אולם לאחר שנשאל כיצד מתיישב הדבר עם כך שנזקי רכבו הם בצידו השמאלי של הפגוש האחורי, בפנס השמאלי אחורי וכן בכנף ובמגן השמאליים של רכבו, שינה את עדותו וטען כי המשאית הגיעה מצד שמאל שלו, ודחפה אותו פעמיים, הפעם הראשונה - בפגוש ובפנס, והפעם השניה - בכנף ובמגן; מעבר לכך שעניין הפגיעה הכפולה עלה לראשונה רק בשלב זה ולא נטען בכתב התביעה ועד לאותו שלב בעדותו של התובע, הרי שמדובר בשינוי מהותי של הגרסה בדבר מיקומה של המשאית ביחס לרכב התובע.
...
בכתב ההגנה מטעמם הכחישו הנתבעים את טענות התובע וטענו כי התאונה אירעה בעת שהמשאית נסעה בכביש 6 ואילו התובע הגיע מכיוון כביש 70, בנתיב ההשתלבות עם כביש 6, לא נתן למשאית זכות קדימה אלא סטה לתוך נתיב הנסיעה שלה, ופגע בה. לאור זאת, נטען בכתב ההגנה, האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על התובע, ודין תביעתו להידחות.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים ובתמונות, וכן שמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם ומשיחזור התאונה על ידי כל אחד מהם, מצאתי לנכון להעדיף, במחלוקת העובדתית שבין הצדדים, את גרסת הנתבעים על פני זו של התובע, ואלו טעמיי:
בתחילת עדותו מסר התובע, כי לפני אירוע התאונה לא ראה את המשאית ולא ראה מאין הגיעה; בהמשך שינה את עדותו ומסר כי ראה את המשאית לפני התאונה, כשהיא היתה מאחוריו, בנתיב השמאלי, בעוד שהוא נסע בנתיב האמצעי, ואז שב וחזר לגרסתו הראשונה, וטען כי לא ראה את המשאית לפני התאונה.
לאור כל האמור לעיל ולנוכח משקלם המצטבר של הנימוקים הללו, אני קובעת כמימצא עובדתי, כי התובע הוא זה שנכנס בנסיעה לתוך נתיב הנסיעה של המשאית, וכי אין מדובר בפגיעה מאחור בשל אי שמירת מרחק.
לאור קביעתי זו במישור העובדתי, המסקנה היא כי התובע הוא הנושא באחריות לאירוע התאונה, שכן נהג בחוסר זהירות ומבלי לתת למשאית, הנוסעת בדרך הראשית, זכות קדימה, וכאשר נהגה אינו יכול לראותו, בהיותו ב"שטח של המשאית".
כפועל יוצא, דין תביעתו של התובע להידחות, וכך אני מורה.
