מרצדס פגעה בטויוטה מאחור במהירות

התאונה התרחשה בין רכבו של התובע, מונית מסוג מרצדס מס' רשוי 98-644-25 (להלן: "המונית") לרכב מסוג סקודה מס' רשוי 63-584-73 של הנתבע 1 (להלן: "רכב סקודה"), ובין רכב סקודה לרכב מסוג טויוטה מס' רשוי 54-538-09 של הנתבע 3 (להלן: " רכב טויוטה").

בהתאם לכתב ההגנה של הנתבעים 3 ו- 4, הנתבע 3, שנהג ברכב טויוטה, עצר בנתיב נסיעתו על מנת להכנס לחניה בנסיעה לאחור, טרם הספיק לנסוע לאחור, שאז הגיח רכב סקודה במהירות גבוהה, לא שמר על נתיב נסיעתו, פגע ברכב טויוטה, סטה ימינה ופגע במונית.

...

בהקשר זה יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת ווסרקרוג בבר"ע (חי) 3395/08 ברית נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב"נבו") סעיף 4 לפסק הדין: "- העובדה שניתן היה לשלם שכ"ט נמוך מזה ששולם, אילו נתנה חוות הדעת כחלק מהסדר עם חברות הביטוח, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי מדובר בשכר טרחה חריג, ועל הטוען לשכר חריג להצביע על טווח גובה השכר הנתבע על ידי שמאים, וכי השכר הספציפי גבוה באופן משמעותי מהמדרג הגבוה האמור;

על כן, שוכנעתי כי מן הראוי כי הפיצוי בגין יום השבת מונית יעמוד על סך 350 ₪, כפי שדרש התובע מחברת ביטוח (הנתבעת 2) במסגרת תביעת ביטוח מקיף.

סוף דבר, התובע זכאי לפיצוי בגין ראשי נזק הבאים: פיצוי בגין תשלום השתתפות עצמית בסך 8,064 ₪; פיצוי בגין תשלום דמי כינון בסך 511.72 ₪; הפרש בין תשלום שכר טרחת שמאי ששולם על ידי התובע בפועל לבין החזר שקיבל מחברת הביטוח – בסך 1,305 ₪; פיצוי בגין נזק לחיישני רוורס בסך 250 ₪; פיצוי בגין השבתת המונית בסך 350 ₪ עבור 4 ימי השבתה- סה"כ 1,400 ₪; פיצוי בגין ירידת ערך בסך 5,569.20 ₪; סה"כ: 17099.92 ₪.

נהג המרצדס טען כי נהג הטויוטה נושא במלוא האחריות לנזק שניגרם לרכבו.

הטויוטה נסע במהירות רגילה, כאשר לפתע נשמעה ההיתנגשות וכריות האויר ניפתחו.

עדותו של הנתבע מחזקת אף היא רושם זה. הנתבע הודה, כי קודם לתאונה נסע הטויוטה בנסיעה "רגילה" עד שפגע ברכב מנורה מאחור בעודו בעצירה מוחלטת (ראו לעיל).

...

לבקשתו ניתנה לו שהות להעביר ההקלטה לבחינת מעבדת קול, אך הוא בחר שלא לעשות כן. ברם כאמור לעיל, אני מתרשמת, כי בחינת הראיות מובילה למסקנה כי הנתבע הוא שנהג בטויוטה, וכי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענתו כי מר קוסטירו נהג בטויוטה ולא הוא, וזאת אף מבלי להידרש להכרעה בדבר זהות הדובר המוקלט.

הוא אף העיד כי כריות אויר נפתחו בטויוטה, והדבר מחזק המסקנה כי הטויוטה פגע קשות ברכב מנורה לאחר שנסע בנסיעה רציפה ללא האטה.

לפיכך אני מקבלת את גרסת מנורה וקובעת, כי הנתבע נושא במלוא האחריות לנזקי התאונה.

עם זאת, על נהג הטויוטה רובץ אשם תורם לא מבוטל בין משום שביצע עקיפה במקום אסור ובין משום שככל הנראה נסע במהירות גבוהה מהמותר, שכן הפגיעה ארעה בחלקה האחורי של המרצדס, משמע עלה בידה לבצע את הסטייה מהנתיב כימעט במלואה כאשר הטויוטה פגעה בה ולכן יש להניח כי נסיעה איטית יותר מצד הטויוטה עשויה היתה להביא לכך שהנהג בה יבחין בכך מבעוד מועד ואולי ניתן היה למנוע את ההיתנגשות.

...

בנסיבות אלה אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 1.

לאור האמור, אני סבורה כי יש לחלק את האחריות לתאונה בין נהגי שני הרכבים כך שנהג המרצדס יישא באחריות ל – 70% ואילו נהג הטויוטה יישא באחריות ל – 30%.

נוכח מסקנה זו, ועל יסוד הראיות שהציגו הצדדים בנוגע לנזק, ראיות שלא נסתרו הדדית, יש לבצע את חלוקת התשלום ביניהם כדלקמן: בתביעה העיקרית, הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 12,118 ₪.

בתביעה שכנגד, הנתבע ישלם לתובעת סך של 8,532 ₪.

בלית ברירה, נאלץ הנתבע לטענתו לנסות ולחמוק מהטויוטה, היתנגש במעקה ההפרדה באמצע הכביש ורכבו הסתחרר, וגם נפגע מרכב התובע שהגיח במהירות מאחור ולא שמר מרחק ממנו, והיתנגש אף הוא במעקה.

חזוק להתרשמות זו אני מוצאת בהודעת אבו סויד ראפע במישטרה מיום 21/6/10, אשר ישב לצד הנתבע, מקדימה, בעת התאונה (להלן : "הטרמפיסט"), ואשר אינו בגדר עד מעוניין לצד זה או אחר, ולפיו: "הנהג הטיוטה היה במקביל אלינו מימין וסטה אלינו, הנהג הסיטרואן ברח לשמאל ופגע במעקה...לא היה מגע בין הטיוטה לסיטרואן, לאחר שפגענו במעקה והרכב שלנו באלכסון קצת קבלנו פגיעה מצד שמאל בדופן שמאל מחזית רכב מסוג מרצדס". דהיינו, למרות שלא היה מגע בין הטויוטה לסיטרואן, הוא מאשר את איבוד שליטתו של הנתבע על רכבו.

...

" ב"כ נתבעים מס' 1-2 טען בסיכומיו, כי הוגש כתב אישום נגד מר ראג'ח, וכי המסקנה היחידה והסבירה היא כי הלה גרם באשמו הבלעדי לתאונה, ויש להטיל עליו את מלוא האחריות כנטען.

נכון הוא שהתובע טען, כי היה מגע של הטויוטה בסיטרואן, מה שאיני מקבלת בערבו של יום, עם זאת, עצם עדות זו, מאששת את סטיית רכב הטויוטה לנתיב הסיטרואן.

אני מקבלת בעניין זה את טענת ב"כ התובע בסיכומיו, כי התובע הקטין את נזקו, אך איני מקבלת את טענתו, כי יש לפסוק לו את מלוא הפיצוי לפי חוו"ד השמאי.

ב"כ נתבעים מס' 3-4 טענה בסיכומיה, כי צריך להוריד מהסכום ששולם למבוטח את ערך השרידים, ואני מקבלת את הטענה, הרי השרידים הועברו לבעלות חב' הכשרת הישוב.

לסיכום, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבה בין הנהגים, ולערכי הנזק של כל צד, אני קובעת כדלקמן: בתיק 21177-01-11: ולצורך הכרעה בתביעה העיקרית כמו גם בהודעת צד ג', אני מחייבת את נתבעים מס' 1 ו- 2 לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 37,521 ₪ בצירוף הפרש הצמדה וריבית מיום 11.1.11 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 20%.

התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

בכתב התביעה נטען כי נהג הטויוטה נסע באיטיות בשל עומס תנועה, כאשר לפתע המרצדס פגעה בטויוטה מאחור.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה.

המסקנה כי נהג המרצדס לא ראה את רגע התאונה, מתיישבת עם הנחתו של נהג הטויוטה, לפיה נהג המרצדס שוחח בטלפון הנייד בזמן התאונה ולכן דעתו הוסחה, כאשר גם עולה מן העדויות כי לא הייתה כל תגובה מצד נהג המרצדס לשאלת נהג הטויוטה (מיד לאחר התאונה) האם שוחח בנייד ולכן למעשה לא הוכחש שנהג המרצדס שוחח בנייד בזמן התאונה.

סיכום התביעה מתקבלת במלואה.