבר, פצויי פיטורים והפרשות פנסיוניות עד לגיל פרישה בסך של 555,486 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע בסך של 45,000 ₪; השלמת פיצויים, לאור הותק הקודם שלה במקום העבודה, בסך של 17,500 ₪; פיצוי בגין פיטורים בזמן חופשת מחלה בסך של 50,000 ₪; פיצוי בגין הפסד מיצוי יתרת דמי מחלה בסך של 27,727 ₪; פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪; פיצוי בסך של 5,000 בגין אי-מתן הודעה מוקדמת.
בעיניין מחמלי שנידונה בבית המשפט העליון, עמד בית המשפט על הערכים שבבסיס החוק ועל עקרונותיו, וציין בין היתר כי "... חקיקתו של חוק השויון שאפה, אפוא, להביא לידי תיקון מבני כולל שיכיל התייחסויות לכל תחומי ההפליה וההדרה של אנשים עם מוגבלויות"[footnoteRef:1].
]
"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראייה. היתנהגות כגון דא, בהיעדר הסבר אמין וסביר – פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההמנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגירסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצדו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה."
לגופו של עניין - השתלשלות האירועים לאחר סיום העסקתה של התובעת בספריה והמעבר למחלקה לרפואה תעסוקתית – נסקור כעת את האירועים החשובים שארעו במהלך העסקתה של התובעת, ושרלוונטיים לענייננו.
אולם, טענה זו אינה נכונה, היות שהתובעת קיבלה פצויי פיטורים מלאים בגין עבודתה בחברת פייסטף, והיא אף חתמה על אישור בגין קבלתם, עוד ביום 14.11.2002[footnoteRef:192].
]
"פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שניגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית."
לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להדחות במלואה.
...
מנגד, הנתבעת התכחשה לכלל טענות התובעת, וטענה כי דין התביעה להידחות במלואה.
]
"פיצוי בגין אי מתן אישור העסקה –סעיף 8 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע, כי מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה. הפרת סעיף 8 לחוק אינה מזכה בפיצוי כספי בגין אי מתן אישור העסקה, אלא קובעת קנס פלילי אשר אופן חישובו מעוגן בתקנות העבירות המנהליות (קנס מינהלי- אישור לעובד על תקופת עבודתו), תשס"ב-2002. החוק אינו מקנה סמכות לפסוק פיצוי כספי בהליך אזרחי בגין הפרת ההוראה ליתן אישור על תקופת ההעסקה. כך גם, ככל שהתובע מבקש פיצוי מכח הפרת חובה חקוקה, התובע לא הצביע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מאי מתן אישור העסקה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין אי מתן אישור על תקופת העבודה נדחית."
לסיכום – עילת התביעה למתן פיצוי בגין אי-מתן אישור על תקופת העסקה דינה להידחות במלואה.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות במלואה, ביחס לכלל רכיבי התביעה.
על כן, אנו קובעים בזאת כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 5,000 ₪.
