משמורת ילדים: בית הדין הרבני קובע כי האם תזכה בה

עבור תביעה מס' 5 (פס"ד הצהרתי ומימוש רכוש): 5% מערך הרכוש בו יזכה הלקוח.

במקביל, ביקש הנתבע להרחיב את ההיתקשרות מול התובע ומשרדו, ובקש שייצגו אותו גם בהליך לשינוי הסדרי משמורת הילדים בבית הדין הרבני, ובתביעה נוספת, כנגד עו"ד לביא נעים.

לכך השיב הנתבע שאם יעמדו התובע ובנו על סירובם לייצגו בתביעה, הוא ישקול את הייצוג גם בתיקים האחרים: "אם היית אומר לי מראש שלא תייצגו בתיק כל התקשרותנו הייתה אחרת אם בכלל... אני כעוס מאד על המצב ואופן התייחסותכם למקרה ולמצבי, ולא רואה סיבה לעבוד עם המשרד בתיקים ונושאים אחרים... הדברים לשיקולכם." (נספח ג2 לתצהיר עו"ד אביעד מאק) כעבור יומיים, ביום 20.10.18 הודיע הנתבע שהחליט להמנע מהגשת התביעה לפירוק שתוף במקרקעין: "אחרי שבת קשה וכואבת ובשינוי אוירה עשיתי חושבים והחלטתי שאין הצדקה להגיש את התביעה לפירוק שתוף על הבית לאור המנופים האחרים המשמעותיים שיש בידי להביא למכירתו ללא צורך בהליך משפטי וללא צורך בנשיאה בהוצאות הכרוכות בו. כפי שציינתי במיילים מחודש יולי, המנופים הכלכליים בידי ואין הצדקה אמתית בהליכים, אך כעת כשהמצב הנזילי של (...) מחייב אותה למכור את הבית עוד יותר מאשר לפני שלושה חודשים באמת שתביעה לפירוק שתוף חסר הגיון ומיותר לחלוטין." (נספח ג' לתצהיר התובע) למחרת היום, ביום 21.10.18, הודיע התובע לנתבע שכיוון שהתביעה לפירוק השתוף בדירות התייתרה, הוא עומד על תשלום שכר הטירחה בגין הטירחה בהכנתה, כפי שנקבע בהסכם.

...

בשים לב לאמור לעיל, ולאחר שעיינתי בכל התיעוד שהוגש, אני סבורה שיש להעריך את פרק הזמן הדרוש לצורך לימוד החומר בכ- 15 שעות.

אשר על כן, אני סבורה שיש לפסוק לתובע סך של 34,700 ₪, בתוספת מע"מ, ובסה"כ 40,946 ₪.

לסיכום מערכת היחסים בין עורך דין ללקוח היא מערכת יחסים המצריכה אמון מרבי, ולא ניתן לכפות על הצדדים להמשיך את ההתקשרות ביניהם במקום בו אחד הצדדים חפץ להפסיקה.

זאת, בשונה מקביעתו של בית המשפט העליון (בבג"ץ 6378/04 גיליאן שרעבי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים) כי "אין מקום להניח מראש, ועוד בטרם קוים דיון בעיניין בפני בית הדין הרבני, שעניינם של הקטינים לא יזכה בדיון בפני בית הדין לתשומת לב ראויה ויידחה מפני שקולי ההורים בהסדרת הגירושין". ניתן לומר בכל הכבוד הראוי, אך בכאב רב, כי אמירה זו מאוד לא מכבדת את בתי הדין הרבניים ויש להצר על כך שהועלתה על הכתב במסגרת כה נכבדה.

נציין עוד לעניין זה כי אחר פסיקת בית המשפט העליון במסגרת בע"מ 919/15, שקבע כי "כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות... בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל", בתי הדין הרבניים נתקלים כיום במקרים רבים בהם נשים פונות אל בתי הדין בבקשה לקביעת מזונות ילדים, מתוך מחשבה כי גובה חיוב המזונות כלפי האב יהיה גבוה יותר.

מאידך גיסא, עובדה היא שסעיף 3 לחוק שיפוט בתי הדין הרבניים קבע כי "לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות... לילדי הזוג", ואם כן תכליתה ומקומה של סמכות זו שהוקנתה בחוק נשארה עמומה וטעונה ביאור (וראה בג"ץ 8942/20 אלחי אלמקייס נ' בית הדין הרבני הגדול (16.2.2021) שהשאיר שאלות אלה ב'צריך עיון').

...

על אחת כמה וכמה שיש להימנע מכך כאשר שינוי ההלכה נעשה בדרך של רוב מצומצם של שניים מול אחד (כדברי השופט אור בעניין חוסאם דלעיל), וכפי שכתב השופט בדימוס א' ברק: "עצם העובדה שבידי הכוח לסטות – שהרי הרוב בהרכב החדש גורס כמוני – אינה מובילה למסקנה שיש לנצל כוח זה" (שופט בחברה דמוקרטית (2004), עמ' 301).

כפי שביארנו, מסקנתנו היא כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו, על אף פרשנותו המצמצמת של כבוד השופט מזוז, המונעת דיון מלא וכולל במזונות הילדים בכריכה בבית הדין הרבני – וזאת, הן משום שפרשנות מחודשת זו נאמרה כדעת יחיד שאליה לא הצטרפו לא כבוד השופט הנדל ואף לא כבוד השופט קרא; והן משום שמדובר בהליך בע"מ המופנה כלפי בית המשפט ועל פי סעיף 20(א) לחוק-יסוד: השפיטה, מחייב "על בית משפט" ולא בית דין דתי.

מסקנה ומתן הוראות לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי.

2.2 בשנת 2015 עלו יחסי הצדדים על שרטון והמבקשת הגישה 3 תביעות: למשמורת, למזונות ותביעה רכושית, כשהמשיב הגיש תביעה לפירוק השתוף.

2.5 בחודש אוקטובר 2019 הודיע המשיב על רצונו להתגרש והגיש תביעת גירושין לבית הדין, אשר נדחתה ע"י בית הדין הרבני עד למילוי ההסכמות הרכושיות שנקבעו בהסכם.

5.2 נפסק שכאשר קיימת אפשרות, ולו קלושה, שעל פי העובדות המבססות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש על ידו, לא תמנע ממנו הכניסה בשערי בית משפט [וראו לעניין זה: ע"א 642/89 עיזבון המנוח שניידר ז"ל נגד עריית חיפה, פ"ד מו(1)470, 476-477, ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פ"ד לז(4), 721 (1983); י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית -1995) בעמ' 387].

לאור האמור לעיל מבלי לקבוע מסמרות, על פי אומדנה, לאור דברי הנתבע עצמו ולאור המועד הקבוע לדיון לחודש 09/16 אני מעמיד את חובת המזונות של הנתבע לתובעים על סך של 30,000 ₪ לחודש וזאת בקיזוז הסכומים המתקבלים אצל האם מהמל"ל כקצבת ילדים".

...

6.15 התנהלות זו אף עומדת בסתירה גמורה לאמור בתקנה 4 לתקנות החדשות הקובעת: "לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט ובכלל זאת פעולה בהליך שמטרתה או תוצאתה לשבשו, להשהותו או להטריד בעל דין, לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". טענת העושק והכפייה 7.1 למעלה מן הצורך ובלי לפגוע בכל האמור לעיל, טענת המשיב, שההסכם נעשה תחת עושק וכפייה, כשהינו מנסה לבסס טענה זו על גובה דמי המזונות שנקבעו בהסכם ועל העובדה שהעביר בהסכם שלושה נכסים למבקשת, נסתרת כבר בהחלטתו של כב' הש' מוטי לוי מיום 14.6.16 בקביעת המזונות הזמניים שנקבעו על סך של 30,000 ₪ לחודש, כשבהסכם הסכימה המבקשת על תשלום מזונות בסך 15,000 ₪ ותומך בטענת המבקשת ששווי מחצית מהרכוש המשותף עלה בשעור ניכר על שווי שלושת הנכסים שהועברו להעלותה.

סיכום 7.1 לאור כל האמור לעיל התביעה לביטול ההסכם תימחק על הסף.

7.3 המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

בית המשפט קבע כי התופעה גורמת לסכנת נתוק של הילדים מאחד ההורים בד בבד עם תלות יתר בהורה האחר.

אשר לדרכי הטיפול - בהתאם לרמת התופעה – מהקל אל הכבד – קביעת הסדרי משמורת מדויקים בין ההורים והקפדה על קיומם; טפול בילד על ידי גורם חצוני תוך השארת הילד בסביבתו של ההורה המנכר; נתוק הילד לחלוטין מההורה המנכר והשמתו אצל אדם שלישי או העברתו להורה המנוכר (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872 וכן ע"א (ת"א) 2891/99 פלונית נ' פלוני, 10.11.99).

בחוזה המשפחתי מובנה איסור מכללא לעשות שימוש לרעה גם בזכויות דיוניות הניתנות לבן הזוג (ראה בר"ע 305/80, פד לה(3) 449), אך צידו האחר של המטבע טמון בכלל ולפיו זכות הקיימת בדין, לבעל דין, כגון דרישה לפירוק שתוף במקרקעין למשל, יכול ולא תזכה את הנפגע מסירוב, בפצוי, שכן יש לראות בסרבן צד הוגן ותם לב בנסיבות העניין (ראה ע"א 1915/91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי, מט (3) 529) כל מקרה ונסיבותיו.

      ולעניין זה ציינה נשיאת ביהמ"ש העליון כב' הנשיאה ד' ביניש, בבג"צ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול [פורסם בנבו], בפס' 38-39: "תחולתו של עיקרון תום-הלב אינה מוגבלת לדיני החוזים והיא מתפרשת על כלל תחומי המשפט. בין היתר, חל עיקרון תום-הלב בתחום סדרי הדין האזרחיים. מהותה של חובת תום-הלב בתחום הדיוני הנה כי על בעלי-הדין להפעיל את הזכויות והחיובים המעוגנים בכללי הפרוצידורה האזרחית בדרך מקובלת, ביושר ותוך הגינות בסיסית המתחייבת אף ביחסים שבין צדדים "יריבים" (ראו: אהרן ברק פרשנות במשפט - פרשנות החקיקה כרך ב 550 (1993) (להלן: ברק-פרשנות החקיקה; דודי שוורץ סדר דין אזרחי - חידושים, תהליכים ומגמות 73 ואילך (תשס"ז)).

...

מאפייניו של התא המשפחתי על מורכבותו ורגישותו מחייבת בחינה מושכלת וזהירה טרם מתן סעד שמא יימצא בית המשפט עושה מלאכה אשר רב בה הנזק על התועלת.

. אין מקומם בכאן, משנדחית התובענה.

סוף דבר התובענה נדחית.

נוכח הקושי בקיום המפגשים והנתק הממושך של הילדים מאביהם, בתסקיר שהוגש לכב' בית הדין הרבני ביום 4.4.2016, המליצה עו"ס לסדרי דין להעביר את המשמורת של הקטינים י' וע' לאב, וזאת לצד הנחיות ולווי שירותי הרווחה וכן אבחונם של הקטינים והוריהם על ידי מכון שקד.

בית המשפט קבע כי האם מנעה קשר בין האב לילדיו, ובכך הפרה את החובה של כל הורה לשמור על קשר עם ההורה השני, מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

נקבע כי במעשיה ובמחדליה, מנעה האם כל קשר בין האב לבין ילדיו וברי כי הדבר גורם לו נזק וצער רב. בפסיקת סכום הפצוי, היתחשב בית המשפט בכך שלאב הייתה תרומה בכשלון ההליך הטיפולי, וכן היתחשב בתוצאות פסק הדין בתיק המזונות, אודותיו יפורט להלן.

נטען כי לא יעלה על הדעת שאם מסיתה ומנכרת תזכה להשאר אם משמורנית ללא כל פקוח וללא כל סנקציה.

...

ממכלול הראיות שנפרשו בפני בית המשפט עולה תמונה עגומה וקיצונית של אם אשר הסיתה את שלושת ילדיה כנגד אביהם, והשחירה אותו כל כך, עד שאינם רוצים לפגוש בו או לשוחח איתו.

נוכח כל האמור, אציע לחבריי להעמיד את הפיצוי הנזיקי על סך של 400,000 ₪.

המשיבה תשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 15,000 ₪.