משלוח התראה של יום אחד בלבד על שימוע לפני פיטורים

הנתבע התבקש להציג את המסרונים ששלח לתובע ולדבריו (פר' עמ' 13 שו' 10 והלאה) "אפשר להציג אותם בצלום צילמנו הנייד עצמו כבר לא ברשותי...הצילומים נעשו ביום המשלוח כך אני עושה עם כל עובדי כל הודעה אני מצלם ומעביר למייל. זה נמצא במייל פנימי, המזכירה מדפיסה את זה ואחר כך מוחקת את המייל... ברגע שאנחנו שולחים הודעה לעובד דרך טלפון עושים צלום מסך שמועבר למייל המזכירה מדפיסה את המייל אחר כך היא מוחקת את כל המיילים המיותרים" (פר' עמ' 13 ש' 9).

לנוכח הפגמים שנפלו בהזמנה לשימוע, התראה של יום אחד בלבד ללא פירוט העילות לפיטורים בהודעה , ישלם הנתבע לתובע בגין רכיב זה סך 4,500 ₪.

"(דגש ש.ש.) קירבתו המוכחת של התובע לתומר מבעלי החברה המתחרה במהלך עבודתו אצל הנתבע ,ועוד לפני עבודתו בפרפקט, בצרוף העובדה שנקלט בחברה המתחרה מיד ולאלתר עם פיטוריו מציגה היתנהגות בעייתית, בכל הנוגע למהימנות ונאמנות העובד למעסיק.

...

טענה זו של הנתבע נדחית.

סוף דבר התביעות לשעות נוספות, דמי חגים ,הודעה מוקדמת ועגמת נפש נדחות.

סה"כ ישלם הנתבע לתובע סך 11,017 ₪.

] באשר לתובע 1, במכתב סיום העסקתו נרשם כי הנתבעת מקבלת את התפטרותו אם כי בד בבד נרשם כך: "לאחר עריכת השימוע ועיון בטענותיך החלטנו לקבל את התפטרותך מהעבודה אבל לא מהנימוקים שפורטו במכתבך מיום 12/7/16, נימוקים שאין להם כל ביסוס עובדתי או משפטי. היות וקיבלת במשך על תקופת עבודתך את כל הזכויות המגיעות לך על פי דין ועל פי הסכם העבודה החתום בינינו. עצם העלאת טענות במכתבך שאין בהם כל ביסוס יצר חוסר אימון ביננו, לרבות מעורבותך בתרמית כלפי קבוץ מעברות וחברתנו. ולכן אנו מקבלים את התפטרותך." אכן, תובע 1 מסר לנתבעת ביום 12.7.2016 מכתב התראה בטרם התפטרות.

היתנהלותה של הנתבעת שעה שתובע 1 זומן לשימוע עם שני אחיו, ובקשר לאותה פרשה בקבוץ מעברות, מלמדת כי לנתבעת לא היתה כוונה לתקן את אותם מחדלים שצוינו במכתב ההתראה, והגם שתובע 1 הביע רצון לסיים את עבודתו ככל שלא יתוקנו המחדלים – בסופו של יום הבשיל ההליך לפיטורים.

סעיפים 16-17 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובעים: "16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

] בכל הנוגע לתובע 2, טוענים הנתבעים כי הוא לקח חלק במעילת כספים בקבוץ מעברות כאשר הזמין ציוד חשמל בשם הקבוץ, חתם על תעודות המשלוח בגין קבלת הסחורה, אולם נטל את הסחורה לעצמו בעוד החיוב הכספי נותר על שמו של הקבוץ.

הנתבע לא הציג כל ראיה המלמדת איזו סחורה לטענתו נגנבה על ידי תובע 3 וגם לא פירט מתי ביצע תובע 3 את המעשים המיוחסים לו. זאת ועוד, מהודעתו של הנתבע במישטרה עולה כי הוא עצמו לא גילה את הגניבות הנטענות אלא שמע על כך מאחד העובדים האחרים באתר העבודה (כאשר אותו עובד שמע על כך מהאדם שלטענתו רכש מתובע 3 את הסחורה), וזאת רק לאחר שהתובעים פוטרו מעבודתם.

...

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, תביעתם של התובעים מתקבלת בחלקה, ונתבעת 1 תשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: תובע 1 פיצוי פיטורים 29,545 ₪ הודעה מוקדמת 5,029 ₪ גמול שעות נוספות 64,047 ₪ פדיון חופשה 12,272 ₪ דמי הבראה 4,809 ₪ דמי חגים 3,450 ₪ פנסיה 21,273 ₪ קרן השתלמות 8,864 ₪ שכר חודש 7-8/2016 7,488 ₪ פיצוי בגין תלושים 8,000 ₪ תובע 2 פיצוי פיטורים 65,005 ₪ הודעה מוקדמת 5,436 ₪ גמול שעות נוספות 62,945 ₪ פדיון חופשה 26,680 ₪ דמי הבראה 6,084 ₪ דמי חגים 8,121 ₪ פנסיה 27,397 ₪ קרן השתלמות 11,416 ₪ שכר חודש 6-8/2016 13,420 ₪ פיצוי בגין תלושים 8,000 ₪ תובע 3 פיצוי פיטורים 110,020 ₪ הודעה מוקדמת 5,703 ₪ גמול שעות נוספות 167,381 ₪ פדיון חופשה 22,560 ₪ דמי הבראה 5,820 ₪ דמי חגים 8,120 ₪ פנסיה 28,743 ₪ קרן השתלמות 11,976 ₪ שכר חודש 7-8/2016 8,400 ₪ פיצוי בגין תלושים 10,000 ₪ מהסכומים המפורטים לעיל, וביחס לכל אחד מהתובעים בנפרד, יש לנכות את הכספים שהצטברו בקופות לפיצויים ולתגמולים (חלק הנתבעת).

התביעות כנגד נתבע 2 נדחות.

באשר להוצאות, נוכח הסכומים שנפסקו לתובעים והעובדה כי מרבית רכיבי התביעה התקבלו, ומנגד התביעות כנגד הנתבע נדחו וכן נוכח הפער בין הסכומים שנפסקו לזכות התובעים לבין סכומי התביעה, תשלם הנתבעת לכל אחד מן התובעים הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ביום 13.4.16 שלח התובע מכתב אל הנתבעת ובו הודיע על התפטרותו תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים (הודעת ההתפטרות צורפה כנספח ג' לכתב התביעה, להלן: "מכתב ההתפטרות"): "בגין פגיעה נמשכת בתנאי עבודתי, חרף מכתב ההתראה שנשלח אליך ובו פירוט ההפרות בתנאי העבודה בחברה ובזכויותיי כעובד, ולאור העובדה כי אינך מוכן לתקן הפרות אלו, הריני להודיע על סיום עבודתי בחברת גרר שי כהן בע"מ..." ביום 15.4.16 השיבה הנתבעת לתובע ( במכתב שצורף כנספח ד' לכתב התביעה, להלן: "מכתב המענה") כדלקמן: בפתח הדברים, הנני דוחה מכל וכל את כל טענותיך לגבי הפרת תנאי העסקתך כשומר בחברתנו וכי שולמו לידך כל הזכויות המקובלות על פי חוק והודעתך על סיום העסקתך באופן חד צדדי נעשתה על דעת עצמך בלבד על כל המשתמע מכך.

יחד עם זאת אין אנו מקבלים את האמור בשכר שמדובר ביתירה שלילית, שכן תלושי השכר לא תיעדו ניצול של ימי חופשה שהתובע היה אמור לקבל בחודשים שלפני כן. לפיכך, אנו קובעים כי לגבי התקופה שבין 05/13 ועד 09/13 לתובע עמדה יתירה של 3.64 ימי חופש.

בעיניין זה, קבע בית הדין הארצי בדב"ע לו/123-3 מדינת ישראל - שלום לבבי פד"ע ח', 261 - "פסק כבר בית דין זה כי אם היתקיימו התנאים האמורים בסעיף 11 לחוק פצויי פיטורים, או שלא נתקיימו, יש לבחון לפי מצב הדברים עובר להתפטרות, עת נותנים את הדעת לנתונים שפעלו למעשה ולא לנתונים רדומים אשר יכלו לפעול, אך לא הם היו אלה ש'מחמת' קיומם התפטר העובד". ומן הכלל אל הפרט - עוד בטרם נכריע ביחס להתקיימות כל אחד מבין התנאים לעיל, נקדים ונאמר, כי לא שוכנענו כי עלה בידי התובע להראות כי התנאים הפיזיים במיגרש ברח' התעשייה היו המניע העקרי להתפטרותו.

והעיקר- התובע בעצמו טען כי נתבקש לעשות כך פעם אחת בלבד (עמ' 15 ש' 19-20) וסירב, עוד לפני מכתב ההתראה.

אלא שהתובע גמר אומר בדעתו לסיים עבודתו עם משלוח מכתב ההתראה וכפי שהסביר – "לא הגעתי כי שלחתי לו את המכתב, לא אחרי מזמינים אותי לשימוע אלא לפני כן.." (עמ' 12 ש' 15).

...

אשר על כן, על אף שלכאורה נוכח מסקנותינו לעיל בדבר הפרשי השכר להם זכאי היה התובע, מדובר בחוסר קיצוני בשכר מדי חודש, אנו דוחים את טענתו של התובע לפיצויי פיטורים.

ראוי להדגיש בהקשר זה, כי למסקנה בדבר החוסרים בשכר הגענו נוכח חוסר ראייתי ביחס למהות ההעסקה בשעות הערב לעומת השעות שבמחלוקת ולנוכח העדר הסדרה ראויה של תנאי ההעסקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה העיקרי.

לפני תביעת התובעת, הגב' טלי אמזלג, לתשלום פיצוי סטאטוטורי מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ה-1998, פיצוי בגין עגמת נפש והפרת זכות השימוע נוכח טענתה כי הנתבעת, חברת טמפו משקאות בע"מ, פיטרה אותה ללא שימוע, על רקע הורות והעדרותה בגין מחלת ילד.

יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 10940-10-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ - יונתן רון (6.9.18) (להלן: פרשת מנורה): "על מנת שלעובד תהא אפשרות מעשית להערך לקראת השימוע יש ליתן לו שהות סבירה להערך לקראתו לרבות לשקול ייצוגו באמצעות עורך דין במהלכו. משמע, הזימון לשימוע צריך להשלח פרק זמן סביר טרם המועד המיועד לעריכתו. בעניינינו, הזימון לשימוע נשלח לעובד יום אחד בלבד טרם עריכתו. אנו סבורים כי יש טעם לפגם במשלוח זימון בהתראה כה קצרה. לצד זאת, יש לזכור כי העובד עצמו, אשר מצא לנכון להעיר עם קבלת הזימון על ההרכב בפניו עתיד להערך השימוע, לא בקש לדחותו." ביום 26.2.2018 היתקיימה ישיבת שימוע.

נוכח האמור, לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ונתתי משקל מיוחד לעובדה לפיה ענייננו בפצוי על פגמים בשימוע אשר חלקם תוקנו ושעה שבמקרה דנן כפי שפורט, בקביעת רף הפצוי בהתאם לאמות המידה שמנינו יש פנים לכאן ולכאן כאמור, שוכנעתי כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפגמים בהליך השימוע על הצד הלא גבוה, בסך של 15,000 ₪.

...

סעיף 5 (ב) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב - 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) קובע כי: "(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמא).

בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים על הפרת חובת השימוע בסך 15,000 ש"ח ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

משהתביעה התקבלה בחלקה ונוכח הפער בין הסכומים שנתבעו לאלו שנפסקו, לא שוכנעתי כי יש לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

] ביום 19.10.2023,[footnoteRef:9] יום לאחר השימוע, התקבלה החלטת ועדת השימוע על פיטוריו של ד"ר ברוכין, החל מיום 22.10.2023, כאשר בסיומה צויין כך: [9: נספח 4 לתגובת הערייה.

ההליכים המשפטיים ביום 20.11.2023, הגיש ד"ר ברוכין בקשה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד) למניעת פיטוריו - מהעירייה, במסגרתה ביקש כי בית הדין יקבע שיחסי עובד –מעסיק בין הצדדים עדיין שרירים וקיימים, זאת בשל פיטוריו בנגוד לכל דין, במהלך שנת לימודים, בנגוד להוראות ההסכם הקבוצי ולתקנון עובדי הוראה.

ועוד - "כאמור לעיל, ההכרעה בדבר הסעד הראוי לעובד אשר פוטר שלא כדין נתונה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית בהתאם לנסיבות המקרה המסוים שבפניה. שיקול דעת זה מובנה ממלאכת שקילה ואיזון בין מספר היבטים שעליהם נמנים, בין היתר, חומרת הפגם בפיטוריו של העובד; ההקשר התעשייתי והתעסוקתי של יחסי העבודה; הערך שניפגע בפיטורים; אופיו של המעביד – האם הוא גוף פרטי או צבורי; וההסכם החל על הצדדים, הכול כפי שיפורט להלן. 15. חומרת הפגם שדבק בפיטורים ותום ליבו של המעביד: כאשר הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים הנם חמורים במיוחד, וכאשר היתנהלותו של המעביד מעידה על חוסר תום לב, ייטה בית המשפט לטובת אכיפה של יחסי-העבודה. כך למשל, בע"ע 1417/02 שירותי בריאות כללית -  פרידלנד, פד"ע לט 8 (2003) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרה של פיטורים שבוצעו שלא על-ידי הגורם המוסמך לכך, ללא קיום הליכים ראויים בעת גיבוש ההחלטה על הפיטורים ותוך הפרה של זכות השימוע, מצדיקים הפגמים המהותיים שנפלו בהחלטה מתן סעד של אכיפה. בפרשת בן נון, קבע בית משפט זה כי בית הדין הארצי לעבודה ערך איזון ראוי ומידתי בין שיקולים כאשר נתן סעד של אכיפה לעובד, לאחר שמצא כי סולק מעבודתו באמתלות שוא ובבושת פנים (פרשת בן נון, פיסקה 20)." בסופו של יום ובטרם דיון לגוף העניין, בכל הנוגע לעילת התביעה שיש להוכיח בבקשה לסעד זמני, הרי די בכך שהערכאה המשפטית תשתכנע שהתובענה מעלה שאלה רצינית ואיננה בגדר תביעת סרק על מנת שתיקבע זכות לכאורה (רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק מזרחי [פורסם בנבו] (20.9.2011); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] (28.06.2010)).

] באשר לפרסומים אותם ד"ר ברוכין לא הכחיש: אין מחלוקת כי אלו היו בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו (אשר ניסגר לחברים בלבד רק לפני ישיבת השימוע), ובקבוצת הואטסאפ של מורי בית הספר.

נזכיר כי במסגרת מכתבה, הבהירה גב' מזרחי כי לאור פיטוריו בעקבות שימוע משמעתי מעריית פתח תקווה, וסיום עבודתו במטה יהודה, בהסכמה, הוטלה עליו התראת בירור, המחייבת שימוע.

על פי גרסה זו כשבועיים בטרם משלוח מכתבה של גב' מזרחי, פנה משרד החינוך לעריית פתח תקווה (כמו גם למטה יהודה), זאת במסגרת תלונות שהתקבלו אצלו כנגד ד"ר ברוכין– במטרה לקבל דו"ח מקיף ביחס להתנהלות ד"ר ברוכין כמו גם ביחס להליכי בירור שהתקיימו כנגדו.

...

לסיכום - לאור האמור לעיל, שוכנענו לכאורה, כי סיכויי התביעה מצדיקים מתן סעד זמני וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת ד"ר ברוכין.

על כן החלטנו לקבל את בקשתו, ולהורות למשיבה להשיבו לעבודתו.

כך גם אנו מורים כי בעת זו, תבוטל התראת הבירור שהטיל משרד החינוך, וזאת לנוכח המסקנה, לכאורה, על בסיס הראיות שהוצגו בפנינו, כי זו הוטלה על ד"ר ברוכין, בעקבות פיטורי משמעת מעיריית פ"ת, ולאור השבתו של ד"ר ברוכין לעבודה.