עוד מדגיש ב"כ המשיבה, כי בהתאם למכתב הזימון, בעל דין המבקש להזמין מצהיר לחקירה על תצהירו חייב להודיע על-כך למזכירות הועדה 10 ימים לפני הדיון, ומוסיף שהמצהירים בעררים, בדרך קבע, הם העוררים, ומכל מקום הועדה לא החריגה את בעלי הדין, ומשכך היה על המבקשת, אילו רצתה בכך, לזמן את המשיבה לצורך חקירה על תצהירה.
אולם, פסיקה זו מתייחסת לתקנות סדר הדין האזרחי, עיינו: תקנה 522(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: "מצהיר בהליך עקרי או בעל דין שמסר תצהיר בהליך ביניים, יתייצב לחקירה ביום הדיון אלא אם כן הודיע בעל הדין שכנגד בהודעתו בכתב לבית המשפט שהוא מוותר על חקירתו של המצהיר".
כמו-כן, עיינו בתקנה 178 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 :
"(א) –
אני מקבל את העירעור במובן זה שאני מורה שהתיק יוחזר בפני הועדה, על-מנת שייקבע בתוך 45 יום ממתן פסק דין זה מועד לדיון בפני הועדה שבו תופיע המשיבה על-מנת להחקר בחקירה נגדית על תצהירה.
...
סבורני, שבנסיבות העניין לא ניתן להסתפק בכך שהוועדה קיבלה את גרסתה של המשיבה כגרסה מהימנה על-יסוד הטיעונים שהועלו בפניה על ידי ב"כ המשיבה, שהרי מדובר, כפי שכבר הערתי, בבירור עובדות חיוניות המצויות בידיעתה האישית של המשיבה (כגון שאלת ידיעתה על החוב, השאלה האם קיבלה את דברי הדואר ובהם החשבוניות, האם חתמה על קבלת דבר הדואר הרשום, ועוד).
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני דן בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה.
אני מקבל את הערעור במובן זה שאני מורה שהתיק יוחזר בפני הוועדה, על-מנת שייקבע בתוך 45 יום ממתן פסק דין זה מועד לדיון בפני הוועדה שבו תופיע המשיבה על-מנת להיחקר בחקירה נגדית על תצהירה.
