משיכת כספי החיסכון בקרן הפנסיה של אדם שנפטר ללא צו שיפוטי

בתשובה השיבה מבטחים כי תפעל בהתאם לפסק דין ו/או צו שפוטי של בית דין זה אשר יורה לה כיצד לפעול בנוגע לכספי הפיצויים הצבורים בחשבון המנוח.

הוראותיהם וקביעותיהם של פסקי הדין הללו מבוססים על ניירות עמדה שפורסמו על ידי אגף שוק ההון הביטוח וחסכון במשרד האוצר ואשר ההנחיות שבהן ממוענות למחלקות פניות הציבור בחברות הביטוח בלבד, להבדיל מקרנות הפנסיה.

הוראות התקנות, כאמור לעיל, אינן מעניקות למעסיק זכות השבה או זכאות למשיכת הכספים, לרבות כספי פצויי הפיטורים מקרן הפנסיה בגין עובד שנפטר.

פרשנות זו מתיישבת אף עם הוראת תקנה 41 לתקנות מס הכנסה אשר קובעת כי: "קופת גמל לפיצויים לא תשלם ולא תחזיר למעביד בין במישרין ובין בעקיפין, סכום כלשהוא מכספיה, אלא על פי תקנונה... ". כפי שצוין לעיל, לצד הוראות תקנות הקרן קיים הסדר תחיקתי בחוק קופות הגמל הקובע את המנגנון המאפשר למעסיק משיכת כספי פצויי פיטורים, שהפקיד, בין היתר בחשבונות של עובדיו בקופות גמל לקיצבה.

עוד לטענת התובעת, ההוראה המצורפת לתקנות הביטוח ההדדי של מבטחים, כהחלטת הנהלה, פרטיכל 582 מיום 12.9.90 והמתירה ליורשיו של המנוח על פי צו ירושה למשוך את מלוא הכספים שהצטברו בחשבונו, לרבות פצויי הפיטורים – אינה מהוה חלק מתקנות הביטוח ההדדי ולא ניתן להסתמך עליה.

...

מכל מקום, הכרעה בטענות המקדמיות הינה מעבר לנדרש הואיל ובהליך לגופו של עניין ומן הנימוקים שיפורטו להלן החלטתי לדחות את התביעה.

אין בידי לקבל טענה זו של התובעת.

סיכום אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל – החלטתי לדחות את התביעה.ס"ח תשל"ג מס' 708 מיום 27.7.1973 עמ' 222 (ה"ח 1043)החלפת סעיף 26הנוסח הקודם:41/ 41סכומי הפקדה אינם ניתנים לעיקול28.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 36534-09-11 לפני: כב' השופטת שרה מאירי-אב"ד נציג ציבור עובדים מר יוסף דיין התובעים 1. סרגיי המר 2. יוסף המר 3. איליה המר ע"י ב"כ עו"ד י. דוידוביץ הנתבעים 1. קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ת. אלטוס 2. הממונה על שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר פסק דין

טוענים התובעים כי משלא שולמה הקצבה הראשונה וטרם חלפו 60 יום ממועד הזכאות לקבלת הקצבה, זכאים הם כיורשים למשוך הכספים שנצברו אצל הקרן, סכומים רבים שנחסכו ע"י התובעת ומעבידיה במשך שנים ארוכות.

כך, עפ"י סעיף 48(א) (1) יכול "מבוטח" לבקש למשוך כספים ואינו מתייחס למאן דהוא מטעמו של מבוטח שנפטר, או ל"פנסיונר".

בהתאם לכל אלה – ומשההליך דנא יוכרע על בסיס העובדות – המוסכמות – (הגם שלא כך הוּבּעו ע"י הצדדים) והוראות התקנון ועפ"י אלה בלבד – לא ממש נדרשו הצדדים לטעמנו, לתצהירים או לחקירות נגדיות עליהם! = כל אלה נעשו, ומֵצרים אנו לציין זאת, בבחינת השחתת זמן שפוטי יקר.

מסקנותינו מכל האמור הן: התובעים מייחסים "אישור" לגורם עלום בקרן ומכל מקום, די בשוני בין טענותיהם בתביעה לאלה שבתצהירי התובע, כמודגש לעיל – כדי להוכיח, וכך שוכנענו, כי אין שחר לטענה, כביכול, "אישרה" הקרן בקשה למשיכת כספים (איזשהיא של התובעים, ודאי לא של המנוחה.

ונקשה: ואיזו תביעה? – זו שלא (שטרם) הוגשה? – וגם טענה זו כמוה כ"שינוי חזית", שהרי בתביעתם אינם טוענים אלא, כי הסתמכו על "החלטת הנתבעת" – וכזו לכשלעצמה, לא הובאה בפנינו, ודאי לא הוכחה בפנינו! כך, ראוי להזכיר כי התובע אינו טוען כלל כי התובעים חתמו על בקשה למשיכת כספים/מתי , או כי פרט בפני הקרן את הסטאטוס המשפטי של כ"א מהם, בטרם הודיעה לו אותה "נציגה עלומה" (שגם בתצהירו אינו מזכיר כלל מי היא) שעם המצאת צו הירושה יקבלו הם "את התשלום החד פעמי שנצבר בקופה" (כנטען בסעיף 17 בהסתמכות) [ולמעלה מן הצורך – אכן, גם התובעים, כיורשי המנוחה, זכאים ל"תשלום חד פעמי" (קצבת ספטמבר ומענק שנים עודפות)].

ועוד יש להזכיר אין בפנינו ולו "פעם אחת" (כעיקר או כחלופי) כי התובעים פנו לקרן בדרישה (לעיכוב הקצבה ו/או) למשיכת הכספים עובר לפטירתה של המנוחה ואף לא מיד לאחר מינויים (כנטען בס' 16 לתביעה).

...

וכך, כיצד יש בכל אלה – אף לו שוכנענו בקיומם, כדי להצדיק "נזקי" התובעים?! ומעבר לכל אלה – הגם שראוי היה לנסח את מכתב הקרן מ-24/7/2011 באופן מקיף יותר – אין בניסוחו, הדל משהו – כדי להקנות לתובעים זכות שלא קמה להם, עפ"י דין.

אין חולק כי הגדרת "מבוטח" ברישא התקנון מחריגה "פנסיונר", כש"פנסיונר" מוגדר "מי שהקרן משלמת לו קצבת זקנה בהתאם להוראות התקנון" – לטעמנו, זה היה הסטטוס של המנוחה בחודש ספטמבר (בטרם פטירתה), ודאי לאחריו.

לא שוכנענו ב"אישור" אחד שניתן כביכול לבקשה/לתביעה – (כלשהם) שהגיש התובע (התובעים?).

אציין כי הצדדים לא מצאו לצרף לטיעוניהם העתק מתקנון קרן הפנסיה ואולם לאור המחלוקת שביניהם ניתן להניח כי בהתאם לכללים שנקבעו בתקנון הקרן (שאף הוא חלק מההסכמה שבין הצדדים), בנסיבות דנן בקשה של התובעת למשוך את הכספים הצבורים על חשבון פיצויים פיטורים (שלא אגב קרות "ארוע מזכה") – טעונה הסכמה של המעסיק.

בצד זאת, עמד המחוקק על הנסיבות בהן מעביד יהיה זכאי לתבוע השבה של כספים אשר הופקדו על ידו לקרן במקום פצויי פיטורים תוך שקבע כי מקום שמדובר בסכום אשר מיועד לביטוח קצבה, זכותו של המעסיק לידרוש השבה של הכספים שנצברו על חשבון פצויי פיטורים מותנית בקיומו של הסכם בין הצדדים המאפשר החזרה למעסיק: (א) סכומים ששולמו במקום פצויי פיטורים לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20 או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פצויי פיטורים, או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקיצבה – (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה לשיעבוד או לעיקול; הוראה זו לא תחול על סכום ששולם או הופקד כאמור בעד עובד שבנתיים חדל לעבוד בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, אלא אם הסכום מיועד גם לביטוח קצבה ולא נקבע בהסכם קבוצי או בהסכם אחר, שהוא ניתן להחזרה או להעברה; (2) אינם חלק מנכסי המעסיק במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, במידה שתביעות העובדים לפי חוק זה לא סולקו.

המדינה לעומתה, סבורה כי אין די בהצהרתה של התובעת כי היא לא מתכוונת למשוך את כספי התגמולים על מנת להצדיק את שיחרור כספי הפיצויים לזכותה.

לטענת התובעת , יש לפרש את הביטוי "ארוע מזכה" בהתאם לפרשנות שניתנה לו בצו ההרחבה הכללי לתשלום פנסיה מקיפה במשק, ולבחון קיומו של "ארוע מזכה" במועד סיום יחסי העבודה, שאז קמה זכאות למשיכת כספים הצבורים על חשבון פצויי פיטורים.

בהוראות החשכ"ל נקבע כי ארוע מזכה הוא : "ארוע פנסיוני המזכה במשיכה". עיון בתקנון קרן הפנסיה שהוא בבחינת ידיעה שיפוטית, מלמד כי ארוע מזכה הוא ארוע המזכה עמית או שאריו בפנסיה בהתאם להוראות התקנון, כך נכתב בתקנון הקרן : למותר לציין כי ארוע "התפטרות" איננו ארוע מזכה כמשמעו בתקנון הקרן.

בהקשר זה יובהר, כי הצהרתה של התובעת לפיה (בשלב זה) היא לא מבקשת למשוך את כספי התגמולים איננה הצהרה שיש בה כדי למנוע ממנה לבקש את משיכת מלא הכספים מיד לאחר שתקבל לכיסה את כספי הפיצויים, באופן שחותר תחת תכלית הסכמתה של המדינה לוותר על השבת הכספים שנצברו על חשבון פצויי פיטורים, על מנת להבטיח את החיסכון הפנסיוני.

...

טענה זו של התובעת אין בידי לקבל.

צו ההרחבה הכללי אנו סבורים כי הוראות צו ההרחבה הכללי להסדרת פנסיה מקיפה במשק אינן חלות על ענינה של התובעת.

כללו של דבר אנו סבורים כי לא נפל פגם בכך שהמדינה נמנעה מליתן הסכמתה לשחרור הכספים אשר נצברו בחסכון הפנסיוני של התובעת על חשבון "פיצויי פיטורים". משנדחתה התביעה התובעת תשלם לנתבעת 2 הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ ולנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

רקע והחלטת בית הדין האיזורי: המבקשת הגישה כתב תביעה כנגד מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (להלן – מנורה) וכנגד מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ (להלן – המשיבה), למתן סעד הצהרתי להכיר בה כידועה בציבור של מר משה שיפמן ז"ל (להלן – המנוח), לצורך קבלת קצבת שאירים כ"אלמנת מבוטח".

שכן, "בהקשר זה קובע סעיף 49(ה) לתקנון המבקשת [המשיבה כאן- ח.א.ג.], כי מבוטח שנפטר ואין לו שאירים... יהיו יורשיו על פי דין זכאים למשיכת כספי המבוטח בסכום חד פעמי שיחושב על פי נוסחת ערכי פדיון" [הדגשות במקור- ח.א.ג.].

לטענתה, המשיבה הגישה בקשה זו אך בשל רצונה לשלם סכום חד פעמי ליורשים ולא קצבה חודשית לאלמנה, ובכך לחסוך בעלויותיה, חרף סירבול ההליך ויצירת סיכסוך משפחתי.

לאור שאלת הבהרה מטעם בית הדין האיזורי, הודיעה המשיבה שעל פי רשומי קרן הפנסיה, בתאריך 23.7.19 פנה בן המנוח ארד שיפמן לקרן הפנסיה, בבקשה לקבל מידע אודות משיכת כספי המנוח המצויים בקרן הפנסיה, וכן כי על פי אתר האנטרנט של הרשם לעינייני ירושה, תלויה ועומדת בקשה מטעם בן המנוח מר איתי שיפמן למתן צו קיום צוואה.

החלטה בדבר צירוף בעל דין להליך הנה החלטה דיונית המבטאת הכרעה קולו של מי ראוי או נידרש להשמע בהליך השפוטי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובת הצד שכנגד.

יובהר, כי החלטתי מתמקדת אך בהיבט הדיוני של צירוף ילדי המנוח להליך לשם הכרעה "ביעילות ובשלמות" בהליך כאמור בתקנה 18 לתקנות, ואיני מביעה דעה בשאלות המהותיות, אשר דינן להתברר בהמשך ההליך בבית הדין האזורי.

  סוף דבר – דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הרקע לבקשה ד"ר רעיסה קטייב (להלן: "התובעת") הגישה תביעה כנגד מנורה מבטחים גמל ופנסיה בע"מ (להלן: "מנורה") למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית לקבל את תגמולי קרן הפנסיה של אחיה המנוח, מר אלכסיי יעקובוב ז"ל, אשר נפטר ביום 28.2.19 (להלן: "המנוח"), זאת על-פי צו קיום צוואתו שניתן ביום 29.7.19 (להלן: "הצוו").

לבקשת הנתבעת, בית הדין צירף את גב' אתי יעקובוב (להלן: "הצד הנידרש"), בתו של המנוח אשר גם שימשה כסוכנת הביטוח שלו, כצד נידרש להליך שבכותרת לאור טענת הנתבעת, כי הן התובעת והן הצד הנידרש מעוניינים באותו סעד, קרי, קבלת כספי הפנסיה של המנוח.

לטענת הצד הנידרש, התובעת ניסתה תחילה, ביום 27.2.19, למשוך את הכספים באמצעות טופס מינוי מוטבים אשר נחתם יום לפני כן על-ידי המנוח, בעודו מאושפז בבית החולים תחת השפעת תרופות.

באשר לאיזון האינטרסים בין הצורך לקיים את ההליך "בקלפים פתוחים" לבין הטענות בדבר פגיעה בזכויותיה הצד הנידרש טען, כי יש לראות את עו"ד בורוכוב כמי שוויתרה על החיסיון/זכות לפרטיות משהעלתה ביוזמתה טענות בדבר מקום הימצאה וכי מעצם הגשת התצהיר עולה הסכמה מכללא להעמדת האמור בו לבחינה שיפוטית.

לבקשה לא צורף תצהיר ולא התלוותה תלונה למישטרה, על אף הטענות הקשות המופנות כלפי התובעת ועו"ד בורוכוב, המגיעות לכדי האשמות בפלילים.

נפנה עתה לבחינת הבקשה לפי המסגרת המשפטית הרלבנטית במקרה זה. התשתית הנורמאטיבית בהתאם לבע"ע 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בעירבון מוגבל נ' שטטר (ניתן ביום 4.3.18) (להלן: "עניין פישר"), נקודת המוצא לדיון בבקשה לצוו איכון הנה תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות") הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים, אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". הפסיקה קבעה כי יש ליישם את תקנה 46 על-פי שאלת הרלבנטיות, אשר לה שני היבטים, צר ורחב.

...

עם זאת, הואיל והצדדים טענו בעניין זה בהרחבה, מצאתי להקדיש לשאלה זו כמה מילים, בבחינת מעבר לנדרש, בטרם אחתום פרק זה. מקובלת עלי טענת הלשכה, כי נתוני איכון של עורך דין עשויים, בנסיבות מסוימות, לבוא בגדר "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו". עם זאת, ספק אם זה המצב במקרה שלפניי, כעולה מהפסיקה שהובאה על-ידי הלשכה בחוות דעתה.

סוף דבר הנה כי כן, אף אם ניתן היה לקבוע כבר בשלב זה, כי נתוני מיקומה של עו"ד בורוכוב רלבנטיים ישירות לעילת התביעה – ואין כן המצב - דין הבקשה להידחות בשל הפגיעה הבלתי מידתית בפרטיותה של עו"ד בורוכוב, צד שלישי בהליך שבפניי.

כאמור לעיל, לא שוכנעתי כי מתן הצו המבוקש, לא כל שכן בשבל זה, יאפשר דיון יעיל או יחסוך הוצאות שכן יהיו תוצאותיו אשר יהיו, לא יהיה בהן כדי לקדם את חשיפת האמת ובירור העובדות הרלבנטיות להוכחת עילת התביעה.