משיכת שיקים ללא כיסוי על ידי החייב בהליך פשיטת רגל

נוכח האמור, היה ברור שהמערערת אינה הצד הישיר לעסקה וכי מדובר בחברה לניכיון שיקים (או חברת גבייה) שלא היה לה קשר ישיר עם החייב במועד משיכת השיקים ולא ברור מתי סוחרו השיקים ומה התמורה שניתנה בעדם.

לעניין הטענה לפיה יש לראות בחייב כמי שמודה בחוב שכן לא הגיש היתנגדות במהלך כל השנים, מפנה המנהלת המיוחדת לפסיקה לפיה אי העלאת טענה על ידי החייב לא יוצרת את מעמד המערערת כנושה על פי העילה השטרית, ודאי שלא בשלב בדיקת החוב במסגרת הליכי חידלות פרעון שהם הליכים קולקטיבים בהם על בעלי התפקיד להגן על אינטרס הנושים ולא די בעובדה שהמערערת מחזיקה בידיה את השטר, ללא כל הסבר, כדי לבסס את מעמדה.

כך איפשרתי למנהלת המיוחדת להגיש תצהיר של החייב לתמיכה בטענה לפיה כביכול שולם מלוא החוב מחוץ לתיקי ההוצאה לפועל, וכן היתייחסות לעובדות בשאלה מתי הועלתה לראשונה, אם בכלל, הטענה לפיה שולמו אותם כספים וסולק מלוא החוב, והאם הטענות הועלו בהליכים קודמים הן באיחוד תיקים והן בתיק פשיטת רגל קודם.

כך, על המנהל המיוחד לבחון את המכלול, לבקש לא רק את המסמכים לגבי קבלת השיקים על ידי הנושה ומתן תמורה עבורם אלא גם את המסמכים וההבהרות שניתן לקבל לגבי עסקת היסוד כדי להיתחקות על השאלה אם זו נעשתה על ידי החייב משיקולים עיסקיים לגטמיים או שמא משיקולים זרים שיש בהם לפגוע בכלל הנושים בזמנים הרלוונטים למשיכת השיקים.

מעיון בצלומי השיקים עולה כי חלק מהשיקים חוללו בשל העדר כסוי, חלק מחמת מתן הוראת ביטול וחלק מחמת הגבלת החשבון כך שלא ניתן לטעון, על פניו, שחילולם נובע מכשלון בעסקת היסוד.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעיקרי הטיעון, ההשלמות והתצהירים דין הערעור להתקבל.

אשר על כן אני מקבלת את הערעור באופן שאני מורה למנהלת המיוחדת לבדוק את תביעת החוב לגופה בגין כל שיק ושיק, כמיטב הבנתה, מבלי שאביע עמדה לכאן או לכאן.

המאשימה סומכת ידיה על הראיות הבאות: ת/944 - אסופת מסמכים שנתפסו בביתו של פינס, בהם ספחי שיקים מספר 10784 - 10786 ועותקי שיקים מספר 10742 - 10744, 10778 - 10779, 10797, ו- 10784 - 10786, שנמשכו על ידי ב. יאיר 333 לפקודת א.א.נ. חשמל בע"מ. גרסת נפתלי פרץ – בחקירתו ביחידת יהלום מיום 4.4.13, הכחיש פרץ כי קיבל לידיו את השיקים שבנספח ג' (ת/1321), ועמד על כך ששיקים שעל גבם לא מופיעות החותמת של א.א.נ. חשמל, מספר הח.פ. וחתימתו שלו, לא ניפרעו על ידו.

ביום 30.5.07 במסגרת בש"א 11186/07, הכריז בית-המשפט על פינס כפושט רגל (ת/1705), והוטלו עליו הגבלות שונות, כאמור שם. הכנ"ר מונה על ידי בית-המשפט כנאמן על נכסי פינס, וחייב אותו, בין היתר, להגיש דו"ח חודשי על עסקיו, הוצאותיו והכנסותיו (להלן: "הליכי הפש"ר").

לכן, אי פתיחת חשבון בנק על שמו, או הפקדת משכורתו בחשבונה של רעייתו, לא מלמדים בהכרח על ידיעה שהוא פושט רגל, אלא על עצם היותו "לקוח מוגבל" כאמור בחוק שיקים ללא כסוי (מעמד אשר אינו נובע רק מהכרזה כפושט רגל), או על החשש כי נושיו יעקלו את החשבון.

...

איני מקבלת טענה זו. המחדל להימנע מלחקור את הו הסיני, חיזק טענות מסוימות של ההגנה, כפי שפירטתי לעיל.

אשר על כן, אני מרשיעה את נאשמים 1 ו-4, ניסים פינס וגן-רווה בע"מ, בעבירות לפי סעיף 220(4) ו-(5) לפקודת מס הכנסה, בכך שהרשו לנפתלי פרץ להוציא את חשבוניות העסקת הסינים, בכוונה לאפשר לגן-רווה להתחמק ממס.

הנאשם הודה בביצוע עבירה זו. על כן אני מרשיעה את נאשם 2, שמעון בלולו, בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים.

המנהל המיוחד ציין בדו"ח כי מכתבי הטענות והראיות שהוגשו ניתן ללמוד על נסיבות המקרה, לפיהן החייב הקים את החברה בגלל המיגבלות המשפטיות אשר חלו על אביו, שהיה מצוי באותו הזמן בהליך פשיטת רגל, וכי אבי החייב מסר למבקשת שיקים בסך 570,000 בגין סחורה אשר נרכשה על ידי החברה מאת המבקשת, חתומים על ידי החייב.

הא ראיה כי סיבת הביטול שנרשמה עליהן היתה מתן הוראת ביטול ולא העידר כסוי מספיק (לפי הוראת בנק ישראל כאשר אין כסוי על הבנק לרשום זאת אף שניתנה הוראת ביטול).

לא בכדי אדם המצוי בהליך פשיטת רגל או מוגדר "מוגבל באמצעים" איננו יכול לנהל עסקים ולמשוך שיקים.

ההמחאות שנמסרו בוטלו על ידי החייב (ראו עמ' 31 ש' 30 לפרוטוקול נספח ט') כאשר נרשם עליהן כי לא כובדו מחמת הוראת ביטול ולא העידר כסוי.

...

האקדמיה ללשון עברית, תוך הפניה למילון "ההווה" מגדירה מונח זה "רמאות, הטעיה בכוונה להפיק תועלת". סעיף 414 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 מגדיר מונח זה כך: "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". שוכנעתי כי המבקשת הרימה את הנטל הראייתי להוכיח כי יש מירמה, הונאה, וחוסר תום לב במעשי החייב, ביצירת החוב כלפיה, ובעצם שיתוף הפעולה עם פעולות אבי החייב אשר היה מצוי אותה העת בהליך פשיטת רגל.

לסיכום, שוכנעתי כי זהו המקרה החריג המצדיק החרגת החוב כלפי המבקשת מצו הפטר, אם יינתן לחייב, וכך אני מורה.

הבנק סרב לכבד את השיק, וזאת מהנימוקים: אין כסוי מספיק וכן כי "חתימת המושך אינה תקינה". הנתבע הגיש היתנגדות לבצוע שטר וציין כי הוא אינו חתום על השיק נשוא ההליך.

עוד ציין כי התברר לו בשלב מאוחר, כי אברהם ואהרון מצויים בהליכי פשיטת רגל ואין להם אפשרות להעביר כספים לתובע.

התובע הגיש חוות דעת של המומחית, דבורה הראל, אשר בחוו"ד ציינה כי "...נימצאו קוי דמיון רבים בכל מרכיבי החתימות... מסקנתה היא, אף שנבדק רק צלום ההמחאה, אני קובעת, בדרגת בטחון הגבוהה ביותר (4.5. מתוך 5), כי החתימה על ההמחאה שבטיעון נחתמה על ידי אותו אדם שחתם על ההסכם עם מר איינוך. קרי, מדובר בחתימתו של מר שלמה גינדי", סע' 5 למסקנות.

כן ראה השופט זוסמן, בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית, עמ' 252-253): "זיוף חתימתו של אדם הוא פגם חפצי. על פי סעיף 22(א) לפקודה, האדם שחתימתו זויפה אינו חב, גם לא כלפי אוחז כשורה. ולא זו בלבד שאין חבות, אלא באמצעות הזיוף אינה עוברת כל זכות בכלל". ההכרעה בנושא שבמחלוקת הנה גם על פי הנסיבות, מארג הראיות והשכל הישר.

...

ראה ע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (פורסם 21.01.2009) (להלן "הלכת בס"), שם נקבע כי "מעת שקיימת מחלוקת בין הצדדים, מהי ההלוואה שבגינם ניתנה ההלוואה, מי היה נותן ההלוואה ומה היו תנאיה - על התובע למלא את כל הנדרש לפי סעיף 8 לחוק. בכל מקרה עליו להציג את חוזה ההלוואה על מנת להציב את אותה תשתית עובדתית ראשונית הנדרשת ממנו לפי סעיף 8 לחוק. תשתית זאת חייבת להיות בהתאם לסעיף 2 לחוק, אשר הינה הוראה מהותית...". "די בכך שלא קיים בענייננו, כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק. משלא עמד המשיב בנדרש, דין תביעתו השטרית להדחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה". תשלומים על פי הסכם ההלוואה למעלה מהדרוש יצוין, כי בפני בית המשפט אין כל ראיה שהנתבע הוא אשר ביצע את התשלומים ו/או נטל חלק פעיל בתשלומי החזר ההלוואה.

דוחה טענות התובע לעניין זה. סוף דבר מורה על דחיית התובענה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט בסך 8,000 ₪(כולל) תוך 30 יום.

סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כך: "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". הנתבע נתבע בתיק זה מכח שיקים פתוחים בחתימתו, שניתנו לניכיון על ידי מרציאנו לתובע, ומכאן אחריותו נובעת ממעשי מרציאנו שמסר את השקים לניכיון תוך הטעיית הנתבע.

בתביעה הכספית בית המשפט אשר נידרש לשאלת ביטול הסדר החוב דחה את גרסת מרציאנו ואימץ את גרסת התובע לעניין ניכיון השיקים, פסקה 28: "מרציאנו העלה בעדותו גרסה מופרכת - הצ'קים נוכו עבור בן צבי, אשר ביקש את הכספים בכדי לתמוך בילדיו, בעוד שמרציאנו גילה נדיבות, הגן על בן צבי כאשר הצ'קים חוללו ופדה אותם מכיסו ועל חשבונו. הדברים חסרי כל אחיזה במציאות - מחד גיסא בן צבי היה אדם מבוסס כלכלית טרם הכרותו עם מרציאנו ואם רצה למשוך כספים יכול היה לגשת לבנק ולעשות כן באופן רגיל וללא צורך בניכיון צ'קים. מאידך גיסא מרציאנו היה מצוי בהליכי פשיטת רגל ולא היו לו המשאבים הכספיים לשלם למחזיקי הצ'קים". אני סבורה כי קביעה זו מכריעה גם לענייננו (השתק פלוגתא) - המדובר בקביעה פוזיטיבית שנעשתה לאחר שמיעת הראיות ונדרשה להכרעת בית משפט לעניין בחינת יסודות עילת העושק (ניצול מצוקת הנתבע) .

מרציאנו ביקש שיקים ללא תאריך וללא שם והוא ילך לאנשים ויראה להם שזה ערבות, יקבל מהם כסף, יחזיר להם את הכסף ויחזיר לי את השיק.

ניתן ללמוד על אופי היתנהלות מרציאנו כלפי התובע, גם מחקירתו בתביעה הכספית (אשר התובע הפנה אליה הן בתצהירו והן בסיכומיו), פרוטוקול מיום 26.9.2017 בתביעה הכספית: "ת: ... ומהבנק הודיעו לי שמגיעים שיקים, ואין לי כסוי להם בעו"ש. אמרתי לדוד: "מה זה?" והוא אמר: "תהרוג אותי, אין לי כסף". הוא רצה עוד שיקים בשביל להביא עוד כסף.

כשהוא קיבל ממני בהתחלה את ההלוואות אמרתי לו דוד תחזיר לי את הכסף והוא אמר כרגע אין לי. הוא אמר לי שיש לו דרך להחזיר את הכסף אם אתן לו שיקים פתוחים בעזרתם אנשים יאמינו לו, יתנו לו כסף, הוא יהיה חייב להם, יחזיר לי את השיקים ואז יהיה לי את הכסף.

...

קביעה זו המתייחסת למודעות התובע לנסיבות של החתימה על הסדר החוב רלוונטית לענייננו, ומחזקת את המסקנה לענין התנהלות התובע בעת קבלת השיקים לנכיון.

מספר השיקים והיקפם וכן גילו של התובע בנסיבות (מעל 85), העדר קרבה משפחתית עם מרציאנו, מוביל למסקנה בדבר עצימת עיניים בנסיבות העניין.

סוף דבר על כן, התביעה כנגד הנתבע נדחית.