משבר במשא ומתן בנוגע לקניית דירה

הנתבעת 1 רשומה כבעלת המושכר יחד עם בעלה ז"ל, והנתבע 2 מנהל את עינייני הדירה ומטפל בה מטעם אמו ומטעם יורשי אביו ז"ל. עילתה של התביעה בטענת התובע כי במהלך תקופת השכירות הוא השקיע במושכר, באופן שהעלה את ערך המושכר, וזאת, תוך כדי שהובטח לו, לטענתו, ע"י הנתבעים, בעלי הזכויות במושכר, כי תהיה לו זכות לרכוש את המושכר בערכים נמוכים יותר מערך השוק, כאשר בסופו של דבר הנתבעים חזרו בהם מהבטחתם.

במסגרת פסק הדין שם קבעתי את הדברים הבאים, שבשל חשיבותם אבקש לצטטם, כדלקמן: "שמעתי בקשב רב את טענות באי כוחו המלומדים של הנתבע ובכלל זה הטענה בדבר הכשלת המשא ומתן לכריתת חוזה להשכרת הנכס כאשר בין היתר נטען כי התובעים דורשים להעלות את דמי השכירות מהסך של כ- 3,000 ₪ לסך של כ- 5,200 ₪. דא עקא, כי לא אוכל להתערב בעיניין זה בנסיבות דנן וזאת מאחר שדמי השכירות שנקבעו בסך של 3,000 ₪, נקבעו בשנים עברו. יתרה מכך, מדובר בנכס בבעלות התובעים (התובעים ו/או מקצתם הם בעלי זכות לרישום הנכס על שמם) ומשכך לא ניתן להתערב בשקול דעתם באשר לעלות דמי השכירות.

בנסיבות העניין נתתי החלטתי מיום 23.4.20 שבנסיבות מצב החרום ששר באותה עת במדינה בשל משבר הקורונה ניתנת ארכה נוספת של 30 ימים מתום מצב החרום.

...

הנתבעת 1 רשומה כבעלת המושכר יחד עם בעלה ז"ל, והנתבע 2 מנהל את ענייני הדירה ומטפל בה מטעם אמו ומטעם יורשי אביו ז"ל. עילתה של התביעה בטענת התובע כי במהלך תקופת השכירות הוא השקיע במושכר, באופן שהעלה את ערך המושכר, וזאת, תוך כדי שהובטח לו, לטענתו, ע"י הנתבעים, בעלי הזכויות במושכר, כי תהיה לו זכות לרכוש את המושכר בערכים נמוכים יותר מערך השוק, כאשר בסופו של דבר הנתבעים חזרו בהם מהבטחתם.

בנסיבות העניין נתתי החלטתי מיום 23.4.20 שבנסיבות מצב החירום ששר באותה עת במדינה בשל משבר הקורונה ניתנת ארכה נוספת של 30 ימים מתום מצב החירום.

דיון והכרעה אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שעיינתי בכלל החומרים שלעניין, בבקשה, בתשובה ובתגובה נחה דעתי כי דינה של הבקשה לביטול פסק דין להתקבל.

הנתבע יגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים מיום החלטתי זו. להמשך מעקב המזכירות, אשר תקבע דיון קדם משפט לפניי בהתאם ליומני.

אין מחלוקת בעניינינו כי המשא ומתן בנוגע לרכישת מניות התובע על ידי הנתבע 2 לא הסתיים, בשני גלגוליו, בהסכם חתום בין הצדדים.

לעניין הסכם שלא נחתם, בע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר, פסקה 27 (29.3.2011) קבע בית המשפט כי ניתן להוכיח גמירות דעת גם בהעדר חתימה, זאת בהסתמך על ראיות חלופיות (וראו לעניין זה גם ע"א 7591/13 פלונים נ' פלונית, פסקה 22 (25.1.2016); ע"א 571/79 דירות מקסים בע"מ נ' ג'רבי, פ"ד לז(1) 589, 604-605 (1983); ע"א 692/86 בוטקובסקי ושות' – חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57 (1989)).

המשבר ביחסים בין עצמון לבין התובע – עמד בבסיס הנתק ביניהם.

...

סבורני כי לא ניתן ללמוד על גמירות דעת בין הצדדים להיקשר בהסכם מחייב בהעדר הסכם חתום ביניהם.

סוף דבר אני דוחה את תביעת התובע על כל רכיביה, למעט סוגיית התחשיב ("חישוב הריבית ומחיר מניות ההמרה") כפי שנקבע בסעיף 8 להסכם ההלוואה – אותו תספק החברה לתובע בתוך 20 ימים מיום מתן פסק הדין.

אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכר טרחה לנתבעים בסכום כולל של 40,000 ש"ח. ניתנה היום, כ"ח תמוז תשפ"א, 08 יולי 2021, בהעדר הצדדים.

ניתן ללמוד מכך, שהייתה לנתבע הפררוגטיבה לנהל משא ומתן עם רוכש הדירה ואף לשנות את גובה התמורה המוסכם, ומובן כי יש בכך ללמד על היתנהלות הצדדים כבני זוג נשואים, ועל האופן בו ראו הזיקה של כל אחד מהם לדירה זו. הדעת נותנת, כי לו אכן היו רואים הצדדים בהסכם עמוד האש שלפניהם בכל הנוגע לענייניהם הרכושיים ופועלים על פיו, אזי לא היו לנתבע יד ורגל באף אחד מענייניה הרכושיים של התובעת, ועל אחת כמה וכמה בעניינים כבדי משקל כדוגמת רכישת דירות ומכירתן.

עם זאת, לא ניתן להיתעלם מכך שהדירה הראשונה נרכשה כשלוש שנים לאחר נשואי הצדדים ולא בסמוך להם, ונמכרה בראשית שנת 2017 , סמוך לפרוץ המשבר ביחסי הצדדים ולפניית התובעת לבית המשפט בבקשה ליישוב סיכסוך (שלושה ימים בלבד קודם לכן), ומכך שגובה התמורה שנתקבלה ממכירתה הוא קרוב לפי שלושה וחצי מזו ששולמה בגין רכישתה.

...

נוכח האמור בהרחבה לעיל, מסקנתי היא, שאין להחיל את הוראות ההסכם בכל הנוגע לענייני הממון של הצדדים מיום נישואיהם ואילך.

שוכנעתי, לאחר שמיעת העדויות, כי יחסי הצדדים נקלעו למבוי סתום, כי עצימות הסכסוך ביניהם גבוהה, וכי דה פקטו הקיץ הקץ על נישואיהם, ויש לראות בפניית התובעת לבית משפט זה בעתירה לסילוק ידו של הנתבע מדירת המגורים נקודת אל חזור ביחסיהם, בפרט במבט רטרואקטיבי נוכח השתלשלות העניינים שלאחריה והיריבות הקשה בין הצדדים כפי שבית המשפט נחשף לה תוך כדי ניהול ההליכים.

נוכח התוצאה אליה הגעתי, דין התביעה לפינוי הנתבע ולסילוק ידו מן הדירה השלישית להידחות.

אולם בנוגע למחיר והתנאים המהותיים ההתנהלות הייתה אך ורק מול רוני ז"ל. יצויין, כי מהרגע הראשון שהנתבע ראה שלט התלוי על הפרויקט ברח' עין חנוך 15-17, היו רשומים שם פרטיו של הקבלן, רוני ז"ל. עם ההתקדמות במשא ומתן לרכישת הדירה, הגיעו הנתבעים לביתו של רוני ז"ל בירושלים, כאשר בפגישה זו נכחו רוני ז"ל, אישתו ובנם, התובע.

העולה מן הדברים, שהצדדים, שהיו מיוצגים משפטית בעת כריתת ההסכם, לקחו בחשבון בזמן החתימה על ההסכם את קיומו של משבר הקורונה, ולמרות זאת בחרו שלא לאפשר גמישות בנוגע למועדי התשלום בעטיו של משבר זה. ממילא לא ניתן עתה, כחכמה שלאחר מעשה, לקרוא אל תוך ההסכם תניות חוזיות, שתאפשרנה גמישות שכזו.

...

משעה שנקבע, כי הוראות חוזיות אלו אכן הופרו, הרי שקמה לו הזכאות לסעד זה. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בסעיף 26 לכתב סיכום טענותיהם אודות הצדקה קיימת להתערבות בשיעור הפיצוי.

סבורני, כי ניסוחה הגורף של הוראת סעיף 13(א) להסכם, ולפיה עקב כל איחור בתשלום כלשהו, וללא כל הבחנה בין תשלום בסכום נמוך או תשלום בסכום גבוה, ישולם סכום קבוע מראש בגין כל יום של איחור, מחייב בחינה של פיצוי מוסכם שכזה, האם הוא אמנם מבטא את ציפיות הצדדים בעת כריתת ההסכם בנוגע לנזק שייגרם בעטיה של אותה הפרה.

סוף-דבר: סיכומם של דברים: 42.1 על הנתבעים לפנות את הדירה ולהשיב את החזקה בה לידי התובע, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, וזאת בתוך 60 יום ממועד קבלת פסק דין זה; 42.2 על התובע להשיב לנתבעים כתנאי לפנוי הדירה ע"י הנתבעים סך של 350,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.6.20 ועד התשלום המלא בפועל, ובקיזוז סך של 237,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 31.12.20, ועד התשלום בפועל.

אמנם, הצדדים המשיכו לקיים מגעים ביניהם ולנהל משא ומתן בעיניין רכישת הדירה, אך אין לשלול, כי המדובר במשא ומתן רגיל ללא קשר לזכרון הדברים שבוטל ומבלי שהוראות זכרון הדברים מחייבים את הצדדים.

לאור האמור לעיל ובשים לב להתנהלות התובעת, הגעתי למסקנה, כי ביטול העסקה על ידי הנתבעים ביום 17.8.2020, במועד שהנו לאחר מועד פקיעת תוקפו של זכרון הדברים, לא נבעה מחוסר תום לב או עקב העדר כדאיות כלכלית לעסקה, אלא עקב משבר האמון שנוצר אצל הנתבעים בשים לב להתנהלות התובעת מולם.

...

בסיום הביקור, נחתם בין הצדדים זיכרון דברים, שבו נקבעו בין היתר הפרטים הבאים: התמורה בגין מכירת הנכס הינה בסך של 1,875,000 ₪; במועד חתימת זיכרון הדברים ישלמו הנתבעים (הקונים) סך של 10,000 ₪ על חשבון התמורה; הצדדים מסכימים לחתום על הסכם מפורט תוך 30 יום אשר יחליף ויבוא במקום זיכרון הדברים (סעיף 4); ככל שלא ייחתם הסכם תוך 30 יום, יהא זיכרון הדברים בטל ומבוטל; היה ואחד הצדדים יפר את הוראות זיכרון הדברים בכלל ואת סעיף 4 בפרט, יפצה הצד המפר את הצד הנפגע בפיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך של 50,000 ₪.

אין בידי לקבל טענה זו. חלקים מתצהירה של הנתבעת נוגעים לעניינים שהיא היתה עדה להם והיא העידה על דברים שקלטה בחושיה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.