בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי קשה לראות מצב שבית משפט ישתכנע בעיניין חילוט פריטים, מבלי שהתקיים שום הליך משפטי, בין שהסתיים בהרשעה ובין שהסתיים בזיכוי וכי אין די בכך כי בתיק החקירה קיימת חוות דעת אחת ומולה חוות דעת אחרת בכדי להטיות את מאזן ההסתברויות, באופן שבית המשפט השתכנע כי הפריטים שמשו בפועל למשחקים אסורים.
נימוקי הערר שבפניי
במסגרת הודעת הערר מיום 2.10.14 טוענת העוררת כי ביום 21.1.14 וביום 14.5.14 בוצעו חיפושים בעיסקו של המשיב במסגרתם נתפסו 9 מכונות המשמשות למשחקי מזל אסורים.
ב"כ המשיב טוען, כי המסגרת הדיונית לתקיפת החלטה של בית משפט לפי סעיף 235 (ג) לחוק העונשין, יכול שתיעשה אך ורק במסגרת ערעור על פסק הדין המורה על חילוטם של תפוסים, לאחר זכוי או הרשעה ומטעים, כי לא קיימת הוראת חוק הקובעת פרוצידורה של ערר על החלטה לפי סעיף 235(ג) לחוק העונשין, דבר שלדעת הסניגור מוביל למסקנתו לפיה ניתן להשיג על החלטה מכוח הסעיף הנ"ל אך ורק במסגרת ערעור על פסק דין, אם כאשר עסקינן בזיכוי ואם כאשר עסקינן בהרשעה.
...
דיון והכרעה
אין בידי לקבל את טענותיו הנ"ל של הסנגור.
כמו כן, נוקט הסעיף בלשון "אף אם לא הורשע אדם" ולא "אף אם לא הורשע נאשם", דבר נוסף המביא למסקנה כי המחוקק לא הגביל את סמכותו של בית משפט אך ורק למקרה בו הוגש כתב אישום ונוהל הליך פלילי נגד נאשם.
סיכומו של דבר, הריני לקבל הערר, באופן שהחלטת בית משפט קמא תבוטל והדיון בבקשת העוררת לחילוט והשמדת המכונות ישוב לפתחו של בימ"ש קמא, בפניו יובאו הראיות בתיקי החקירה, כאמור לעיל, לצורך מתן החלטתו בשאלת חילוט והשמדת המכונות, כנדרש מכוח סעיף 235(ג) לחוק העונשין.
