בהמשך לכך ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה
פרק א' - הפרסומים שפירסמה הנתבעת
תביעת התובע מייחסת לנתבעת פירסומי לשון הרע ברשת ה- "פייסבוק", שתוכנם יובא להלן (הפרסומים מובאים כפי שהם):
ביום 15/1/19 בשעה 22:15, בקבוצת "אימהות כפר יונה קוראות כן לערכים די לאלימות", הנתבעת צרפה את תמונת התובע וכתבה כך:
"לפני כ-5 חודשים הכרתי אדם בשם חנן אוחיון, גרוש עם ילדה. נראה בחור סבבה עבד בתור נהג. אחרי אין ספור חיזורים נתתי צ'אנס, מי שמכיר אותי יודע שאף אחד לא ניכנס אלי הביתה, אבל איתו חשבתי יהיה שונה נתתי צ'אנס. הבחור הזה חנן ישן אצלי בבית אכל שתה לקח את התרופות שהבן שלי מקבל, ונוסף לכך שבלילה הולכים לישון, חנן היה כאילו ישן לוקח את הכרטיס האשראי שלי והאוטו ויוצא למסע של גנבת כסף מהחשבון בנק שלי כדי לרכוש סמים. בנות, בחורות יקרות תיזכרו ממנו מסוכן מאוד" (נספח 4 לכתב התביעה).
אין כל הגיון בכך שהתובע יקבל את שכרו בחשבון הבנק שלו, יעביר את כולו במזומן לנתבעת ובהמשך יקבל ממנה כסף במזומן או בכרטיס אשראי לצרכיו.
התובע השיג בדרך לא ידועה את הקוד של כרטיס האשראי, ביצע עשרות משיכות בסכומים הנמוכים במכוון מסך של 500 ₪ ורוקן את חשבון הבנק של הנתבעת.
פרק ד' - תחולת הגנת אמת הפירסום
סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, שכותרתו "הגנת אמת הפירסום", קובע כך:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפירסום ענין צבורי; הגנה זו לא תשלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".
כפי שנקבע לעיל, הנתבעת הוכיחה את אמתות טענותיה בפרסומים, שהתובע משך מחשבון הבנק שלה כספים ללא ידיעתה וללא אישורה.
...
פרטי מחלתה של הנתבעת אינם רלוונטיים להליך שלפניי, ואולם נחה דעתי שהיא לא בדתה מלבה את מחלתה הקשה.
התוצאה היא שתביעת התובע נגד הנתבעת נדחית.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום.