(4) תניה גורפת, דהיינו תניית פיצויים שאינה מבחינה לצורך הפצוי המסוכם בין "הפרה" סתם, ולו גם קלה, לבין "הפרה יסודית" של אחד (או יותר) מהתנאים העקריים, אינה עומדת בתנאי של סבירות היחס בין הפצוי לנזק, כאמור בסעיף 15(א) סיפא לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).
כפי שכבר כתבתי בסעיף 70 לפסק דין אשר נתתי בעיניין הצדדים (ראה: תלה"מ 38524-06-14), ראיתי בשניהם כמי שנוקטים תכסיסנות והיעדר תום לב.
הדברים באים לידי ביטוי גם כאן, עת ניסה הנתבע לרכוש את הדירה, על-מנת לסחרה לאחר, בלא תשלום מלוא התמורה גם ועת ניסתה התובעת ליטול גם את הפצוי המוסכם, גם לתבוע מכוח נזקים שבעצם לשמם נועד הפצוי המוסכם.
וכך כתבתי בהחלטתי:
"לפניי בקשה, עוד ביום 2.8.21 עת הגישו כונסי הנכסים עורכי הדין לוי ואוסדיטשר, הודעה על הפרת ההסכם. הודעה זו אינה אלא מעין בקשה למתן הוראות, היא בעצם מעין מיני תובענה בשאלה האם יש להמשיך בביצועו של הסכם המכר, אם לאו. למעשה, הבקשה הוגשה בעקבות החלטה שנתתי ביום 23.5.21, עת אשרתי הסכם מכר אשר נחתם בין הצדדים, לפיו אמור היה המשיב, לבקשה 6, להלן גם האיש, לרכוש את הנכס המשותף לצדדים כנגד שווי של 4,320,000 שקל או במילים אחרות צריך היה האיש לשלם לאשה סך 2,160,000 ₪. את סכום הכסף, על פי הסכם המכר אמור היה האיש לשלם עד ליום 22.5.21 ואין עורר כי סך 1,710,465 אלף ₪ לא שולמו על ידו, במילים אחרות או אם תרצה האיש פרע כ-430,000 ₪ לערך. או אם תרצה אחרת תאמר שחלק הארי של הסכום בו חב המשיב לא שולם. ביום 2.8.21 אגב בקשה 6 העביר המשיב מר נ"ק תגובה ולפיה הוא מודיע ב-2.8.21 כי הוא החליט למכור את זכויותיו בדירה לצד ג' וכי אכן לא שילם עוד את הסכום. אמור מעתה שאין עורר שהמשיב הפר את הסכם המכר גם לא קיבל היתר לאחר בתשלום ולא ביקש מבעוד מועד את הארכת המועד. כמו הציב בעצם המשיב את המבקשת ואת הכונסים בפני מצב מוגמר לשיטתו 'רוצים לא כלום לא רוצים גם לא כלום'. רק ביום 2.8 סיפר המשיב כי אביו נפטר, אביו עליו השלום, נפטר לפני כשנתיים ימים. המבקש היה אמור לקבל את חלקו בכספי הירושה, ועל סכום זה בנה הוא כדי לבצע את הסכם המכר. מה שלא סיפר המשיב זה שאין מדובר בהליך שסופו נראה לעין, אלא בעצם רק הוא בסמוך לקראת חתימת הסכם המכר אם לא אחריו, התחיל הוא לטפל בבקשה לצוו קיום צוואה והינה, כפי שהוא אומר גם היום, כ-4 חודשים לאחר המועד אשר (לא ברור) לתשלום עדיין לא הסתדרו הדברים, נדרשים מסמכים שונים, ושלא יודע מתי ואם יתקבל צו קיום צוואה, אולי יוותר בסופו של יום (לא ברור). במילים אחרות, על פי האמור באותה הודעה (לא ברור) החליט המבקש למכור את זכויותיו בדירה לצד ג' ובכך לשלם. הוסיף בסעיף 10 המשיב ואמר שיש לראות את המשיבה כמי שהפרה את ההסכם. מכיוון שהיא רוצה לזכות בפצוי המוסכם. אותו פיצוי עומד כאמור על סך כ-432,000 ₪. אותה הודעה ביום 2.8.21 היא הפעם הראשונה שבה בעצם נודע לעיני כי המבקש החליט להפוך את ההסכם למעין מסחר בקרקעות ולהעביר את הרכישה לצד ג' אשר אמור לשלם 50,000 שקל פחות. אלא שאת ההודעה כי המחיר שאותו מציע אותו צד ג' לא ננקבה בהודעה ובעצם לך ודע מה סיכמו ביניהם אם בכלל צד ג' והמשיב כאחד. אלא שבכך לא תמו תעתועיו. ביום ה-4.8 הגיש המשיב בקשה למתן אורכה. באותה בקשה למתן אורכה ביקש הוא אורכה של 15 ימים לשלם את הסכום, ואם תעיין ותעיין באותה הודעה לא תמצא אלא בסעיף 18 התניה לשלם עם קבלת הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת צד ג'. יכולת לסבור כי אותו צד ג' הוא אותו בנק למשכנתאות אשר נזכר קודם לכן, אלא שלשון הבקשה לא מזכירה כלל סיחור הזכויות לטובת אותו צד ג'. רק בסעיף 24 מספר לנו המשיב כי יש טעם לאשר מכירת הזכות לצד ג'. אין עורר כי הסכם המכר במסגרתו רכש והתחייב המשיב את הזכויות בדירה לא איזכר אפשרות של סיחור הדירה לצד ג' כל שהוא. ההסכם לא נתן למשיב זכות להערכת המועד, הוא לא נתן למשיב את הזכות להיות מתווך מקרקעין או להעביר את הזכויות לצד ג' כאשר אדם אינו ממלא את חובותיו על פי הסכם מכר, חוזרת הדירה לממכר אצל כונסי הנכסים, המשיב אשר התחייב לרכוש את הדירה אינו הופך על דרך אי התשלום לבעלים אשר יקבע כי הדירה תמכר בפחות. להיפך, חודשים חלפו ומחירי המקרקעין עלו, לו היה מתכוון המשיב להחזיר לכונסים את הדירה כי הוא לא עומד בתשלומים יכלה הייתה המבקשת למשל לנסות להשיג יותר ולא להתחייב להצהרותיו של המשיב כי היא צריכה להסתפק בקונה אשר יציע פחות. אין ויכוח למעשה שהמשיב הפר את ההסכם כי הוא לא פרע במועד, וגם כאשר החלטתי ביום 4.8.21 בהצביעי על כך שהבקשה להארכת מועד הוגשה כבר לאחר הפרת ההסכם, חודשים לאחר הפרת ההסכם, לאחר שהחלטתי לתת למבקש 48 שעות להשלים את המגיע ממנו, לא השלים המשיב ולו אגורה. לא רק שהמשיב לא השלים ולו אגורה גם אותו צד ג' שהוא מדבר בו עוד לא הביע שום התחייבות כעת לקנות משהו באיזה שהוא מחיר ובודאי שהערובה שהוא הגיש בשעתו אגב הישתתפותו בהתמכרות בה לא זכה צד ג' בשל המשיב, אותה ערבות הוחזרה ואין בנמצא שום ערבות לגבי אותו צד ג', במילים אחרות הכונסים אינם חייבים לצד ג' דבר. דרישתו של המשיב כי כונסי הנכסים בלא תשלום גם יתנו הודעה, הערת אזהרה לאותו צד ג' לו כך היו נוהגים כונסי הנכסים הלוא הם פועלים בנגוד לדין בלא אישור של בית המשפט, וטוב עשו הם כאשר לא הסכימו בשום צורה ודרך לאפשר רישום הערת אזהרה לטובת צד ג'. צריך להבין, כאשר אדם מתקשר בחוזה לרכישת מקרקעין. קל וחומר שמדובר באישור הסכם שכמוהו כהחלטה שיפוטית, מול כונסי נכסים, מועדי התשלום אינם המלצה. אדם אינו יכול להחליט שהוא איננו משלם, גם אם הוא טוען שהוא התכוון בשעתו לשלם, גם אם הוא סבר שבתוך ימים ספורים אפשר לסדר את צו קיום צוואה, טעויותיו אינן נופלות לפתחם של כונסי הנכסים או של הצד שכנגד, אם בכלל טעות הייתה זאת. נוסיף ונאמר שכאשר אדם אינו מקיים את ההסכם טוב ייעשה כאמור אם יחזיר את הנכס לכונסי הנכסים ולא יראה בנכס כבשלו, ינהל משאים ומתנים על נכס שאותו לא רכש עם צדדי ג' למיניהם ויאמר לבית המשפט באיחור ניכר עכשיו תאריך לי את המועד. למעשה רק כשחלף ה-22.5.21 סוף המועד נזכר המשיב לספר שהוא לא מתכוון לעמוד בתשלומים. בודאי לא בזמן. כך או אחרת ביום 4.8.21 הארכתי למבקש את המועד ב-48 שעות ואין ספק שעד לרגע זה לא הפקיד המבקש דבר, לא הניח בפניי דבר, לא הפקיד עבור בעל התשלום רוב הסכום שבו הוא חייב, למעשה אם תרצה תאמר שלא הופקדו עד היום אלא כ-20 אחוז לערך מן הסך של שווי הדירה. מוסיף המשיב וטוען שבכלל המבקשת וכונסי הנכסים אינם בסדר כי הם לא הסכימו לרישום לטובת צד ג'. טענה זו היא אבסורד מוחלט. ואקדיש ואומר שוב, כי לו התכוון המשיב והיה לאפשר לו לסחר את הזכויות לטובת צד ג' היה צריך לומר זאת במסגרת הסכם המכר אגב המו"מ, ואז מצופה מן הכונסים לבוא ולומר שאין הם צריכים להסתבך בעיסקאות מורכבות, רוצה המשיב שיקנה בעצמו, לא רוצה שלא יקנה בעצמו, ודי לחכימא. למעשה אני רואה בהתנהלותו של המשיב מעין עשיית דין עצמית. ראשית, התחייב הוא בהסכם מבלי שיוודא כי ברשותו האפשרות לשלם. אמונותיו המוצהרות כי צו קיום צוואה אפשר יהיה להשיג בזמן ויהיה זה מקור סילוק אינה מעניינה של המבקשת. יכול היה למשל המשיב אם ראה שצו קיום הצוואה מתעכב לפנות לבנק ולבקש הלוואת ביניים עד אשר ישתחרר צו קיום הצוואה, כזאת לא עשה. הוא העדיף שתשב המבקשת בחוסר ודאות, מי יודע עד מתי ואם בכלל, בבחינת מעין דמוית הנתונה לשליטתו וגחמותיו, אך לא כך כלל (לא ברור). הסכם מכר המקבל תוקף משפטי אינו יכול להיות מופר כלאחר יד מבלי שיהיו לדברים תוצאות. ואולי כדי להצדיק את מה שאני אומר יספר לי המשיב בקצה דבריו כי אם יתחייב הוא בפצוי המוסכם יש לחייבו רק ב-5 אחוזים הואיל ועסקת המכר נגעה רק בתשלום של מחצית משווי הדירה. שאלה טובה. אלא שהבקשה למתן הוראות אינה נוגעת כרגע בחובת תשלום הפצוי המוסכם (לא ברור). היא קודם כל נוגעת לזכותם של הכונסים להשיב את הדירה אל השוק החופשי, להיתקשר בהסכם מכר כטוב בעיניהם ויידע נא המבקש כי אין סיכוי שחתימה מחדש שלו תאומן בלא ערבויות כדבעי ואישור בית המשפט. ביני לביני לדעתי מיצה המשיב את אפשרויותיו לרכוש את הדירה. ואת הדירה יש למכור כאמור לצד ג'. הואיל וכך אני מורה כי הסכם המכר אינו דרוש עוד לקיום מול המשיב, המבקשת רשאית אם תחפוץ בכך לעתור להחלפת הסכם המכר או בתביעה כספית. הסכום אותו שילם המשיב לכונסי הנכסים יעוכב בידם למשך 90 ימים מהיום, אלא אם כן תוגש תובענה ותנתן החלטה להארכת עיכוב הזמן. לאור היתנהלותו ובבחינת 'אני ואפסי עוד' יישא המשיב בהוצאות כונסי הנכסים בסך 8,000 ₪ כל אחד ובהוצאות המבקשת בסך 8,000 נוספים."
צא ולמד, כי מראש לא היה בכיס הנתבע הסך הדרוש לתשלום, או מקור סילוק ריאלי עבור תשלום התמורה והוא התכוון למצוא מקור סילוק "בהמשך הדרך", תוך שממשיך הוא להתגורר בדירת הצדדים ללא תמורה.
...
נזק שנגרם לתובעת עקב שימוש בלעדי בנכס משותף על ידי הנתבע שעה שהיא נדרשה לשלם שכירות – יש להורות כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 5,000 ₪ בחודש בגין חלקה בדמי השימוש זאת החל מספטמבר 2019 או לכל הפחות החל מיולי 2020 (מועד צו פירוק שיתוף) ועד למועד הפינוי בפועל, סך של 140,000 ₪ נכון להגשת התביעה בתוספת התקופה שתיווסף עד הפינוי בפועל.
(1) מקום שבית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי שיעור הפיצוי נקבע - באורח נורמאטיבי - ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש, אין רואים את תניית הפיצוי כבטלה, אלא שבית המשפט קונה שיקול-דעת ("רשאי") להפחית את שיעור הפיצוי שקבעו הצדדים מראש ( 435ד-ה).
וכך כתבתי בהחלטתי:
"לפניי בקשה, עוד ביום 2.8.21 עת הגישו כונסי הנכסים עורכי הדין לוי ואוסדיטשר, הודעה על הפרת ההסכם. הודעה זו אינה אלא מעין בקשה למתן הוראות, היא בעצם מעין מיני תובענה בשאלה האם יש להמשיך בביצועו של הסכם המכר, אם לאו. למעשה, הבקשה הוגשה בעקבות החלטה שנתתי ביום 23.5.21, עת אישרתי הסכם מכר אשר נחתם בין הצדדים, לפיו אמור היה המשיב, לבקשה 6, להלן גם האיש, לרכוש את הנכס המשותף לצדדים כנגד שווי של 4,320,000 שקל או במילים אחרות צריך היה האיש לשלם לאישה סך 2,160,000 ₪. את סכום הכסף, על פי הסכם המכר אמור היה האיש לשלם עד ליום 22.5.21 ואין עורר כי סך 1,710,465 אלף ₪ לא שולמו על ידו, במילים אחרות או אם תרצה האיש פרע כ-430,000 ₪ לערך. או אם תרצה אחרת תאמר שחלק הארי של הסכום בו חב המשיב לא שולם. ביום 2.8.21 אגב בקשה 6 העביר המשיב מר נ"ק תגובה ולפיה הוא מודיע ב-2.8.21 כי הוא החליט למכור את זכויותיו בדירה לצד ג' וכי אכן לא שילם עוד את הסכום. אמור מעתה שאין עורר שהמשיב הפר את הסכם המכר גם לא קיבל היתר לאחר בתשלום ולא ביקש מבעוד מועד את הארכת המועד. כמו הציב בעצם המשיב את המבקשת ואת הכונסים בפני מצב מוגמר לשיטתו 'רוצים לא כלום לא רוצים גם לא כלום'. רק ביום 2.8 סיפר המשיב כי אביו נפטר, אביו עליו השלום, נפטר לפני כשנתיים ימים. המבקש היה אמור לקבל את חלקו בכספי הירושה, ועל סכום זה בנה הוא כדי לבצע את הסכם המכר. מה שלא סיפר המשיב זה שאין מדובר בהליך שסופו נראה לעין, אלא בעצם רק הוא בסמוך לקראת חתימת הסכם המכר אם לא אחריו, התחיל הוא לטפל בבקשה לצו קיום צוואה והנה, כפי שהוא אומר גם היום, כ-4 חודשים לאחר המועד אשר (לא ברור) לתשלום עדיין לא הסתדרו הדברים, נדרשים מסמכים שונים, ושלא יודע מתי ואם יתקבל צו קיום צוואה, אולי יוותר בסופו של יום (לא ברור). במילים אחרות, על פי האמור באותה הודעה (לא ברור) החליט המבקש למכור את זכויותיו בדירה לצד ג' ובכך לשלם. הוסיף בסעיף 10 המשיב ואמר שיש לראות את המשיבה כמי שהפרה את ההסכם. מכיוון שהיא רוצה לזכות בפיצוי המוסכם. אותו פיצוי עומד כאמור על סך כ-432,000 ₪. אותה הודעה ביום 2.8.21 היא הפעם הראשונה שבה בעצם נודע לעיני כי המבקש החליט להפוך את ההסכם למעין מסחר בקרקעות ולהעביר את הרכישה לצד ג' אשר אמור לשלם 50,000 שקל פחות. אלא שאת ההודעה כי המחיר שאותו מציע אותו צד ג' לא ננקבה בהודעה ובעצם לך ודע מה סיכמו ביניהם אם בכלל צד ג' והמשיב כאחד. אלא שבכך לא תמו תעתועיו. ביום ה-4.8 הגיש המשיב בקשה למתן אורכה. באותה בקשה למתן אורכה ביקש הוא אורכה של 15 ימים לשלם את הסכום, ואם תעיין ותעיין באותה הודעה לא תמצא אלא בסעיף 18 התניה לשלם עם קבלת הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת צד ג'. יכולת לסבור כי אותו צד ג' הוא אותו בנק למשכנתאות אשר נזכר קודם לכן, אלא שלשון הבקשה לא מזכירה כלל סיחור הזכויות לטובת אותו צד ג'. רק בסעיף 24 מספר לנו המשיב כי יש טעם לאשר מכירת הזכות לצד ג'. אין עורר כי הסכם המכר במסגרתו רכש והתחייב המשיב את הזכויות בדירה לא איזכר אפשרות של סיחור הדירה לצד ג' כל שהוא. ההסכם לא נתן למשיב זכות להערכת המועד, הוא לא נתן למשיב את הזכות להיות מתווך מקרקעין או להעביר את הזכויות לצד ג' כאשר אדם אינו ממלא את חובותיו על פי הסכם מכר, חוזרת הדירה לממכר אצל כונסי הנכסים, המשיב אשר התחייב לרכוש את הדירה אינו הופך על דרך אי התשלום לבעלים אשר יקבע כי הדירה תימכר בפחות. להיפך, חודשים חלפו ומחירי המקרקעין עלו, לו היה מתכוון המשיב להחזיר לכונסים את הדירה כי הוא לא עומד בתשלומים יכלה הייתה המבקשת למשל לנסות להשיג יותר ולא להתחייב להצהרותיו של המשיב כי היא צריכה להסתפק בקונה אשר יציע פחות. אין ויכוח למעשה שהמשיב הפר את ההסכם כי הוא לא פרע במועד, וגם כאשר החלטתי ביום 4.8.21 בהצביעי על כך שהבקשה להארכת מועד הוגשה כבר לאחר הפרת ההסכם, חודשים לאחר הפרת ההסכם, לאחר שהחלטתי לתת למבקש 48 שעות להשלים את המגיע ממנו, לא השלים המשיב ולו אגורה. לא רק שהמשיב לא השלים ולו אגורה גם אותו צד ג' שהוא מדבר בו עוד לא הביע שום התחייבות כעת לקנות משהו באיזה שהוא מחיר ובוודאי שהערובה שהוא הגיש בשעתו אגב השתתפותו בהתמכרות בה לא זכה צד ג' בשל המשיב, אותה ערבות הוחזרה ואין בנמצא שום ערבות לגבי אותו צד ג', במילים אחרות הכונסים אינם חייבים לצד ג' דבר. דרישתו של המשיב כי כונסי הנכסים בלא תשלום גם יתנו הודעה, הערת אזהרה לאותו צד ג' לו כך היו נוהגים כונסי הנכסים הלוא הם פועלים בניגוד לדין בלא אישור של בית המשפט, וטוב עשו הם כאשר לא הסכימו בשום צורה ודרך לאפשר רישום הערת אזהרה לטובת צד ג'. צריך להבין, כאשר אדם מתקשר בחוזה לרכישת מקרקעין. קל וחומר שמדובר באישור הסכם שכמוהו כהחלטה שיפוטית, מול כונסי נכסים, מועדי התשלום אינם המלצה. אדם אינו יכול להחליט שהוא איננו משלם, גם אם הוא טוען שהוא התכוון בשעתו לשלם, גם אם הוא סבר שבתוך ימים ספורים אפשר לסדר את צו קיום צוואה, טעויותיו אינן נופלות לפתחם של כונסי הנכסים או של הצד שכנגד, אם בכלל טעות הייתה זאת. נוסיף ונאמר שכאשר אדם אינו מקיים את ההסכם טוב ייעשה כאמור אם יחזיר את הנכס לכונסי הנכסים ולא יראה בנכס כבשלו, ינהל משאים ומתנים על נכס שאותו לא רכש עם צדדי ג' למיניהם ויאמר לבית המשפט באיחור ניכר עכשיו תאריך לי את המועד. למעשה רק כשחלף ה-22.5.21 סוף המועד נזכר המשיב לספר שהוא לא מתכוון לעמוד בתשלומים. בוודאי לא בזמן. כך או אחרת ביום 4.8.21 הארכתי למבקש את המועד ב-48 שעות ואין ספק שעד לרגע זה לא הפקיד המבקש דבר, לא הניח בפניי דבר, לא הפקיד עבור בעל התשלום רוב הסכום שבו הוא חייב, למעשה אם תרצה תאמר שלא הופקדו עד היום אלא כ-20 אחוז לערך מן הסך של שווי הדירה. מוסיף המשיב וטוען שבכלל המבקשת וכונסי הנכסים אינם בסדר כי הם לא הסכימו לרישום לטובת צד ג'. טענה זו היא אבסורד מוחלט. ואקדיש ואומר שוב, כי לו התכוון המשיב והיה לאפשר לו לסחר את הזכויות לטובת צד ג' היה צריך לומר זאת במסגרת הסכם המכר אגב המו"מ, ואז מצופה מן הכונסים לבוא ולומר שאין הם צריכים להסתבך בעסקאות מורכבות, רוצה המשיב שיקנה בעצמו, לא רוצה שלא יקנה בעצמו, ודי לחכימא. למעשה אני רואה בהתנהלותו של המשיב מעין עשיית דין עצמית. ראשית, התחייב הוא בהסכם מבלי שיוודא כי ברשותו האפשרות לשלם. אמונותיו המוצהרות כי צו קיום צוואה אפשר יהיה להשיג בזמן ויהיה זה מקור סילוק אינה מעניינה של המבקשת. יכול היה למשל המשיב אם ראה שצו קיום הצוואה מתעכב לפנות לבנק ולבקש הלוואת ביניים עד אשר ישתחרר צו קיום הצוואה, כזאת לא עשה. הוא העדיף שתשב המבקשת בחוסר ודאות, מי יודע עד מתי ואם בכלל, בבחינת מעין דמות הנתונה לשליטתו וגחמותיו, אך לא כך כלל (לא ברור). הסכם מכר המקבל תוקף משפטי אינו יכול להיות מופר כלאחר יד מבלי שיהיו לדברים תוצאות. ואולי כדי להצדיק את מה שאני אומר יספר לי המשיב בקצה דבריו כי אם יתחייב הוא בפיצוי המוסכם יש לחייבו רק ב-5 אחוזים הואיל ועסקת המכר נגעה רק בתשלום של מחצית משווי הדירה. שאלה טובה. אלא שהבקשה למתן הוראות אינה נוגעת כרגע בחובת תשלום הפיצוי המוסכם (לא ברור). היא קודם כל נוגעת לזכותם של הכונסים להשיב את הדירה אל השוק החופשי, להתקשר בהסכם מכר כטוב בעיניהם ויידע נא המבקש כי אין סיכוי שחתימה מחדש שלו תאומן בלא ערבויות כדבעי ואישור בית המשפט. ביני לביני לדעתי מיצה המשיב את אפשרויותיו לרכוש את הדירה. ואת הדירה יש למכור כאמור לצד ג'. הואיל וכך אני מורה כי הסכם המכר אינו דרוש עוד לקיום מול המשיב, המבקשת רשאית אם תחפוץ בכך לעתור להחלפת הסכם המכר או בתביעה כספית. הסכום אותו שילם המשיב לכונסי הנכסים יעוכב בידם למשך 90 ימים מהיום, אלא אם כן תוגש תובענה ותינתן החלטה להארכת עיכוב הזמן. לאור התנהלותו ובבחינת 'אני ואפסי עוד' יישא המשיב בהוצאות כונסי הנכסים בסך 8,000 ₪ כל אחד ובהוצאות המבקשת בסך 8,000 נוספים."
צא ולמד, כי מראש לא היה בכיס הנתבע הסך הדרוש לתשלום, או מקור סילוק ריאלי עבור תשלום התמורה והוא התכוון למצוא מקור סילוק "בהמשך הדרך", תוך שממשיך הוא להתגורר בדירת הצדדים ללא תמורה.
סוף דבר
הנתבע יפרע לידי התובעת סך 432,000 ₪.
