משיכת שיקים ללא כיסוי על ידי חייב בהליך פשיטת רגל

נוכח האמור, היה ברור שהמערערת אינה הצד הישיר לעסקה וכי מדובר בחברה לניכיון שיקים (או חברת גבייה) שלא היה לה קשר ישיר עם החייב במועד משיכת השיקים ולא ברור מתי סוחרו השיקים ומה התמורה שניתנה בעדם.

לעניין הטענה לפיה יש לראות בחייב כמי שמודה בחוב שכן לא הגיש היתנגדות במהלך כל השנים, מפנה המנהלת המיוחדת לפסיקה לפיה אי העלאת טענה על ידי החייב לא יוצרת את מעמד המערערת כנושה על פי העילה השטרית, ודאי שלא בשלב בדיקת החוב במסגרת הליכי חידלות פרעון שהם הליכים קולקטיבים בהם על בעלי התפקיד להגן על אינטרס הנושים ולא די בעובדה שהמערערת מחזיקה בידיה את השטר, ללא כל הסבר, כדי לבסס את מעמדה.

כך איפשרתי למנהלת המיוחדת להגיש תצהיר של החייב לתמיכה בטענה לפיה כביכול שולם מלוא החוב מחוץ לתיקי ההוצאה לפועל, וכן היתייחסות לעובדות בשאלה מתי הועלתה לראשונה, אם בכלל, הטענה לפיה שולמו אותם כספים וסולק מלוא החוב, והאם הטענות הועלו בהליכים קודמים הן באיחוד תיקים והן בתיק פשיטת רגל קודם.

כך, על המנהל המיוחד לבחון את המכלול, לבקש לא רק את המסמכים לגבי קבלת השיקים על ידי הנושה ומתן תמורה עבורם אלא גם את המסמכים וההבהרות שניתן לקבל לגבי עסקת היסוד כדי להיתחקות על השאלה אם זו נעשתה על ידי החייב משיקולים עיסקיים לגטמיים או שמא משיקולים זרים שיש בהם לפגוע בכלל הנושים בזמנים הרלוונטים למשיכת השיקים.

מעיון בצלומי השיקים עולה כי חלק מהשיקים חוללו בשל העדר כסוי, חלק מחמת מתן הוראת ביטול וחלק מחמת הגבלת החשבון כך שלא ניתן לטעון, על פניו, שחילולם נובע מכשלון בעסקת היסוד.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעיקרי הטיעון, ההשלמות והתצהירים דין הערעור להתקבל.

אשר על כן אני מקבלת את הערעור באופן שאני מורה למנהלת המיוחדת לבדוק את תביעת החוב לגופה בגין כל שיק ושיק, כמיטב הבנתה, מבלי שאביע עמדה לכאן או לכאן.

להלן תמצית טענות החייב: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משלוש שנים, ללא הצדקה ומבלי שהתקיימו התנאים הדרושים על פי ההלכה הפסוקה; צו הכנוס פורסם ברשומות ביום 4.11.15; החייב מסר לכתובת המערער המעודכנת בתיקי ההוצאה לפועל, הודעה בדבר מתן צו הכנוס עם אישור מסירה, אשר נחתם על ידי המערער ביום 22.12.15; ביום 5.11.17 הומצאו לנאמן אישורי המסירה של ההודעות לנושים בדבר צו הכנוס; בסעיף 5 ו-5.1 להודעה על מתן צו כנוס, מטעם הכונ"ר, כתוב מפורשות כי על הנושים להגיש תביעת חוב לכונ"ר, עד לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד צו הכנוס; לטענת החייב, המערער יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה, הן ברמת ידיעתו האובייקטיבית והן ברמת ידיעתו הסובייקטיבית שכן המערער אינו מכחיש שידע שהחייב נמצא בהליך פשיטת רגל; החייב מציין הילכות בעיניין סעיף 71(ב) לפקודה וטוען כי מקום בו ידע הנושה בפועל אודות צו הכנוס, צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד; המערער לא הציג נסיבות נדירות לצורך קבלת תביעת החוב באיחור כה גדול ולא הציג נסיבות מיוחדות מדוע לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד ועל כן יש לדחות את בקשתו.

להלן תמצית טענות החייב: ביום 20.12.93 הוגש כתב אישום נגד החייב בגין עבירות גניבה, ניסיון לקבלת דבר במירמה ומשיכת שיקים ללא כסוי.

החייב שילם את מלוא סכום הפצוי שנקבע על סך 25,000 ₪; לאחר ששילם החייב, הגיש המערער בקשה לבצוע שטר על ידי לישכת ההוצאה לפועל בגין 5 שיקים שנמסרו לו על ידי החייב בסך של 45,366 ₪.

...

להלן תמצית טענות החייב: הבקשה להארכת מועד הוגשה באיחור של למעלה משלוש שנים, ללא הצדקה ומבלי שהתקיימו התנאים הדרושים על פי ההלכה הפסוקה; צו הכינוס פורסם ברשומות ביום 4.11.15; החייב מסר לכתובת המערער המעודכנת בתיקי ההוצאה לפועל, הודעה בדבר מתן צו הכינוס עם אישור מסירה, אשר נחתם על ידי המערער ביום 22.12.15; ביום 5.11.17 הומצאו לנאמן אישורי המסירה של ההודעות לנושים בדבר צו הכינוס; בסעיף 5 ו-5.1 להודעה על מתן צו כינוס, מטעם הכונ"ר, כתוב מפורשות כי על הנושים להגיש תביעת חוב לכונ"ר, עד לא יאוחר מתום 6 חודשים ממועד צו הכינוס; לטענת החייב, המערער יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע בסעיף 71(ב) לפקודה, הן ברמת ידיעתו האובייקטיבית והן ברמת ידיעתו הסובייקטיבית שכן המערער אינו מכחיש שידע שהחייב נמצא בהליך פשיטת רגל; החייב מציין הלכות בעניין סעיף 71(ב) לפקודה וטוען כי מקום בו ידע הנושה בפועל אודות צו הכינוס, צריכות להתקיים נסיבות נדירות כדי שניתן יהיה לקבוע שהוא לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד; המערער לא הציג נסיבות נדירות לצורך קבלת תביעת החוב באיחור כה גדול ולא הציג נסיבות מיוחדות מדוע לא יכול היה להגיש תביעת חוב במועד ועל כן יש לדחות את בקשתו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הערעור דחייה, אולם הפטר אשר יינתן לחייב, אם יינתן, לא יחול על החוב למערער, מהנימוקים שיפורטו להלן.

אולם, בית המשפט העליון ריכך את הגישה המחמירה ל- "טעמים מיוחדים" הנדרשים וקבע כי בעל תפקיד הנדרש להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, צריך להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך הספציפי שבפניו ולבחון את השפעת החלטתו על המשך ניהול ההליך, אך זאת כאשר הנושה לא ידע בפועל על צו הכינוס, ראו: "סיכומו של דבר, כאשר נושה ידע בפועל אודות מתן צו הפירוק או הכינוס – ... – הוא יתקשה מאוד להוכיח כי "לא יכול היה" להגיש את תביעת החוב במועד, וכי על כן מתקיים לגביו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

נוכח האמור לעיל, התוצאה אינה נוחה לשני הצדדים – מצד אחד, דין הערעור דחייה ומצד שני, הפטר שיינתן לחייב לא יחול על החוב למערער.

נטען בתגובתו כי הוראות סעיף 4-5 לחוק שיקים ללא כסוי, קובעות כי לקוח מוגבל אינו רשאי למשוך שיק מחשבון מוגבל, ובהתאם נקבע כי על הבנק חל איסור לספק ללקוח מוגבל פנקסי שיקים ואיסור לאפשר משיכת שיקים מחשבון מוגבל.

במקרה דנן, וכאמור לעיל, הגבלת החייב מלהשתמש בשיקים מתבקשת בהליכי פשיטת רגל.

השיקים יהיו למוטב בלבד, בלתי סחירים ובלתי עבירים, על כן תימחק המילה "לפקודת". כמו-כן לצד שמו של החייב יצוין הכיתוב "בכינוס נכסים בהליך פש"ר". ככל שקיים קושי טכני לבצוע האמור לעיל על-ידי הבנק, ינפיק הבנק פנקס שיקים אחד בלבד הכולל 25 שיקים עם הכיתוב "למוטב בלבד" ו "בלתי סחיר" ותימחק ממנו המילה "לפקודת" כאשר לצד שם המושך יירשם בסוגריים "בכינוס נכסים בהליך פש"ר". הפנקס יועבר ישירות לב"כ החייב בלבד ויוחזק בידיו הנאמנות והוא אשר יעביר את השיקים לידי המשכיר, לאחר שהחייב יחתום על השיקים בפניו.

...

אולם, סבורני כי נסיבות העניין מצדיקות חריגה מן הכלל כאשר מדובר בביטול ההגבלה לצורך משיכת שיקים ייעודיים למטרה מסוימת כאשר משיכתם תהיה בפיקוח בעלי התפקיד.

בעבר סברתי כי לא קיים קושי לשכור דירה מבלי למשוך שיקים אולם, עם הזמן, טענה זו חזרה על עצמה וכיום, סבורני כי יש להטות אוזן קשבת לטענה זו, שעולה פעם אחר פעם.

סבורני כי איזון ראוי מצדיק קבלת עמדת החייב בתנאים אותם אמנה להלן.

הקושי במתן שיקים לחייב בהליך פשיטת רגל, הוא הסיכון שהחייב "יפזר" שיקים, אשר לא ייפרעו על ידי הבנק, דבר אשר יגרום לחובות חדשים כלפי צדדים שלישיים.

הקושי נוצר, אם נוצר, רק לאחר שחייב מוכרז כפושט רגל, שאז יש סתירה בין הוראות סעיף 42א(ה) לפקודה לבין סעיף 3ג(א1) לחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א – 1981, הקובע שפושט רגל יהיה לקוח מוגבל מיוחד, ולכאורה אינו מקנה שיקול דעת לבית המשפט.

יובהר לחייבת שאם שיק/ים שתמשוך יסורב/ו על ידי הבנק הנמשך, יהווה הדבר עילה לביטול ההליכים נגדה, ללא התראה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שיש להיענות לבקשת החייבת, כפי המלצת המנהל המיוחד, בתוספת הוראות להבטחת קיום ההחלטה ושמירה על זכויות המשכיר, ולדחות את עמדת הבנק והכונ"ר. מעבר לטענות לעניין סמכותו של בית המשפט לבטל את המגבלה (על כך בהמשך), סבור הכונ"ר שאין לאפשר לחייבת למשוך שיקים, משום שמשיכת שיק כמוה כמתן אשראי.

אני סבור שבשלב בו טרם הוכרזה החייבת כפושטת רגל, רשאי בית המשפט לבטל את ההגבלה על שימוש בשיקים, כולה או חלקה.

התוצאה נוכח האמור, אני מורה על ביטול חלק מההגבלות אשר הוטלו על החייבת בהתאם לסעיף 42א לפקודה, כך שהחייבת תהיה רשאית לעשות שימוש בשיקים, אך ורק לצורך תשלום דמי שכירות, ולשם כך: הבנק ינפיק לחייבת פנקס שיקים אחד, עם הכיתוב "למוטב בלבד" ו- "בלתי סחיר", ללא המילה "לפקודת". החייבת תעשה שימוש בפנקס אך ורק לתשלום שכר דירה.

המנהל המיוחד ציין בדו"ח כי מכתבי הטענות והראיות שהוגשו ניתן ללמוד על נסיבות המקרה, לפיהן החייב הקים את החברה בגלל המיגבלות המשפטיות אשר חלו על אביו, שהיה מצוי באותו הזמן בהליך פשיטת רגל, וכי אבי החייב מסר למבקשת שיקים בסך 570,000 בגין סחורה אשר נרכשה על ידי החברה מאת המבקשת, חתומים על ידי החייב.

הא ראיה כי סיבת הביטול שנרשמה עליהן היתה מתן הוראת ביטול ולא העידר כסוי מספיק (לפי הוראת בנק ישראל כאשר אין כסוי על הבנק לרשום זאת אף שניתנה הוראת ביטול).

לא בכדי אדם המצוי בהליך פשיטת רגל או מוגדר "מוגבל באמצעים" איננו יכול לנהל עסקים ולמשוך שיקים.

ההמחאות שנמסרו בוטלו על ידי החייב (ראו עמ' 31 ש' 30 לפרוטוקול נספח ט') כאשר נרשם עליהן כי לא כובדו מחמת הוראת ביטול ולא העידר כסוי.

...

האקדמיה ללשון עברית, תוך הפניה למילון "ההווה" מגדירה מונח זה "רמאות, הטעיה בכוונה להפיק תועלת". סעיף 414 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 מגדיר מונח זה כך: "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל הראייתי להוכיח כי יש מירמה, הונאה, וחוסר תום לב במעשי החייב, ביצירת החוב כלפיה, ובעצם שיתוף הפעולה עם פעולות אבי החייב אשר היה מצוי אותה העת בהליך פשיטת רגל.

לסיכום, שוכנעתי כי זהו המקרה החריג המצדיק החרגת החוב כלפי המבקשת מצו הפטר, אם יינתן לחייב, וכך אני מורה.