מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

משפט חוזר בהתבסס על שינוי גרסה

בהליך מ"ח (מ"ח) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

ההליך של משפט חוזר אינו מתאים להתערבות בכגון דא. הינה כי כן, חישוביו של המומחה מטעם המבקש מבוססים על גרסה עובדתית שבית משפט השלום דחה במפורש על יסוד מימצאי מהימנות, שאין מקום לקיים משפט חוזר ביחס אליהם.
מטרתו של הליך המשפט החוזר היא לבחון נתונים או טענות שלא לובנו, ושביכולתם לשנות את תוצאת ההליך, ולא לבחון פעם נוספת טענות שעמדו במרכז המחלוקת בין הצדדים על סמך אותו חומר ראיות.
...
ביום 18.1.2012 נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת הדין, לאחר שהוא החליט לחזור בו מהערעור בעקבות הערות ההרכב (עפ"ג 11312-10-11 (תל אביב-יפו), כב' הנשיאה ד' ברלינר, והשופטים ג' קרא ומ' סוקולוב).
דין הבקשה להידחות.
ממילא המסקנה היא שאין בחישוב שנערך בחוות הדעת החדשה פוטנציאל ממשי לשנות את תוצאות ההליך.
הבקשה נדחית.

בהליך מ"ח (מ"ח) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

יוער כי בסיום דבריו, היתייחס השופט א' לוי לקורבן העבירה, באומרו: "במצב זה, כל שנותר לי לקוות הוא, כי באי-כוח המבקש יישארו נאמנים להצהרתם לפיה לא תדרש העדתה החוזרת של קורבן העבירה, הן משום שעובדת תקיפתה אינה שנויה במחלוקת והן משום שגם באי-כח המבקש הבהירו שאינם מפקפקים במהימנותה, וכל חששם מצטמצם לאפשרות של טעות בזיהוי, אפשרות המתבססת על הממצאים הביולוגיים החדשים בלבד" לנוכח האמור, הורה בית משפט זה על קיומו של משפט חוזר בעיניינו של המבקש בפני מותב שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1154/05 מדינת ישראל נ' שוורץ (15.6.2009)).
זאת ועוד, ככל שהראיות החדשות שאותן מגיש המבקש הן ראיות נסיבתיות, והן נועדו לבסס הסבר חלופי לגירסה המרשיעה – ברי כי אותו הסבר חלופי שהמבקש מציג על יסודן, נידרש שיהיה הגיוני ומעוגן בחומר הראיות (ראו והשוו: ע"פ 2697/14 חדאד נ' מדינת ישראל, פסקה 75 (6.9.2016); ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף, פסקה 100 (21.1.2015)).
לאחר בחינת תעוד הבדיקות המפורטות בדיסק משנת 2004, הגיע ד"ר פלוצקי למסקנה כי: "ניתן לקבוע כי עיון בטבלת האללים מלמד כי במוצגים שנבדקו נימצאו אללים 'זרים', קרי אללים שאינם קיימים בפרופילים של אדריאן שוורץ ושל הילדה". לטענת המבקש, ממצאים אלו מהוים ראיה מדעית חדשה בעלת פוטנציאל משמעותי לשינוי תוצאות המשפט בעיניינו, ועל יסודה יש מקום להורות על משפט חוזר שני.
...
לאחר ניתוח מפורט ומעמיק של ממצאי הבדיקות ומסקנות המומחים, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את כל טענות המבקש, אחת לאחת, וקבע כי תוצאות הבדיקות לא בטאו מסקנה חד משמעית בעלת השלכה ברורה על מכלול הראיות בתיק.
דין טענה זו להידחות.
בהינתן כל האמור לעיל, טענות המבקש באשר לקיומה של ראיה מדעית חדשה מהווה לטעמי מעין "מקצה שיפורים ללא שיפור" לטענותיו אשר נדונו ונדחו כולן בערכאות קמא, ואין בהן משום הצדקה להורות על קיומו של משפט חוזר.
סוף דבר לנוכח האמור, הבקשה למשפט חוזר – נדחית.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

החלטות אלה, שתיקראנה יחדיו ההחלטה קמא, ניתנו אגב המשפט החוזר אשר ניפתח בעיניינו של המשיב בעקבות החלטתו של בית משפט זה (המשנה לנשיאה בדימוס, השופט ח' מלצר) במ"ח 6881/19, אשר ניתנה מכוח האמור בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), לאחר שנקבע כי "הוצגו [...] ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנדון" (להלן: ההחלטה בדבר המשפט החוזר).
] יש פוטנציאל להחליש את גירסת המשיבה באשר לדרך שבה נוצר כתם הדם הנ"ל. גישת המבקש, לפיה ישנה זהות בין מטביע העקבות הזרות (שהוסכם, כאמור, כי אין זה המבקש), לבין מי שהשאיר את הכתם על מתקן נייר הטואלט, איננה נעדרת לפיכך בסיס, ועשויה לחזק דוקא את התיזה לפיה מסלול ההמלטות של הרוצח היה דרך מעבר מהתא השני לתא השלישי" (ראו: פסקה 162 להחלטה בדבר המשפט החוזר).
באשר לעילת המעצר, בית המשפט קבע את הדברים הבאים, בהתבססו על ההחלטה שניתנה על ידי בית משפט זה (השופטת ד' דורנר) בעיניין קוזלי (ראו: בש"פ 2074/99 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 553, 564-560 (1999)): "אכן, נקודת המוצא היא שנשקפת מסוכנות גבוהה ממי שמואשם ברצח וקיימות נגדו ראיות לכאורה. ברם, עניינו של מי שיושב בכלא במשך 15 שנים והוחלט לקיים בעיניינו משפט חוזר אינו כעניינו של מי שמוגש נגדו היום כתב אישום ובצדו בקשה למעצר עד תום ההליכים. בחינת עניינו של מי שהוחלט לקיים בעיניינו משפט חוזר לאחר 15 שנים שבהן הוא יושב בכלא לא נעשית באותם כלים שבהם בוחנים בקשה חדשה למעצר.
...
טענה זו דינה להידחות.
ואולם, לנוכח המסוכנות שעודנה נשקפת מהמשיב, סבורני כי אין מנוס מהטלתם לצד העברת המשיב מן הכלא למעצר-בית בתנאים של אזוק אלקטרוני, כפי שקבע בית משפט קמא.
למען הסר ספק וכדי להבטיח את קיומו של איסור היציאה מן הארץ אשר הוטל על המשיב בהחלטה קמא, יפקיד המשיב בבית המשפט המחוזי נצרת כל דרכון וכל תעודת מעבר שברשותו, לרבות דרכון ותעודת מעבר שתוקפם פג. סוף דבר בכפוף לאמור בפסקה 51 לעיל, ערר המדינה נדחה אפוא בזאת.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בהחלטה מיום 18.2.18 דחיתי את בקשתו של המבקש לעיון חוזר, על יסוד נימוקים שפירטתי בה שעניינם בטענות לכרסום ראייתי בעדותו של עד המדינה ש.כ ולמהימנותו הנמוכה, להתפוגגות החשש לשיבוש הליכי משפט ולהשפעה על עדים לאחר שעד המדינה ש.כ העיד, ולאפליה בין המבקש לבין אחרים באותה פרשה אשר שוחררו למרות הראיות הקיימות נגדם ולמרות מעמדם הבכיר באירגון ומסוכנותם.
מטעם זה בלבד, היה מקום לדחות את הבקשה לעיון חוזר, שהרי אין מדובר בעילה לעיון חוזר המבוססת על שינוי נסיבות ראייתי אלא על מצב ראייתי ידוע וקיים זה מכבר.
כהערת אגב ולנוכח ההלכה בעיניין נחמני שאוזכר לעיל, יצוין כי במענה לכתב האישום, כאמור, שב המבקש על הכחשתו הגורפת ולמעשה לא חל כל שינוי ביריעת המחלוקת באופן המצריך היתייחסות לשלב "חזית המחלוקת" לבחינת ראיית הסיוע, שהרי המבקש מסר גרסה הכוללת הכחשה גורפת, וזו נותרה אחידה ובהתאם לכך חזית המחלוקת נותרה אף היא רחבה.
...
בנסיבות המקרה שלפני, שוכנעתי כי מסוכנותו של העורר, כפי שהיא משתקפת מכתב האישום שמייחס לו עבירות רצח (וברקע עבירות נוספות) ומעברו הפלילי – הינה גבוהה, כך שאין, בעת הזו, חלופה, שיכולה להפיג אותה ואף מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לא יוכל לסכון".
אני סבור, על כן, כי התשתית הראייתית הלכאורית לא נשתנתה ולא חל בה כל שינוי או כרסום המצדיק עיון בהחלטה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים.
אין מקום לשינוי בנקודת האיזון בהקשר לאלה ואני סבור כי לא בשלה העת להקלה בתנאי המעצר ולחלופת מעצר, אף בשים לב לחלוף הזמן ולתקופה בה נתון המבקש במעצר.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

בהליך מ"ח (מ"ח) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת המבקש להורות על משפט חוזר מבוססת על שתי עילות: הראשונה היא זו החקוקה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, שעניינה קיומן של עובדות, או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר הקיים, לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש; השנייה היא העילה המנויה בסעיף 31(א)(4) לחוק, שעניינה חשש של ממש כי בהרשעה נגרם למבקש עוות דין.
הראיה הראשונה, אליה מפנה המבקש היא חוות הדעת הגרפולוגית, אשר לגירסתו "מצביעה בבירור על כך שחתימתו של אזולאי (המבקש – ח"מ) זויפה". אכן, כפי שטוענת המשיבה, חוות דעת של מומחה איננה מהוה בשיטתנו "סוף פסוק ראייתי" בנוגע לעובדות עליהן היא מצביעה, והיא כפופה להתרשמות בית המשפט ממכלול הראיות והנסיבות שבעניין, ובתוך כך מהמומחה עצמו, מחוות דעתו ואף מעדויות מומחים אחרים, ככל שישנן (ראו למשל: עניין בר יוסף, פסקה טו; ע"פ 7939/10 זדורוב נ' מדינת ישראל פיסקה 43 לפסק דינו של הש' י' עמית (23.12.2015)).
...
הגם שמעורבותו של עו"ד חוטבא בפרשיות אחרות אכן מעלה לכאורה ספקות – ראיות אלו אינן קשורות באופן ישיר למקרה דנן ולכן אינן יכולות לסייע למבקש בהליך זה. נוכח כל האמור לעיל – סבורני שהראיות וה"גילויים החדשים", אליהם מפנה המערער בבקשתו, אינם מספיקים לצורך עמידה בתנאי הקבוע בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט.
גם את הטענה הזו אין בידי לקבל, בנסיבות העניין.
נוכח כל האמור לעיל – הבקשה למשפט חוזר שבפני נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו