משך שעות המנוחה השבועיות המגיעות לעובד

כמו כן נפסק, כי העובד לא נידרש להוכיח מתכונת עבודה קבועה חוזרת ונשנית, דהיינו כי עבד בימים קבועים ובשעות קבועות, אלא די בכך שיוכיח כי מסגרת עבודתו כללה באופן קבוע עבודה בשעות נוספות, כאשר על בית הדין לקבוע על יסוד מכלול העדויות והראיות שלפניו אם העובד עבד בשעות נוספות, את הקף עבודתו בשעות נוספות שהוכח, עת את התשלום המגיע לעובד ניתן לקבוע גם בדרך של אומדנה מחושבת.

עוד נוסיף כי נטל הראייה בדבר הפסקות ומשכן מוטל גם כן על המעסיק.

סוף דבר – העירעור מתקבל חלקית בעיניין תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, ואנו קובעים כי המערערת זכאית בכל חודש להפרש בין השכר ששולם לה על פי תלוש השכר לבין השכר המגיע לה, לרבות גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, על יסוד הקף שעות העבודה ושאר הנתונים ברישומים שערכה (נספח ט' לתצהירה).

...

לאחר בחינת טענות המערערת וכלל החומר שבתיק אנו קובעים כמפורט להלן: 39.1.

לא מצאנו מקום להתערב בקביעה כי המערערת לא הוכיחה כי היו לה הוצאות נסיעות בסכום העולה על 200 ₪ בחודש.

סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית בעניין תשלום גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, ואנו קובעים כי המערערת זכאית בכל חודש להפרש בין השכר ששולם לה על פי תלוש השכר לבין השכר המגיע לה, לרבות גמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, על יסוד היקף שעות העבודה ושאר הנתונים ברישומים שערכה (נספח ט' לתצהירה).

מר דהן לא הועסק בתקופה הרלוואנטית לתביעה על ידי הנתבעת 2 אשר מטעמה הוגש תצהירו, אולם הועסק בתקופה הרלוואנטית לעבודתם של העובדים כמפקח מטעם חברת G4S משך ארבעה חודשים ובתקופה זו על פי עדותו נהג להגיע אחת לשבוע לכל אחת מעמדות השמירה באתר (פרוטוקול ע' 9 ש' 5 – 6).

עבודה במוצאי שבת ובמוצאי חג אשר לזכות למנוחה שבועית ועבודה במוצאי שבת, הרי שאין מחלוקת כי בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, המנוחה השבועית המגיעה לעובד היא בת 36 שעות וכוללת את יום השבת, וכי עובד שעבד בשעות המנוחה השבועית זכאי לתשלום בגובה 150% משכרו.

...

כמו כן, מקובלת עלינו הטענה כי פדיון 11.3 ימי החופשה בתלוש השכר האחרון חושבו בחסר, היות שהיו אמורים להסתכם בסך של 2,305 ₪ (11.3*8*25.5), ושולם בפועל 1953 ₪ (ולא 1,903 כפי שנטען על ידי התובע 5 בסיכומיו בשגגה), כך שנותרה יתרה לתשלום בסך 352 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: לתובעת 1 – השלמת פיצויי פיטורים בסך של 14,419 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעים ביחד הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

ראשית, דחה בית הדין קמא את טענת המערערת כי העובד היה זכאי למנוחה שבועית בת 25 שעות בלבד, שכן משמעות פרשנותה זו הנה כי ניתן להפחית את "ריצפת" משך המנוחה השבועית הקבועה בחוק, תוך פגיעה בתכלית הסוציאלית של המנוחה השבועית.

זאת, על מנת שתכליתה תוגשם, ואכן לחלקם אף ביטוי מפורש בשינויים המחויבים בדין החל על מנוחת פיצוי, הוא ההיתר מכוחו עצם העבודה ביום המנוחה השבועי חוקית, כפי שנדגים בהיתרים החלים על עובדי השמירה, ומבלי למצות נעמוד על חלקם: ראשית, לענין רציפותה ומשכה של מנוחת הפצוי - נקבע בהיתר החל על עובדי השמירה כי זו כי "תהיה רציפה אך אם מגיעה מנוחת פיצוי של יותר מעשרים וחמש שעות ניתן לחלקה לפרקים ובילבד שכל פרק ממנה לא יפחת מעשרים וחמש שעות או מיתרת מנוחת הפצוי המגיעה". משמע, מנוחת הפצוי בדומה למנוחה השבועית צריכה להיות רציפה.

...

דין הערעור המופנה כנגד הקביעה כי זכאי העובד לגמול מנוחה שבועית עבור עבודתו במוצאי שבת, חרף כך שבגין עבודתו ביום שישי בערב ניתנה לו מנוחת פיצוי וכן שולם לו גמול מנוחה שבועית - להידחות.

זאת, נוכח הנסיבות הספציפיות של מקרה זה, ומהטעמים המפורטים בסעיף 93 לעיל.

לא מצאנו לחייב את המעסיקה בתשלום הוצאות ליתר המתייצבים בהליך בשים לב להיות השאלה שהתעוררה ראויה לליבון.

" להלן ההוראות בהסכם העבודה, הרלוואנטיות למחלוקת בנושא תשלום בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית: "2.3 תפקיד העובד בחברה תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ותנאי עבודתו אינם מאפשרים לחברה כל פקוח על שעות העבודה והמנוחה שלו, על כך נקבע בהסכם זה התחייבות של העובד על 6 ימי עבודה בשבוע במסגרת שעות של 50 שעות שבועיות. לא ישולם תוספת על שעות נוספות במידה ויהיו, ולא יקוזז בשכרו במידה ועשה פחות מכך.

גם אם אין מקום לקזז את משך ההפסקות משכרו של התובע, ברי שאין לכלול אותן בחישוב שעות העבודה של התובע לצורך חישוב גמול עבודה בשעות נוספות.

זאת לאור הפסיקה לפיה "המעסיק אינו רשאי, כתגובה להגשת תביעה נגדו לתשלום זכויות אחרות המגיעות לעובד על פי חוק לטעון כי הוא זכאי לקזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע על פי הדין במהלך תקופת העבודה" (בר"ע (ארצי) 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ – שחם, 14.5.18).

...

עם זאת, מקום בו רישום כאמור (בו הגילום גבוה מהסכום ברוטו ששולם לתובע) מופיע רק בחלק מתקופת העבודה ונוכח עדותו החד משמעית של יועץ המס, מר צרפתי, לא מצאנו כי יש לקבל את טענות התובע בנושא.

דין הטענות לגבי שיעור דמי הגמולים (המבוססות על הטענות כנגד השכר ברוטו של התובע), להידחות, וזאת לאור ההכרעה בעניין זה, המפורטת בסעיפים מעלה.

דין התביעה ברכיב זה להידחות נוכח עדות התובע שאישר כי הוא הכין את סידורי העבודה במטבח, החל מינואר 2019 (עת הפך לאחראי מטבח) ובמסגרתם גם שיבץ את עצמו לעבודה (עמוד 5 שורות 26 – 29).

משלא מצאנו לפסוק לזכות התובע פיצויים בלתי ממוניים בגין עגמת נפש, אין מקום לפסוק לזכותו פיצוי זהה בעילה משפטית אחרת (וזאת גם ללא דיון מהותי במאפיין את ענף ההסעדה והאירוח – נושא שלא זכה להתייחסות בטיעוני הצדדים).

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה הקטן ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 821 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.19 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (חלק המעסיק) בסך 3,718 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד התשלום בפועל, אשר יופקדו על ידי הנתבעת בקרן הפנסיה/ תוכנית הביטוח הפנסיוני (להלן – קופת הגמל) בה התובע מבוטח כיום, בהתאם להודעתו שתימסר לנתבעת בתוך 15 ימים מקבלת פסק הדין.

בהסכם ההיתקשרות עם הערייה נקבע כי על ר.ג.א לקיים את כל חוקי העבודה ולשלם לעובדים המועסקים על ידה את כל התשלומים המגיעים להם,[footnoteRef:52] עוד נקבע בהסכם כי עלות השכר המינימלית לשעת עבודה לא תפחת מערך שעת עבודה שנקבע לפי סעיף 28(ב) לחוק להגברת האכיפה ובהתאם להוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלנים בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים.

העובדה שההפרות חזרו על עצמן משך שנים רבות מחזקת את מסקנה שהעירייה עצמה את עיניה בנושא זה ופעלה בחוסר תום לב בהגנה על זכויות העובדים שהועסקו אצל ר.ג.א. נוכח האמור, מצאתי כי יש להטיל על הערייה חבות מכוח החוק להגברת האכיפה.

החבות על הערייה בסעיף 25 לחוק להגברת האכיפה נקבע שהנושאים בהם יחוב מזמין השירותים כלפי העובד, הם חופשה שנתית (דמי חופשה ופדיון חופשה), גמול עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, שכר מינימום ותוספת יוקר, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, דמי חגים, ותשלומים בנושא פנסיה.

...

] העסקת עובדים ללא תלושי שכר, מקשה עליהם לעמוד על זכויותיהם מול המעסיק, מקרה זה מחייב במרבית המקרים להיעתר לפסיקת הפיצוי המקסימאלי הקבוע בדין, על מנת להרתיע מעסיקים בכלל מהפרות של דיני העבודה הסוציאליים בישראל.

בהתאם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה ברכיב זה ובנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה ע"ס 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 68,082 ₪ (קרן), בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיהן: חלק המעסיק בהפקדות לפנסיה (תגמולים) בסך 30,442 ₪.