משך הזמן המרבי שבו ניתן לשלול רישיון נהיגה

נטען עלי כתב האישום כי המשיב נהג בדרך שאינה עירונית במהירות של 180 קמ"ש(לאחר הפחתה של 5 קמ"ש) כאשר המהירות המרבית המותרת במקום היא 80 קמ"ש. רישיון נהיגת המשיב נפסל , בו ביום, פסילה מנהלית למשך 30 ימים.

"בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות הארוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)". ברור לכל בר בי רב, ששימוש באמצעי של פסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך היתחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו והוא "נהנה" עדיין מחזקת החפות.

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השמוש באמצעי-מנע אלה, יש להיתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דראסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאנטרס הצבורי ולאנטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך היתחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושקלתי טענות הצדדים אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום.

לאור ההלכה אשר נקבעה בבש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.9.05) לפיה, ראוי לקצוב את משך הפסילה, אני קוצב את הפסילה למשך 12 חודשים מהיום.

...

אשר לטענת ב"כ המשיב בעניין זיהוי רכב המשיב , סבורני כי די באמור בחומר הראיות על מנת לקבוע קיומן של ראיות לכאורה לעניין זה. מזיכרון הדברים למד בית המשפט כי מכשיר הדבורה הופעל כך שאופן המדידה היה של רכב בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת הניידת והמדידה בוצעה באמצעות אנטנה קדמית.

בנסיבות אלה אני דוחה את טענות ב"כ המשיב לגבי קשר העין, מקום עצירת האופנוע ותנאי האכיפה.

סוף דבר - אני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים נגדו.

באותן נסיבות נטען, כי המשיב נהג רכבו בדרך מהירה במהירות של 203 קמ"ש כאשר המהירות המרבית המותרת במקום הנה 120 קמ"ש. ביום 27.03.17 נפסל רישיון נהיגת המשיב פסילה מנהלית למשך 30 ימים על ידי קצין מישטרה.

"בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות הארוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)". ברור לכל בר בי רב, כי שימוש באמצעי של פסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך היתחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו והוא "נהנה" עדיין מחזקת החפות.

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השמוש באמצעי-מנע אלה, יש להיתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דראסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאנטרס הצבורי ולאנטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך היתחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה מעיון בתיק החקירה אשר הוגש לעיוני, הרי שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, והצדדים אף הסכימו על קיומן.

לאור ההלכה אשר נקבעה בבש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.9.05) לפיה, ראוי לקצוב את משך הפסילה, אני קוצב את הפסילה למשך 6 חודשים מהיום.

...

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה מעיון בתיק החקירה אשר הוגש לעיוני, הרי שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, והצדדים אף הסכימו על קיומן.

ישוב הדעת יבוא לו , למבקש, יש לקוות, במהלך ישיבה של 4 חודשים מאחורי סורג ובריח" סבורני כי נהיגה במהירות כזו, מצדיקה הרחקת המשיב מהכביש לתקופה ארוכה וזאת אף שאין מדובר במקדמה על חשבון העונש.

סוף דבר - אני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים נגדו.

באותן נסיבות נטען, כי המשיב נהג רכבו בדרך מהירה במהירות של 221 קמ"ש כאשר המהירות המירבית המותרת במקום הנה 120 קמ"ש. ביום 20.9.16 נפסל רישיון נהיגת המשיב פסילה מנהלית למשך 30 ימים על ידי קצין מישטרה.

"בדונו בבקשה להארכת פסילתו של רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, על בית-המשפט לבחון תחילה קיומן של ראיות לכאורה להרשעת הנהג בעבירה המיוחסת לו; ואם מצא כי אלה קיימות, עליו לעבור ולבחון האם נהיגתו מסכנת את הציבור. בגדר בחינה זו, יש לאזן בין שקולי ההגנה על האינטרסים של הנהג הפוגע, ובכלל זה נסיבותיו האישיות המיוחדות, לבין הצורך להגן על שלום הציבור מפני נהיגה המסכנת חיים (ראו ע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.5.2004, מפי השופטת פרוקצ'יה (להלן – עניין אבו סיביה). על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות הארוע הספציפי גם יחד (ראו בש"פ 759/99 הורוביץ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 11.2.1999, מפי השופט מצא; בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] החלטה מיום 6.11.2000, מפי השופט טירקל)". ברור לכל בר בי רב, ששימוש באמצעי של פסילה עד תום ההליכים ייעשה תוך היתחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב ובכך שלמעשה טרם הוכרע דינו והוא "נהנה" עדיין מחזקת החפות.

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השמוש באמצעי-מנע אלה, יש להיתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם משניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דראסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאנטרס הצבורי ולאנטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך היתחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה מעיון בתיק החקירה אשר הוגש לעיוני, הרי שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.

לאור ההלכה אשר נקבעה בבש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.9.05) לפיה, ראוי לקצוב את משך הפסילה, אני קוצב את הפסילה למשך 10 חודשים מהיום.

...

כלשון בית המשפט העליון על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל: [פורסם בנבו] (30.8.10): "אין צריך לומר, כי במסגרת השימוש באמצעי-מנע אלה, יש להתחשב גם בנאשם בשלב שבו אשמתו טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו ולפרנסת משפחתו בשלילת רשיונו, ולו הזמנית, לנהוג ברכב. אולם שיקולים אלה הם מישניים לחובת הדאגה לחיי אדם, ולשלמות גופם. מקום שהמשך נהיגתו של אדם בכביש עלול לסכן באופן ממשי את בני הציבור, ראוי לעשות שימוש גם באמצעים זמניים דרסטיים, כדי להרחיק נהגים מסוכנים מהכביש. .... אם מבקשים להאריכה, יש לשקול מחדש את מכלול השיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ולאינטרס הנאשם ולאזן ביניהם, תוך התחשבות במעבר הזמן (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל פ"ד נד(4) 812, 815 (2000); בש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.9.2005))". לסיכום, במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, על בית המשפט לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה, אזי יעבור לבחון שאלת המסוכנות אשר תילמד, בין היתר, מעברו של המשיב ומחומרת העבירה המיוחסת לו. ראיות לכאורה מעיון בתיק החקירה אשר הוגש לעיוני, הרי שקיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.

סוף דבר - אני מורה על פסילת רישיון נהיגת המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בהתאם לעובדות כתב האישום מתאריך 14.5.21 ניהל ועסק הנאשם בעסק מסוג מועדון חשפניות שבו גם נמכרים ומוגשים משקאות משכרים לצריכה במקום.

המאשימה עתרה למתן צו סגירה מיידי, נוכח משך הזמן בו פועל הנאשם בעסק ללא רישיון לצד הטלת קנס שלא יפחת מ-25,000 ₪ תוך שהפנתה לפסיקה אליה אתייחס בהמשך.

לעניין ההיתכנות לקבלת היתר או רישיון, טענה הסנגורית, כי טענת המאשימה בעיניין זה משוללת כל יסוד, וזאת לאור רישיון שניתן לעסק בשנת 2018 (נ/5) והיתר לשימוש חורג שניתן לעסק בשנת 2015 (נ/6), כאשר האישור לשימוש חורג על ידי הוועדה, ניתן עד ליום 31.12.2020 (נ/7).

בעניינינו, כאמור, עסקינן בעסק ששטחו 232 מ"ר, ובהתאם לנתונים שהוצגו בפניי, תפוסת הקהל המאקסימאלית הנה ל- 59 אנשים.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה, כי כאשר עסקינן באדם יחיד שמפעיל עסק מסוג העסק שלפניי ללא רישיון, כבמקרה דנן הענישה אינה מכבידה כעתירת המאשימה.

...

עוד הפנתה לבקשה למתן רישיון עסק שהוגשה ביום 27.12.22,(נ/2) לפיה טענת היעדר ההיתכנות לקבלת היתר שימוש חורג שטענה המאשימה, הינה טענה שאינה מבוססת ודינה להידחות.

אולם, עיון במדיניות הרשות האמורה (מא/4), מורה כי בקריאה מדוקדקת אין זו המסקנה הנחרצת והמתבקשת בדבר אי היתר קיום לעסקי מועדוני החשפנות, ואני מקבלת את טיעוני ההגנה בהקשר זה כי מנוסח המסמך עולה ,שהמדיניות בדבר העדר אישור בקשות לשימוש חורג במועדוני חשפנות הינה בגדר מדיניות כללית שלצידה נכתב שבקשות פרטניות יידונו וכל מקרה יבחן לגופו, ואין במדיניות זו כדי לסתום את הגולל על מועדוני החשפנות.

סבורני, כי התיעוד שהוגש מטעם ההגנה, ובכללו העובדה, כי היה לעסק היתר זמני תקף עד לסוף שנת 2019, דווקא מטה את הכף לחובתו של העסק ומדגישה את משך הזמן שפעל ללא רישיון.

ברי כי אין לאפשר עתירה לסגירת העסק במועד נדחה, כמו גם העובדה אליה התייחסתי בדבר עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן של הפעלת עסק בתפוסה כה נרחבת של עשרות אנשים, כאשר הסירוב ההנדסי שריר וקיים, הינה עוצמה של פגיעה ממשית, שגם עמה אין להסכין.

בתמצית, על פי עובדות כתב האישום, ביום 4.5.2023 נהג המבקש במהירות של 142 קמ"ש בכביש שבו המהירות המרבית המותרת היא 90 קמ"ש, ללא מלווה על אף היותו נהג חדש, ובזמן שרישיונו נפסל על ידי קצין מישטרה לתקופה של 30 ימים החל מיום 16.4.2023 בגין עבירה נוספת של נהיגה ללא מלווה.

בית המשפט קבע, בין היתר, כי טענת המבקש לפיה בית המשפט נעדר סמכות לפסול רישיון נהיגה עד תום ההליכים בטרם הורשע הנאשם משוללת כל יסוד; כי בסמכות בית המשפט לפסול רישיון נהיגה גם מעבר לתקופה של 6 חודשים כל עוד הוא קוצב את משך הפסילה; וכי למרות טענות המבקש, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את הבקשה למתן רשות ערר שלפניי.

דברים אלו נלמדים מפסק דינו של השופט פוגלמן בבש"פ 6431/10 מרמלשטיין נ' מדינת ישראל (13.9.2010) שעסק בסעיף זה ואליו הפנה גם המבקש: "7. [...] על פי הוראת סעיף 50(ב) לפקודה, אם חלפו שישה חודשים מיום פסילת הרישיון וטרם ניתן פסק דין בעיניינו של הנאשם, בטלה הפסילה אלא אם הורה בית המשפט אחרת. משמעות הדבר היא כי בהיעדר הוראה אחרת, התקופה שנקצבה על-ידי המחוקק לפסילת רישיון היא שישה חודשים ובתום פרק זמן זה, ובמידה והמדינה סבורה כי יש צורך בהארכת משך הפסילה, עליה לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט [...]" [ההדגשה הוספה – י"ע].

...

יחד עם זאת, ולמעלה מן הצורך, אבקש להעיר שתי הערות: חוסר סמכות לפסול רישיון ללא הרשעה: אין לי אלא להצטרף לתמיהת הערכאות דלמטה באשר לטענת המבקש, שכן היא משוללת כל יסוד ודינה להידחות.

חוסר סמכות לפסול רישיון לתקופה של מעל 6 חודשים: אין בידי לקבל פרשנות המבקש לפיה פסילת רישיון עד תום ההליכים מוגבלת ל-6 חודשים.

סוף דבר, שהעניין אינו מצדיק מתן רשות לערור.

בקשת רשות הערר נדחית אפוא בזאת.