משלוח הודעה על המחאת זכויות לרשם החברות

מנהל התובעת שכנגד הודיע על הסכסך עם חברת ימין, ונענה כי המחאת הזכות הנה אמצעי תשלום בלבד, ואין בכוונתו של הנתבע שכנגד להכנס למחלוקת ביניהם, ומכל מקום, לאור האנטרס המשותף, הנתבע שכנגד שלח מכתב דרישה לחברת ימין לפרעון חשבון מאושר מס' 17, לנובמבר 2012.

במצב דברים זה מצבו של החשבון היה ידוע לו היטב בכל פרק זמן נתון, ויש בכך כדי להקהות, במידה ניכרת, ואף לעקר, את הפגם שנפל בהתנהלות התובע באי משלוח ההודעות האמורות, ואת ההשלכות שיכול והיו נובעות מכך לגבי תוקף הערבות, או לגבי היקפה, ככל שהיה מדובר בערב תמים, שאינו קשור לחברה, ולפעילותה העסקית והפיננסית.

הנתבעים לא הניחו בפניי תשתית ראייתית של ממש באשר למועד שבו הוטלו העיקולים אצל חברת ימין, ולא ברור האם אלה הוטלו טרם העמדת המחאת הזכות האמורה לתובע, או רישומה אצל רשם המשכונות, לפי העניין, שאז אין בכוחו של התובע לגבור עליהם, או לאחר מכן, שאז יש לראותם כנדחים מפני זכותו העדיפה של התובע.

...

עיקרי טענות הנתבעים בפרשת ההגנה יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע מחמת העדר יריבות, מכיוון שנעשה ניסיון להסתמך על ערבות אישית של הנתבע, שניתנה בשנת 2009, בחשבון שנפתח על ידי הנתבעת, אלא שלאחר פתיחתו, ועוד באותה שנה, הנתבע הודיע על ביטול כרטיסי האשראי וסגירת החשבון, מכיוון שבחר לנהל את הפעילות הכספית אצל בנק מזרחי טפחות בע"מ, ומכאן שהערבות בטלה.

סבורני שאין מקום להידרש לטענה זו, מכיוון שלא עלתה בכתבי הטענות, או בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, והיא חורגת ממסגרת הפלוגתאות שבין הצדדים.

אין בידי לקבל את הטענה.

התביעה שכנגד נדחית.

מר מלר אף הסביר כי הסיבה למשלוח הדרישה מיום 8.1.2014 הייתה העובדה שטומשין לא פעלה בהתאם להמחאת הזכות.

מכאן, שאף אם נראה בעיקול שהוטל כעיקול על דרך השיעבוד ואף אם נקבל את גרסת רשות המיסים כי עד לחודש ינואר לא נימסרה לטומשין הודעה על המחאת הזכות, הרי שהעיקול הוטל לאחר שהמחאת הזכות נרשמה כדין ברשם החברות באוגוסט 2013 ולפיכך הבעלות בזכות לקבלת הכספים שחייבת טומשין לרוזמרין עברה לפרו פלוס זה מכבר בעת רישום הסכם ההמחאה (לעניין רישום המחאת זכות ברשם החברות ראו ספרו של לרנר "המחאת חיובים" בעמוד 164 , תקנות החברות (סדרי רישום של המחאת זכות), תש"ל – 1970, וכן ראו פסק הדין של כב' השופט אנגלרד בעיניין ע"א 2328/97 כוכבי נ' ארנפלד פ"ד נ"ג (2) 353,379, לפיו אין מקום לתחולת חוק המישכון).

...

לסיכום, על אף שהשעבוד נרשם כקבוע, נראה על פי שלושת המבחנים האחרים ובמיוחד על פי מבחן השליטה אשר מסתמן כמבחן העיקרי והמהותי לענייננו, כי יש לסווג את השעבוד על זכויות רוזמרין מלקוחותיה כשעבוד צף. שעבוד צף עם הגבלה גובר על עיקול מאוחר אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 4.3.2013 נרשם השעבוד על זכויותיה של רוזמרין כלפי טומשין ברשם החברות (ראו נספחים 1-2 לתצהיר התובעת).

בית המשפט נעתר לדרישת הבנק והוציא צו מניעה האוסר על מימוש המקרקעין בהליכי ההוצאה לפועל תוך שהוא קובע כי אין להרחיב את ההיתר להוצאת נכסים מרשותה של החברה שלא בדרך העסקים הרגילה ומבהיר כי ההגבלה מתירה לחברה לבצע עסקאות רצוניות במהלך העסקים הרגיל, אך אינה מאפשרת הוצאת נכסים כפויה.

סוף דבר לסיכום, נחה דעתי כי זכותה של פרו פלוס קודמת לזכותה של רשות המיסים.

הנתבע היה חותם על ההמחאות ומנהלת החשבונות היתה משלמת באמצעות ההמחאות את המיסים .

כמו כן , הנפרעת יצרה ביום 24.11.15 שיעבוד שוטף על כל השיטריות של אחרים שהופקדו בחשבונה והשיעבוד נרשם ברשם החברות .

התובע נטל את השיקים כשהם שלמים ותקינים לפי מראם ולא היתה לו כל ידיעה כי זכות הקנין של הפרעת בשטרות פגומה .

לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי להאריך את המועד להגשת ההיתנגדות עד למועד הגשתה בפועל תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע ולקבל את ההיתנגדות בכל הטענות שהועלו , למעט הטענות בדבר אי משלוח הודעת חילול וטענת הקזוז , מהטעמים שיפורטו להלן .

...

לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד למועד הגשתה בפועל תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע ולקבל את ההתנגדות בכל הטענות שהועלו , למעט הטענות בדבר אי משלוח הודעת חילול וטענת הקיזוז , מהטעמים שיפורטו להלן .

אני מורה על קבלת ההתנגדות בכל הטענות למעט טענת הקיזוז והטענה בדבר אי משלוח הודעת חילול .

בנוסף לכך, "מעיון בטופס הודעה על המחאת זכות סטנדרטי ערוך כדין עפ"י התקנות הנ"ל , עולה כי המחאת הזכות, בין היתר ובעיקר צריכה להיות ערוכה בצורת תצהיר, והגורם החתום עליה צריך להצהיר מפורשות כי הוא מורשה החתימה ו/או מנהלים של החברה ומאושרת בפני עורך-דין. דרישות אלו הנם חסרות בהמחאת זכות נשוא כתב תביעה זה , והמהווים פגם מהותי היורד לשורשו של עניין..." (סעיף 36 לכתב התביעה).

המחאת הזכות נרשמה כדין ברשם החברות וזאת ביום 3.12.12 (מיסמכי השיעבוד צורפו לכתב התביעה וסומנו באות א2, המחאת הזכות צורפה לכתב התגובה וסומנה באות א3).

התרוץ שהועלה על ידי התובעת ולפיה אינה נוהגת לבצע העברות בנקאיות, אינו משכנע שכן ככל שהתובעת חפצה היא יכלה להעביר את הכספים לנתבע, מכוח המחאת הזכות, בדרכים אחרות דוגמאת משלוח שיקים.

...

טענות הנתבע: בכתב תגובה שהוגש מטעמו טען הנתבע כי דין התובענה להידחות על הסף בין היתר בשל העובדה כי התובענה אינה מגלה עילת תביעה, במובן זה שגם אם יתקבלו טענות התובעת, ובהינתן העובדה כי המחאת זכות אינה טעונה אישור מטעמם התובעת, לא תהא זו זכאית לקבלת הסעד המבוקש על ידה.

טענה נוספת שהועלתה על ידי התובעת בנוגע לאי הבנתה של נורית משמעות המחאת הזכות, דינה להידחות אף היא באשר צויין על ידי התובעת בהמרצת הפתיחה עצמה כי, בעת החתימה על המסמך לנציגת התובעת לא היה שמץ של מושג לגבי משמעות המסמך "למעט זה שהבינה שהכסף שהיא משלמת עבור אספקת הארוחות אמור לעבור לבנק/הנתבע ודאגה שהוא יחתום, כי הוא מתחייב לעשות כן" (סעיף 28 לכתב התביעה).

ואכן, בהינתן העובדה כי טענות אלה לא הועלו על ידי התובעת בהמרצת הפתיחה עצמה, לא היה מקום לכך שהתובעת תעלה אותן בסיכומיה ודינן דחייה ולו בשל כך. אלא שדין הטענות להידחות לגופן גם כך. בעניין טענת זיוף, התובעת ביקשה בסיכומיה ללמוד מן העובדה כי הממחה דרש זיוף חתימתו של מר דוד על מסמך הידוע הנ"ל, כי כתוצאה מכך נשללה זכותה של התובעת לסרב לחתום על המסמך (סעיף 25 לסיכומי התובעת), אלא שהדין אינו מכיר בזכותו של חייב לסרב להמחאת זכות ובנסיבות העניין אין לייחס כל חשיבות לנושא זה. באשר לטענה שלפיה לא הצדדים להמחאה (הממחה, הנמחה והחייבת), לא פעלו על פי ההמחאה, הרי שגם שבטענה זו אין כדי להצדיק קבלת הסעד המבוקש וזאת לבד מעצם העובדה כי מדובר בטענה חדשה המהווה הרחבת חזית שדינה להידחות גם כך. בעניין זה העידה לפני עדת הנתבע, ועדותה בעניין זה היתה ברורה ואמינה גם יחד, על האופן שבו נהג הנתבע להעמיד לחברת שביט הלוואות על בסיס חשבוניות שאמורות להיפרע על ידי התובעת מכוח המחאת הזכות אשר הובאה לידיעתה.

טענות נוספות שהועלו על ידי התובעת בכל הקשור ליתרת החוב אינן מעניינו של הליך זה וניתן להניח כי אלה יועלו שוב על ידי התובעת במסגרת תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדה, מכוח המחאת הזכות, וידונו כנדרש שם. סוף דבר: אשר על כן הריני דוחה את התביעה ובנסיבות העניין הריני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסל כולל של 15,000 ₪.

אלא שחודשים ספורים אחרי משלוח ההודעה על העברת המניות, "נעלם" שמו של מאיר מרישומי רשם החברות.

כך, שילמו לעצמם שכר שווה ומשכו באמצעות המחאות וכרטיסי אשראי את הסכומים שהיו דרושים להם לכסוי הוצאותיהם האישיות.

בין היתר, משום שהמסמך מיום 26.10.2021 אינו מתייחס לעסקה מ-2016 אלא כולל רשימה של פעולות שונות ובהן העברת 50% מהמניות (ולא 49%), זכות שווה בהחלטות, בהנהלה ובחתימות, מכירת נכס של החברה ועוד.

...

גם ההתנהלות הכספית, שאינה שנויה במחלוקת, תומכת, לכאורה, במסקנה לפיה מעמדו של מאיר כבעל מניות היה מוסכם.

שהרי טענה זו מחזקת את המסקנה בדבר קיומה של ההסכמה ורצונו של מאיר בקיומה, בסתירה למה שנטען בתצהירו.

סוף דבר נוכח האמור לעיל אני דוחה את שתי הבקשות לסעדים זמניים, בכפוף להותרת הוראתי מיום 30.3.2022 לפיה עופר, או מי מטעמו, ימנעו מלבצע חדירה למחשב מושא הבקשה השניה.