משיכת כספים בכרטיס אשראי ללא הסכמה: תביעה אזרחית

אני לא אזרחית.

<#2#> גזר דין הנאשמת הודתה והורשעה עלפי הודאתה במסגרת הסדר טיעון שהוצג בבית המשפט ב- 16.2.15, בכך שב- 11.12.13, בשעת לילה, הגיעה עם אחר לכספומט של בנק לאומי בחולון, שם התקין האחר ציוד המיועד לזיוף כרטיסי אשראי: שפתיים המוכנסות לקורא הכרטיסים ומצלמה זעירה המתעדת את הקוד הסודי שמקיש הלקוח בעת שהוא מושך את כספו.

כמו כן, במועד לא ידוע לפני 19.12.13, נגנבו פרטים באופן דומה מכרטיס אשראי השייך לחגי אנזנברג וכן לכריסטופר הנוגן על ידי אנשים שזהותם לא ידועה, ופרטיהם הוטבעו על גבי כרטיס פייס וכרטיס גיימס און, באופן שהפס המגנטי הכולל את הנתונים של הכרטיסים הודפס והודבק על גבי כרטיסים אלה, וכן הודבקה עליהם מדבקה עליה רשום הקוד הסודי והכרטיסים הועברו לידי הנאשמת.

במסגרת ההסדר התביעה הסכימה לבטל התנאים המגבילים שהוטלו עליה ואף הסכימה שתוכל לעזוב את הארץ על מנת להנשא לבחיר ליבה שהוא תושב ישראלי, בעל חנות לממכר מכשירי טלופן באשקלון.

...

אני גוזרת על הנאשמת עונשים כדלקמן: אני מטילה על הנאשם 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירות בהן הורשעה.

אני סבור שהיא לא דוברת עברית ולא זימנו מתורגמן לרומנית.

הנתבעת השתמשה בכרטיס האשראי, בדרך של משיכת כספים ו/או רכישות באמצעותו, בסך כולל של 30,751 ₪ ונותרה חייבת לתובעת סכום זה בצרוף ריבית כמוסכם עד ליום הגשת התביעה.

לבסוף טענה הנתבעת כי הסכימה לקבל את כרטיס האשראי בהסתמך על התחייבותו של בן זוגה לשלם עבור העיסקאות שיבוצעו באמצעותו ואף רואה היא את עצמה כשליחתו של בן זוגה לבצוע החיובים בכרטיס האשראי ולכן אינה חבה את סכום התביעה כאשר בן זוגה הוא הנתבע הנכון של התובעת בגין חוב זה. לאחר מתן רשות להיתגונן לנתבעת בגין טענותיה אלה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד מר יצחק תמיר, בן זוגה לשעבר בטענה כי עליו לשאת בתשלום החוב ככל שתחויב בו וזאת מכח ההסכם בין הצדדים.

צד ג' התגונן בטענה כי הנתבעת היא שהפרה את ההסכם בין הצדדים ואף נטלה מביתו חפצי ערך ותכשיטים עת עזבה את ביתו וזאת ללא הסכמתו.

על כך נאמר בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ''ד נד(2) 559: "הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר" הוא כבד מן הנטל הנידרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים.

...

אשר על כן, דין טענת הנתבעת כנגד התובעת להידחות.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל 01-74846-14-5 והתובעת תהא רשאית לחדש את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי בא כוחה ובהעדר תשלום.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

בנסיבות אלו, דורש הוא את השבת הכספים שנמשכו באמצעות כרטיס האשראי במסגרת תביעה זו. לטענת התובע, הנתבעת גזלה את כספו, כך שלאחר 42 שנות עבודה וחסכונות של יותר ממיליון ₪, נשאר לתובע בחשבון הבנק סך של כ- 35,000 ₪ בלבד, נכון ליום ה- 31.1.2016 (מוצג 2 לתיק מוצגי התובע).

על מנת להוכיח עוולה זו על התובע מוטל נטל ההוכחה ברמה גבוהה יותר מאשר הנטל האזרחי המקובל.

שימושים נוספים בכרטיס האשראי: לטענת התובע, הנתבעת עשתה שימושים נוספים בכרטיס האשראי לצרכיה הפרטיים, שגם הם לטענתו במעשה גניבה, ללא ידיעתו והסכמתו של התובע, הכוללים משיכת כספים נוספים מהבנקט בסכומים שהם מתחת ל- 500 ₪ והמסתכמים בסך של כ- 400,000 ₪ (התובע מפנה למוצג 10).

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הטענות בדבר תרמית, גניבה או הונאה- נדחות.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבעת תשיב לתובע סך של 1,005,856 ₪ (משוערך ליום 15.03.16), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (21.03.16) ועד התשלום בפועל.

בעניין ההוצאות- תשלם הנתבעת לתובע סך של 100,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ).

עילת תביעה אישית: מבקש 1 הפקיד כספי ערובה בסך 2,000 ₪ באמצעות כרטיס אשראי בתחנת המישטרה עבור שיחרור בערובה של בנו – מבקש 2, לאחר שבנו נחקר במישטרה ביום 22.11.17.

כן צורפו נתונים של גברת נוספת שלא הסכימה לשמש כתובעת ייצוגית.

נטען כי המדינה פעלה לעקר את עילת התביעה של מבקש 1 כאשר לנוכח הגשת בקשת האישור טירחה לפנות אליו כדי שימשוך את כספי הערובה המגיעים לו. צוין כי בנגוד להצהרתו המפורשת של מבקש 1 בבקשת האישור לפיה במועד הגשת הבקשה הוא לא זכה לקבל כספו חזרה, הרי שמשך את הכספים יום לאחר שבדיקה באתר האנטרנט הייעודי העלתה כי ביום 21.5.18 אושר ההחזר.

השבת כספי הפקדת ערובה שהופקדו בהתאם להחלטת קצין מישטרה כ"חלופת מעצר" הם נושאים במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו ולא מצויים בליבת ההליכים האזרחיים שחוק תובענות ייצוגיות נועד להיות האכסניה שלהם.

...

ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה כי קנסות המוטלים בהליך פלילי כאמצעי ענישה זרים לתכליות אלה, ועל כן אינן בגדר "תשלומי חובה" אליהם מכוון פרט 11 לחוק תובענות ייצוגיות.

בעניין זה יפים הדברים נקבעו ברע"פ 5034/15 פלוני נ' מדינת ישראל (31.10.18): "50.  נמצאנו למדים, כי התכלית הניצבת בבסיס מעצרו (או החמרת תנאי שחרורו) של נידון שהפר את תנאי שחרורו בערובה – איננה לשם השתת סנקציה עונשית, אלא  משקפת שיקולים של סיכול ומניעת שחרורו של אדם, אשר במעשיו העיד על עצמו כי איננו ראוי לאמון שנתן בו בית המשפט, כי אין בעניינו חלופת מעצר טובה, ומטעמי הרתעת הרבים ומניעת זילות בית המשפט.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, יש לסלק הבקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף ולמחוק התביעה האישית של המבקשים.

מבוא וטענות הצדדים התובע הגיש תביעה כספית בגין שימוש בכרטיס האשראי.

התובע מעולם לא ביקש לשחזר את הקוד הסודי ולא ידע אודות בקשה זו. בתאריך 3/6/18 קיבל התובע הודעה מהבנק כי חשבונו בחריגה, הוא פנה אל הבנק ביחד עם הנתבעת 1, לאחר שזו הביעה נכונות לסייע לו. לאחר הביקור בבנק, ביקשה הנתבעת 1 לא לשתף את ילדיו בעיניין זה. התובע טוען כי, לאחר עיון בתדפיסי האשראי, התברר כי במהלך החודשים מרץ עד מאי 2018, משכה כספים בסך כולל של 44,000 ₪ בכרטיס האשראי של התובע, הוא הופתע מהמשיכות הללו ולאחר בדיקה אשר כללה תלונה לחברת האשראי, עלה כי הנתבעת 1 היא זו שעשתה שימוש בכרטיס האשראי של התובע וגנבה את הסכומים, ללא ידיעתו או הסכמתו ואף הגדילה את מסגרת האשראי לסך 50,000 ₪ ללא הסכמתו, וצירפה אותו לתכנית לדחיית חיובים חודשיים, דבר אשר אפשר לה משיכות הכספים בסכום כה גבוה.

בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, פסק הדין ינומק בתמצית.

...

המסקנה המתבקשת הינה כי הנתבעת 1 לקחה את כרטיסו של התובע מספר פעמים ללא קבלת הרשאה וללא ידיעתו התובע ומשכה סכומים גבוהים תוך שימוש לרעה ואילו הנתבעת 2 לא מילאה את חובתה ולא פעלה לטובת הלקוח.

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 35,200 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪.