מרכיבי יסודות העבירה של לקיחת שוחד

זאת ועוד נטען, כי בית המשפט הוביל, הלכה למעשה, ל"שינוי חזית שנכפה על שני הצדדים הר כגיגית", וכי "השינוי היחיד שאותו נאותה התביעה להכניס בסיכומיה, כאנוסה על פי דיבורו של בית המשפט היה טיעון חלופי כללי להתקיימות יסודותיה של עבירת השוחד, בלא שינוי בתרחיש העובדתי שעליו מבוסס האישום [...] הפעילויות המוזכרות בטבלה המסכמת בוצעו על ידי המערערת כחלק מעבודתה במינהל תיירות ונופש". עוד הודגש כי בנסיבות דנן, ישנו שוני מהותי בין היתמודדות עם המסכת העובדתית, ככל שהיא נועדה לבסס אישום בעבירת שוחד, ובין היתמודדות עם אותה מסכת עובדתית, ככל שהיא נועדה לבסס אישום בעבירת סחיטה ואיומים; וזאת לאור היסודות העונשיים המרכיבים כל אחת מן העבירות, לרבות הצורך להוכיח את היות לוקח השוחד איש ציבור במיוחד מקום בו הוא כיהן בשני תפקידים, כי המתת ניתן "בעד פעולה הקשורה בתפקידו", ועוד.

...

אשר למבחן המהותי – איני מקבל את טענת המערערת כאילו הופתעה מהרשעתה בעבירה אחרת, תחת זו בה הואשמה; וכי לא ניתנה לה הזדמנות הוגנת להציג קו הגנה, שיכול היה "להפריך באופן פוזיטיבי", כדבריה, אישום זה. זאת מכיוון שגם אני, כמו בית המשפט המחוזי, סבור כי לא אלו פני הדברים, נוכח הכחשתה הגורפת של המערערת את הטענה לפיה קיבלה מבטי שוחד, או אף טובת הנאה כלשהי שלא כדין, לאור תפקידו של אביה.

וכפי שנפסק בעניין קליין: "ככלל, אין דומה מקרה בו מורשע אדם על פי מערכת עובדות חדשות שזיקתה לגרסה העובדתית עליה התבססה האשמה מלכתחילה הינה רפה וקלושה, למקרה בו קיים קשר ענייני הדוק וממשי בין העובדות על פיהן הואשם הנאשם לבין העובדות החדשות שנתגלו במהלך הדיון, ושעליהן נסמכת ההרשעה. במקרה הראשון, הסיכוי להרשעה קלוש; במקרה מן הסוג השני, עשוי בית המשפט להיווכח כי אף שהנאשם לא הועמד, מבעוד מועד, על האפשרות שיורשע על פי תשתית עובדתית שונה מזו שעל פיה הואשם, "נמצא כי הוא מתגונן למעשה – ככל שהיה בידו להתגונן לא רק מפני האישום במתכונתו המקורית, אלא גם מפני האישום במתכונת שהיוותה נושא להרשעתו בדין" (דברי השופט מצא, בפרשת בן עזרא, שם)" (עניין קליין, פסקה 45).

על יסוד האמור סבורני כי לא קופחה זכותה של המערערת להתגונן מפני העבירה בה הורשע, ולפיכך, לו תשמע דעתי – נדחה את ערעורה.

כאמור לעיל, היסוד העובדתי של עבירה זו מורכב משלושה רכיבים: (1) על נוטל השוחד להיות עובד ציבור; (2) על עובד הציבור ליטול מתת כלשהיא שניתן להתייחס אליה במהותה כאל שוחד; (3) נטילת המתת היא בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור (ע"פ 5046/93 מדינת ישראל נ' הוכמן, פ"ד נ(1) 2, 9 (1996) (להלן: עניין הוכמן)).

לאחר שעמדה על יסודותיה העובדתיים של העבירה, שאותם הזכרתי קודם לכן (על נוטל השוחד להיות עובד ציבור; על עובד הציבור ליטול מתת כלשהיא שניתן להתייחס אליה במהותה כאל שוחד; ונטילת המתת היא בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור), נדרשה היא לתיבה "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" אגב דיון ביסוד הנפשי הנידרש בעבירה זו. בעיניין זה הוטעם כי נידרשת מודעות מצד עובד הציבור מקבל המתת לכך ש"המתת ניתנת בעד עשיית פעולה הקשורה בתפקידו" – קרי: מודעות "לציפיותיו של נותן השוחד" (שם, פסקה 7; ההדגשה הוספה – ע' פ').

...

פה אחד מורשע המערער בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין בגין קבלת סך של 60,000 ש"ח מעד המדינה.

המערער מורשע בעבירה אחת של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין ובעבירה לפי חוק איסור הלבנת הון.

המערערת מורשעת פה אחד בעבירה של מתן שוחד למתווך לפי סעיף 295(ג) לחוק העונשין, וב-7 עבירות של מתן שוחד לפי סעיף 291 לחוק העונשין.

לצד דרישת המודעות ישנה גם החלופה של עצימת עיניים ליסודות העובדתיים של העבירה, ובכלל זה לרכיב הקשר הסיבתי (ע"פ 8027/04 אלגריסי נ' מדינת ישראל (23.2.2006), פסקה 15 (להלן: עניין אלגריסי); ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל (29.10.2007), פסקה 8 ו-32 (להלן: עניין אטיאס); ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל, פסקה 40 (19.6.2013); פרשת הולילנד, פסקה 4 לחוות דעתי).

אשר לרכיב הראשון, הובהר כי אין נפקא מינה אם השוחד היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטיות למשוא פנים בדרך כלל; בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; אם נילקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו, או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו (סעיף 293 לחוק העונשין); אם הפעולה נעשית במסגרת סמכותו הישירה של עובד הציבור, או שהאיסור חל על כל פעולה הקשורה לתפקיד "ובילבד, כאמור, שיש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני" (עניין קוביליו עמ' 302).

...

אף אם ישנם מאפיינים לא שגרתיים במקרה זה, אין הדבר מוביל למסקנה שיש להקל דווקא, או שאין בכך כדי להשליך על מידת ההקלה.

על בסיס האמור, החלטתי כי יש לגזור על המערער עונש מאסר בפועל של 21 חודש תחת עונש המאסר של 14 חודשי מאסר.

סוף דבר סיכומם של דברים: אמליץ לחבריי לדחות את ערעורו של המערער על שני חלקיו, ולקבל את ערעורה של המשיבה כמפורט לעיל.

משמצאה השופטת א' חיות כי היתקיימו ביחס לעותר היסודות העובדתיים של עבירת לקיחת השוחד היא בחנה את התקיימות היסוד הנפשי של העבירה, היינו מודעות העותר לכך שהמתת ניתנה "בעד פעולה הקשורה בתפקידו". בהקשר זה ציינה השופטת א' חיות כי יש לבחון האם העותר היה מודע לציפיותיהם של התורמים כי יגמול להם על התרומות ויסייע להם בקידום הפרויקט.

בפסק דינה קבעה השופטת א' חיות עוד כי ניתן להחיל את חזקת המודעות גם על העבירה של לקיחת שוחד ועל הרכיב הנסיבתי של עבירה זו (היינו, מתן השוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור), וזאת על אף הקושי הטמון בכך שהרכיב הנסיבתי מיתקיים מחוץ להתנהגותו של הנאשם עצמו ובאופן בלתי תלוי בה. בהקשר זה הדגישה השופטת א' חיות כי חזקות שבעובדה מוכרות בכל ענפי המשפט ובכלל זה במשפט הפלילי, וכי חזקת המודעות קמה רק כאשר העובדות המקימות אותה מבוססות כדבעי.

...

] בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 23.2.06 בע"פ 8027/04 אלגריסי נ' מדינת ישראל, שבו נדחה ערעורו של העותר על הרשעתו בעבירות של לקיחת שוחד.

לאחר שבחנה את טענותיו של העותר בסוגיה זו הגיעה השופטת א' חיות למסקנה כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בנוגע למודעותו של העותר לציפיותיהם של התורמים, ככל שהן מבוססות על ממצאים עובדתיים מסוימים אותם קבע, מעוררות קושי.

לפיכך נדחה ערעורו של העותר על הרשעתו, ומכאן העתירה שלפניי.

ההלכה השנייה שנקבעה, לטענת בא-כוח העותר, בפסק הדין היא שערכאת הערעור מוסמכת לקבל טענה מהותית של המערער, כפי שאירע במקרה דנן ביחס לקביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע ליסוד הנפשי של העותר, ואף-על-פי-כן לקבוע כי דין הערעור להידחות.

דין העתירה לדיון נוסף להידחות.

עוד יצוין, כי לא מצאתי גם יסוד לטענת העותר כאילו סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי מתייחס רק לקבלתן של טענות טכניות ופרוצדורליות ולא לקבלתן של טענות "מהותיות". אשר על כן, העתירה נדחית.

ברוח דומה חזר והטעים, גם בפרק הסיכום של החלטתו, כי ההחלטה שאליה הגיע "אינה פועל-יוצא של גישה מקילה יותר כלפי ראש הממשלה או בכלל"; אלא שאת השאלה, אם הראיות עומדות במבחן האפשרות הסבירה להרשעה, בחן כדרך שהיה בוחן אותה "ביחס לכל אדם ובנוגע לכל תיק". משפנה לחשדות גופם הגדיר, תחילה, את יסודות העבירה של לקיחת שוחד.

אתייחס, כסדרם, לכל אחד מרכיבי החשדות שיוחסו לשרון: החשד כי לקח שוחד מאפל, שהתבטא הן בתמיכתו של אפל בקידום מעמדו בצמרת מפלגת הליכוד והן בהעסקתו של גלעד בפרויקט "האי היווני" בשכר מופלג; והחשד כי בתמורה לשוחד שלקח, פעל במסגרת תפקידיו הממלכתיים לקידום האינטרסים העיסקיים של אפל בקרקעות באיזור לוד ובפרויקט "האי היווני". ביחס לכל אחד מרכיבי החשדות אסקור, בתמצית, את עקרי התשתית העובדתית שהונחה לפני היועץ המשפטי, וכן את עקרי הנימוקים שעל יסודם קבע כי הראיות המצויות אינן מקימות אפשרות סבירה להרשעה.

...

פרקליטי העותרים טענו, כי בגילוי חוות-דעתה של פרקליטת המדינה בלבד לא סגי; שכן, משנאמר בה כי עמדתה מתבססת על סיכום מכלול הראיות שהוכן על-ידי פרקליטות מחוז המרכז, מן הדין לחייב את היועץ המשפטי לגלות גם מסמך זה. לבקשה זו התנגדו באי-כוח היועץ המשפטי, ומששקלנו את טענות הצדדים החלטנו, בתום ישיבת יום 29.6.2004, לדחות את החלטתנו בעניינו של מסמך זה עד לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לגופן של העתירות.

במקום אחר מוסיף היועץ המשפטי ומדבר על "התשלומים ששולמו לגורמים אחרים בפרוייקט". הנמקה זו אינה מקובלת עלי.

כשאני לעצמי, דומני כי ההשוואה בין שכרו של גלעד לבין שכרם של יועצים ועוזרים אחרים אינה כלל לעניין, שהרי איננו יודעים מה היו כישוריהם של אותם יועצים ועוזרים ומה היה מעמדם בשוק העבודה; ענייננו הוא בכישורים של גלעד ובשאלה אם כישוריו-שלו הצדיקו את השכר העצום ששולם לו. בכישוריו ובניסיונו של גלעד דיברנו לעיל והמסקנה מכל אלה נדרשת מאליה.

בצרפי עתה את נושא סיכום פקליטות המרכז לסכומי הכסף הגדולים ששולמו לגלעד - ואשר שרון ידע עליהם ולו באורח כללי בלבד - סבורני שראוי היה כי נזַכֶּה את העותרים בצו על-תנאי כבקשתם.