משטרת הגבולות הוציאה צו עיכוב יציאה מן הארץ

כללי בהסכמת ב"כ הצדדים, ולאור סיום התיק, מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד הנאשם בתיק מ"ת 7940-09-14.

המזכירות תודיע למשטרת הגבולות על ביטול הצוו – לאלתר.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני ב"כ הנאשם אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1200 ₪ או 7 ימי מאסר שיישא תמורתם.

מאסר על תנאי הנני מורה על עונש של מאסר לתקופה של 2.5 חודשים וזאת על-תנאי למשך 2 שנים, התנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים/סמים.

בפני תביעת התובעים, אשר הוגשה במקורה כתביעה קטנה, והועמדה על סך של 32,000 ₪, זאת לפיצויים בגין עיכוב יציאתם מהארץ ביום 9.8.13 מכוח צו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצא על ידי הנתבעת כנגד התובע 2 ולא בוטל על אף שפקע כבר בשנת 2010 (!) וחרף העובדה כי ניתן בידי התובעים מיסמך המבטל את צו העיכוב מיום 21.12.10.

על אף שאין מדובר בעיכוב ממושך והוא לא גרם להם נזק ממון, הרי שהתובעים טוענים כי קיימת חומרה מיוחדת במקרה זה, לנוכח העובדה שחרף קיום ההליך הקודם, לא פעלה הנתבעת כמצופה ממנה, לא ביטלה את רישום צו העיכוב במשטרת הגבולות על אף שהונפק מיסמך המבטל את הצוו אשר העתק ממנו כאמור, היה ברשות התובעים למודי הניסיון, בעת הגיעם לשדה התעופה.

...

לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב במכלול נסיבות הענין כפי שפורטו לעיל, וכן לאור הפסיקה המגוונת אליה הפנו הצדדים (כל מקרה על נסיבותיו), אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 6,000 ₪ בצרוף החזר אגרה ששולמה בסך 80 ₪, וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח. הסכומים ישולמו לתובעים, באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 18667-04-15 מחאג'נה נ' משטרת ישראל ואח' תיק חצוני: בפני כבוד הרשם הבכיר בנימין בן סימון תובעים מוחמד מחאג'נה נתבעים 1.משטרת ישראל 2.פרקליטות מחוז י-ם פסק דין

ראשית, כי הוא ידע על הוצאת צו עיכוב היציאה מן הארץ, שנית, כי הוא עורך דין ושלישית, היות שהגיש בקשה להחזרת הדרכון, היה צריך באותו מעמד לוודא את ביטול הצוו.

למדינה נימסרו סמכויות חקירה, מעצר וקביעת תנאי שיחרור, ויחד עמן אמצעי עזר, ביניהן עיכוב יציאתו של חשוד מגבולות המדינה.

...

אני סבור כי בנסיבות המקרה, אכן חלה על הנתבעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית.

לסיכום, הסכום הכולל שיש לפצות את התובע בגין נזקיו הינו 6,500 ₪.

אני סבור שהתובע ובמיוחד מתוקף היותו עורך דין, יכול היה למנוע את הנזק שנגרם, לו היה טורח לבדוק לפני צאתו לחו"ל את האפשרות שמא צו איסור היציאה מהארץ עודנו בתוקף.

התוצאה היא שהנתבעות ישלמו לתובע סך של 5,850 ₪.

לדברי המאשימה הערך המוגן שניפגע הנו זכות המדינה לבחון את הבאים בשעריה, כאשר במקרה זה הפגיעה היא ברף גבוה, בשים לב לעובדה שהנאשם עוכב למשטרת הגבולות, התבקש להמתין לשוטר, אך בחר לעשות דין לעצמו ולעזוב את שדה התעופה באופן לא חוקי בכך שנצמד לאחר.

עוד ציין ב"כ הנאשם שיש להיתחשב בעובדה שמדובר באזרח ישראלי, שלא הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ או איסור כניסה לישראל.

...

עם זאת אני סבור שהטלת עונש מאסר בפועל במקרה שלפני הינו עונש קיצוני, שנזקו עולה על התועלת שבהטלתו.

אשר על כן הגעתי לכלל מסקנה שיש לגזור על הנאשם עונש של קנס כספי משמעותי לצד עונש מאסר מותנה וחתימה על התחייבות כספית.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי למשך 3 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

שונים היו הדברים אילו מדובר היה, למשל, במי שדרוש לחקירה, אז יכול היה פקיד הגבולות לבחון אם יש להמנע מהתרת יציאתו מן הארץ.

במהלך הדיון בעל-פה בעירעור הועלתה שאלה: אילו הוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המערערת זמן קצר לפני יציאת השניים מהארץ, ולא היה סיפק לבדוק זאת לפני הנסיעה, האם ביציאה ללא החתמת הדרכון אין קבלת "דבר"? על כך השיב ב"כ המערערים כי אין מחלוקת שבפועל לא היה קושי כזה ושהמערערים כמובן לא ידעו על קושי כזה.

על כך יש להוסיף, כי גם בעיניינו של אזרח ישראלי עשויה להיות מניעה לצאת מישראל עקב קיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ או היותו דרוש לחקירת מישטרה.

...

יחד עם זאת, אף אם היינו נכונים להניח כי עצם ההרשעה בדין תוביל לפגיעה קונקרטית במערערים, עדיין אין די בכך כדי להוביל למסקנה לפיה בנסיבות העניין נזק זה הוא בלתי מידתי ביחס למידת הנזק שייגרם לאינטרס הציבורי בשל ביטול ההרשעה בעניינם.

מצאנו לנכון לדחות אף את טענת המערערים לפיה יש לראותם כמי שנטלו אחריות מלאה על מעשיהם.

ולבסוף, אף מצאנו לנכון לדחות את טענת המערערים לפיה לא היה מקום להתחשב במעמדו ובתפקידו הציבורי הרם של המערער בעת בחינת האינטרס הציבורי בהרשעה, וזאת מאחר שאין מדובר בעבירות שיש קשר בינן לבין מעמד ותפקיד זה. סבורים אנו כי משעה שמדובר במי שעומד בראש לשכת עורכי הדין, כל עבירה על החוק, כל עבירה, קלה כחמורה, "קשורה" לתפקיד זה. אמון הציבור במערכת המשפט, לרבות עורכי הדין המהווים חלק בלתי נפרד הימנה, נפגע, לא רק אם עורך דין, ובוודאי מי שעומד בראש כלל עורכי הדין, מבצע עבירה הקשורה לתפקידו כעורך דין, אלא גם אם עבר כל עבירה אחרת על החוק אותו הוא נדרש לכבד ולשמור מכל משמר.