לטענת התובע, הערייה פעלה כלפיו בחוסר תום לב כאשר נימנעה מלחתום עמו ועם שותפיו על הסכם רכישה או על הסכם חכירה של הנכס, חרף מצגיה והבטחותיה במשא ומתן.
יתר על כן, מהראיות שהציג התובע, לרבות עדותו של עו"ד סדן שייצג אותו במשא ומתן עם הערייה, עולה שהצדדים לא הגיעו להסכמות סופיות כלשהן, ולא ניתנה התחייבות של הגורמים המוסמכים בערייה לכך שייחתם הסכם חכירה עם התובע ושותפיו.
במקרה שנידון בפסק הדין, כמו גם בעניינינו, נטען כי חל החריג המופיע בתקנה 3(2)(ט) לתקנות העיריות (מכרזים) התשמ"ח – 1987: "המקרקעין הם דירות מגורים או בתי עסק המועברים למחזיק בהם או ליורשיו מכוח שכירותם במשך 10 שנים לפחות, ובילבד שהתמורה לא תפחת מסכום שנקבע בשומת מקרקעין שנערכה על ידי שמאי מקרקעין". בפסק הדין בעיניין עריית כפר סבא נקבע שיש לפרש חריג זה על דרך הצמצום, ושגם אם נבחן אותו בדרך של פרשנות מקילה שהציעה הפרקליטות באותו מקרה, לא מתקיימים התנאים לתחולתו.
אף אם היה ראוי לבחון בשלב מוקדם יותר של המשא ומתן את ההתכנות המשפטית של היתקשרות ללא מיכרז, מעת שהתברר שהדין איננו מאפשר פטור ממכרז בנסיבות העניין, הערייה לא הייתה רשאית להיתקשר עם התובע ושותפיו בהסכם חכירה של הנכס ללא מיכרז.
...
לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי גם לו היה התובע מוכיח שניתנה לו הבטחה מנהלית או שהצדדים הגיעו להסכמות מפורטות וסופיות כלשהן, לא היה מקום לחייב את העירייה להתקשר עם התובע ושותפיו בהסכם חכירה, שכן מדובר בהתקשרות בלתי חוקית הפוגעת באינטרסים ציבוריים של שוויון ומנהל תקין.
לפיכך התביעה נדחית.
התובע ישלם לעירייה סך של 45,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
