מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

משיכת כספים מחשבון בנק באמצעות תעודת זהות מזויפת

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2017 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

הנתבעת טענה כי טענת התובעת לעניין זיוף או מירמה נטענה בעלמא ללא ביסוס, כך שלא ניתן לקבוע שמשיכת הכספים בוצעה ע"י אדם אחר ולא ע"י התובעת.
מנגד טוענת הנתבעת כי פעולת המשיכה המדוברת בוצעה ע"י פקידת הדואר בהתאם לנהלים, ובין השאר, לאחר זהוי המושך כבעל החשבון באמצעות תעודה מזהה והשוואת חתימתו על טופס המשיכה עם דוגמאת החתימה של בעלת החשבון בהתאם למסמכי פתיחת החשבון, ועל כן פעולת משיכת הכספים נשוא התביעה נעשתה כדין.
בכל הקשור לחובה לדיווח לנתבעת על ארוע גניבת הארנק בהתאם לתנאי מיסמך פתיחת החשבון העידה התובעת כי לא דיווחה על גניבת הארנק לרבות תעודת הזהות שלה כי אף אחד לא יידע אותה על כך בעת פתיחת החשבון (פ' עמ' 4 ש' 17-22): "ת. שאני צריכה להודיע אם נגנב לדואר. כשנגנב תעודת זהות צריך להודיע לדואר. למה עשיתי את זה (צ.ל למה לא עשיתי את זה, ג'.נ), כי בעת פתיחת החשבון אף אחד לא אמר לי את זה.
לכך יש לצרף כי מושך הכספים ידע כי התובעת מנהלת חשבון בבנק הדואר למרות שעפ"י רשימת הפריטים שהיו בארנק התובעת שנגנב, כפי שדווחו למישטרה ע"י התובעת (נספח ד' לכתב התביעה), לא היו בארנק פריטים הקשורים לחשבון התובעת בבנק הדואר.
...
השאלה העומדת לדיון הנה האם הנתבעת, או מי מטעמה, התרשלו במהלך ביצוע פעולת המשיכה בכך שאפשרו לגורם זר ובלתי מורשה למשוך מחשבון התובעת כספים ללא ידיעתה ו/או אישורה? כבר אציין כי נטל הראיה מוטל במלואו על כתפי התובעת (איני מקבל את טענת התובעת בסיכומיה (ס' 22-24 לסיכומים) כי מדובר במקרה של 'הודאה והדחה' שהנטל להוכחתו הוא על הנתבעת).
המסקנה המשפטית סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א- 1971 קובע כדלהלן: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו" הנימוק העומד מאחורי הוראת סע' 54 הנ"ל הינו למנוע או לסכל תביעה מבוימת אשר יקשה על הנתבע לסתור אותה ולהזימה (ע"א 761/79 חנוך פינקל ואח' נגד הדר חב' לביטוח בע"מ, ל"ה (2), 55).
זאת ועוד, בהעדר הגשת דו"ח הבדיקה שבוצעה ע"י מחלקת חקירות בדואר בעניין תלונתה של התובעת כראיה לא ברור האם במסגרת הבדיקה שבוצעה נבחנו מצלמות סניף הדואר המדובר במסגרת בירור זהות מבצע פעולת המשיכה הנדונה, ואם לא- מדוע? שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל מוביל למסקנה כי לאחר שמיעת ראיות הצדדים ובחינתן, התובעת לא עמדה בנטל הדרוש במשפט אזרחי, ולא הוכיחה כי היה טיפול רשלני מצד הנתבעת, או מי מטעמה, בהליך משיכת הכספים נשוא התביעה.
סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

ככל שמימון ההלוואה נעשה על ידו באמצעות משיכת כספים מחשבונו בבנק, היה עליו להציג אסמכתות על מנת לתמוך בגירסתו לגבי עצם מתן ההלוואה לנתבעת, במועד ובסכום הנטען (כגון: דפי בנק המעידים על משיכת כספים מחשבון הבנק של התובע בסמוך לפני מועד מסירתם לנתבעת, ראו: עדות התובע בביהמ"ש לפיה כל כספי ההלוואה ניתנו על ידו לנתבעת במזומן במטבע ישראלי ב- 3 הזדמנויות נפרדות, בסכום מיצטבר השווה ל- 12,000 דולר ארה"ב, אך הוא לא דאג להחתים את הנתבעת על מיסמך כלשהוא המאשר קבלת אותם סכומים לידיה, פ' עמ' 6 ש' 20-26).
האם אין זהות בין ב/2 בחתימות, לנספח א' לכתב התביעה? את הבדיקות אני עורכת רק במשרדי ולא על דוכן העדים".
הנתבעת התבקשה להסביר כיצד טענת זיוף חתימתה על גבי ההסכם משנת 2013, מתיישבת עם העובדה כי בהסכם פורטו שם ומספר קרן ההשתלמות שלה בבנק הפועלים, נתונים שלכאורה אינם אמורים להיות בתחום ידיעתו של התובע (פ' עמ' 12 ש' 10-14): "ש. אם את לא חתמת על ההסכם הזה מאיפה התובע יכל (צריך להיות יכול היה ג'.נ) להביא את מספר קרן ההשתלמות?
...
המומחית מטעם הנתבעת לא שללה בחקירתה הנגדית קיומה של אפשרות טכנית לקחת את צילום ההסכם שבמחלוקת ו-"להדביק" עליו חתימה כלשהי הנחזית כחתימת הנתבעת, לצלם את המסמך שוב, לבחון אותו ולהגיע למסקנה שמדובר בחתימה מזויפת, אך סייגה זאת בכך ש-"אם יש הדבקה ניתן לראות שאריות של קווים" (פ' עמ' 13 ש' 14-16).
לאחר שבחנתי את טענות התובע בשאלת הנזק עקב ההפרה, כפי שהוכח בפניי, אני מחליט לאשר לתובע סך של 12,000 $ ארה"ב לפי שוויו בשקלים נכון ליום 1.12017 (דהיינו סך: 46,200 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.2017 ועד היום מתקבל הסך 48,400 ₪.
סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך 48,400 ₪ בצירוף החזר אגרות משפט וכן שכ"ט בשיעור 23.4% - והכל לתשלום תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

הנאשם אשר חלקו בפרשה הנו מלא ומרכזי, יחד עם האחרים נעזר בציוד טכנולוגי הכולל שימוש באפליקציות מתקדמות, ארנק דיגיטאלי, זיוף מסמכים בנקאיים, תעודות זהות ועוד, תוך שאינו בוחל ומגייס אחרים, כדוגמת חברתו הקטינה אליה העביר באמצעות אפלקציית " ביט" כספים מחשבונה של נפגעת העבירה שאת פרטי האשראי שלה נטל במירמה, את **** נחום היא אחות של חברו, יוליה שהנה מכרה שלו ושל הנאשמים האחרים, לבצוע חלק מהעברות.
באישום 25 שוב חוזרים הנאשם ואליאור ונוטלים הלוואה אינטרנטית מחברת "פי טו פי בלנדר" בסך של 13,214 ₪ באמצעות אמצעי התשלום של הקרבן הבא, הוא **** נבט, שאת פרטי כרטיס האשראי שלו גנבו במירמה כמתואר בתכנית 1 בכתב האישום, וגם בפעם זו, כדי להעמיד את ההלוואה, עשו שימוש בצלום של תעודת זהות מזויפת הנושאת את שמו של **** נבט ואת תמונתו של אליאור.
סמוך לכך בימים 22.4.14 ו 23.4.14 סייע לשותפיו להתקין מתקן העתקה ואיתור מידע דיגיטאלי ב2 מכשירי כספומט ולאחר שנקלטו במכשירים פרטיהם של כרטיסי חיוב, המערער יחד עם שותפיו העתיקו את הנתונים שנצרבו אל כרטיסי חיוב מזויפים, ומספר ימים לאחר מכן ביצעו משיכות כספים בסך כולל של 59,700 ₪ וניסו למשוך כספים בסכום דומה.
...
לאחר שקלול מכלול השיקולים הצריכים לעניין, נוכח ריבוי העבירות, טיבן וחומרת נסיבות ביצוען כפי שפורטו לעיל, מידת האשם שהפגין הנאשם בכלל האישומים, לרבות הענישה הנוהגת, סבורני כי הרף התחתון לו עתרה המאשימה (גם בחיבור של החלק התחתון של כל אחד מהמתחמים להם עתרה) אינו הולם את ריבוי העבירות והחומרה הרבה שבביצוען לרבות השלכותיהן הקשות על קורבנות העבירות והציבור בכלל.
אשר על כן, אני קובעת את מתחם העונש ההולם לכלל האישומים והעבירות בהן הורשע הנאשם, כך שינוע בין 5 ל 9 שנות מאסר.
סוף דבר – לאחר שקלול מכלול הנתונים והשיקולים הנדרשים לבחינת עונשו של הנאשם, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: 5 וחצי שנות מאסר החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2024 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הנאשם נהג לקבוע פגישה עם המתלוננים, כאשר לפעמים היה מלווה באחד הנאשמים האחרים, ואמר למתלוננים כי הוא ישלם את הסכום עבור המכשיר הסלולרי באמצעות העברה בנקאית, בהציגו מצג שוא לפיו בכוונתו לשלם את הסכום, אף שבפועל לא התכוון לעשות כן. במסגרת מצג השוא הציג הנאשם למתלוננים באמצעות הטלפון הסלולרי שלו, תצלום מסך הכולל אסמכתא מזויפת המצביעה לכאורה על ביצוע העברה בנקאית של הסכום מחשבון בנק לאומי, אשר כלל אינו קיים, לחשבונו של המתלונן ביודעו כי בפועל לא תבוצע העברה כספית.
למעשי הנאשם קדם תיכנון ותחכום, לאחר שהצטייד בתוכנה המנפיקה אישורי העברה בנקאית מזויפים, ועל מנת להסוות את זהותו במהלך חלק מהמפגשים הציג את עצמו בשמות שונים, ואף עשה שימוש בתעודות זהות מזויפות הנושאות את תמונתו - מעשים המהוים את הנסיבות המחמירות של מעשי המירמה בהן הורשע הנאשם.
במסגרת האישום השלישי, המבקש והנאשם הנוסף עשו שימוש בשיקים של המתלוננת במספר הזדמנויות, לרבות בפני מתלונן נוסף, תוך שהם מזייפים את חתימת המתלוננת, עושים שימוש בתצלום תעודת זהות של המתלוננת, ומציגים עצמם כאחייניה.
באישום הרביעי המבקש והנאשם הנוסף הציגו את עצמם כמתלוננת, ביקשו להנפיק כרטיס אשראי חדש על שמה, ומשצלחו בכך משכו מחשבון הבנק של המתלוננת כספים, וביצעו באמצעות כרטיס האשראי עיסקאות רבות.
...
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים המעוגנים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, ובהתחשב בענישה הנוהגת, בסכומי המרמה, התכנון והתחכום שכלל הצגת מצגי שווא, מס' הקורבנות וכי מעשי המרמה בוצעו ב-38 הזדמנויות שונות, ובשים לב לעובדה כי עבירת איומים, שימוש במסמך מזויף והתחזות נמחקו מכתב האישום המתוקן (במ/1) הגם שהעובדות נותרו בעינן, למעט תיקון באישום 20, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 22 ל- 46 חודשי מאסר בפועל, בצירוף ענישה נלווית.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות לחומרא ולקולא אני גוזרת את דינו של הנאשם מחדש, כדלהלן: 27 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו של הנאשם בתאריך 30.10.22.
אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי בן 3 חודשים שהוטל על הנאשם בבית משפט השלום בפתח תקווה במסגרת ת.פ 12727-10-18, במצטבר לעונש שהוטל בגין תיק זה. סה"כ ירצה הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 30.10.22.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2024 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

הנאשם ניגש לפקידת הבנק והזדהה בפניה כמתלונן מ.ב. וזאת במטרה להונות ולמשוך כספים מחשבון הבנק של המתלונן מ.ב. הנאשם מסר תעודת זהות לפקידת הבנק ואמר כי ברצונו למשוך סך של 33,000 ₪, על מנת לרכוש ציוד בדמות: מטענים ופירות לחיילים.
לאחר מכן קיבל דבר במירמה שמשך באמצעות תעודת הזהות סך של 10,000 ₪ מחשבון הבנק של המתלונן מ.ב. בהתאם לעובדות אישום מס' 2: עובר ליום 14.11.23 החליט המתלונן מ.ו. למכור את הקטנוע שלו ולשם מטרה זו פירסם אותו למכירה באתר יד 2 (להלן: "האתר") וזאת תמורת 6,000 ₪.
בהקשר זה אפנה לרע"פ 8778/18 שרויש נ' מדינת ישראל (24.12.18) שם נקבע ע"י כב' השופט אלרון: "... עבירות המירמה והזיוף פוגעות ביחסי האמון הבסיסיים בחברה הנחוצים לשם שגשוגה, ונדרשת החמרה בענישה בשל ביצוע עבירות אלה (רע"פ 4514/18 אהרוניאן נ' פרקליטות המדינה [פורסם בנבו] (3.9.2018))". באשר לנסיבות הקשורות בבצוע העבירות יש להדגיש כי מדובר בעבירות מתוכננות ומתוחכמות, תוך זיוף מיסמכי רכב, זיוף אסמכתות של העברות בנקאיות והתחזות לאדם אחר, כאשר במהלך מעשי הנאשם נפגעו מספר קורבנות.
...
בית משפט השלום הרשיע את הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של קבלת דבר במרמה והטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל, לצד רכיבי ענישה נוספים, ביניהם פיצוי למתלונן בסך 18,500 ש"ח. הנאשם ערער על פסק הדין, וערעורו נדחה.
נוכח נסיבות ביצוע העבירות, ריבוי העבירות, התכנון, התחכום והנזק שנגרם אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר בפועל ל- 18 חודשי מאסר בפועל.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו בתאריך 16.11.24 ועד ליום 21.1.24 (המועד בו החל הנאשם לרצות מאסר בפועל בגין ת"פ 35307-01-21).
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו