מרוץ מרדף משטרתי מסוכן עם הפרות תנועה חמורות

כמו כן, נקבע כי נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן הן חמורות שכן המרדף היה ארוך ומסוכן במיוחד, המלטות המערער המשיכה גם לאחר שנאלץ לעצור את רכבו, והכל על רקע הסעתם של שוהים בלתי חוקיים אשר מגלמת סכנה פוטנציאלית לציבור.

מדובר בנהיגה פראית, במטרה להמלט מרכב משטרתי תוך הפרת חוקי התנועה.

...

ראשית, המערער הודה בסופו של דבר במעשים שיוחסו לו, הביע חרטה עליהם, והורשע על בסיס הודאתו.

בהתחשב באמור, מצאנו כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי עבור כלל העבירות, אשר מצוי ברף הנמוך של המתחם שנקבע, הוא בסופו של דבר ראוי.

הערעור, אפוא, נדחה.

העירעור מכוון כנגד חומרת העונש שהושת על המערער.

כאשר שוטר שהבחין בהם ביקש מהם לעצור – נימלט המערער בנהיגה פראית, שכללה, בין היתר: נסיעה במהירות גבוהה, "זיגזוג" בין נתיבים, חציית צומת באור אדום, ונסיעה בכיוון הנגדי לכיוון התנועה.

במהלך המרדף המשטרתי אחריו, שנמשך לאורך למעלה מ-10 קילומטרים, גרם המערער, בנהיגתו הפרועה, לנהגים אחרים בדרך, לבלום את רכבם, או לסטות מנתיב נסיעתם, תוך סיכון חייהם של המשתמשים בדרך, לרבות אחד השוטרים שדלק אחריו.

כן עמדה לחובת המערער, במועד הרשעתו בעבירות מושא ערעור זה – הרשעה בבית משפט השלום בקריות, מתאריך 11.6.2012 (במסגרת צירוף תיקים), בעבירות שעניינן: התפרצות למקום מגורים (עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין), וגניבה (עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין), וכן שימוש והחזקה בסמים לצריכה עצמית ושלא לצריכה עצמית (לפי סעיפים 7(א)+7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973), אשר נעברו על ידי המערער במספר הזדמנויות בין חודש ספטמבר 2011 לחודש ינואר 2012.

כך, בעוד שבערעור נטען כי: "החלטתו של המערער לערוך שינוי של ממש בחייו איננה בבחינת הצהרה ריקה מתוכן מן השפה אל החוץ, אלא עובדה מוגמרת; הליך שקומו של המערער צלח והוא השתקם; מאז שיחרורו ממאסרו ועד היום עומד המערער בהצלחה בכל יעדי התוכנית השיקומית שהוכנה עבורו; הוא לא ביצע עבירות נוספות, לא הפר את תנאי שיחרורו. הוא עובד לראשונה בחייו בעבודה מסודרת, מתייצב לפגישות טיפוליות שבועיות..." – הרי שהתסקיר המשלים בעיניינו מציג תמונה שונה – שלא לומר הפוכה לחלוטין.

...

נקדים תוצאה להנמקה: לאחר עיון בהודעת הערעור ובתסקיר המשלים שהונח בפנינו על ידי שירות המבחן בעניינו של המערער, עובר לדיון בערעור (להלן: התסקיר המשלים), ושמיעת טענות הצדדים – הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות.

במצב הדברים המתואר לעיל, ומשנמצא, למרבה הצער, כי טענותיו של המערער בדבר שיקומו המוצלח, כביכול, לא עמדו במבחן הזמן וההתפתחויות – דין הערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות בעונש שהושת על המערער בגדרי גזר דינו של בית המשפט קמא הנכבד.

סוף דבר: הערעור נדחה.

תופעת הנהיגה הפראית במהלך מרדפים עם המישטרה, תוך הפרה גסה של חוקי התנועה, יוצרת סיכון רב וחמור לכל הנוסעים בדרכים, ופוגעת בסדר הצבורי.

הנאשם נהג ברכב נגד כיוון התנועה, שוטרים שחלפו במקום כרזו לו לעצור, אולם הנאשם פתח בנסיעה מהירה ופרועה במהלכה עקף כלי רכב בצורה מסוכנת, ניכנס לצומת ללא מתן זכות קדימה, חצה צמתים באור אדום, נסע על שטחי הפרדה ונגד כיוון התנועה ונעצר לאחר שניידת מישטרה היתנגשה בו. הנאשם יצא מהרכב ונמלט רגלית.

...

לפיכך, לא מצאתי לקבל את המלצת שירות המבחן להטלת עונש של של"צ, ואף לא להסתפק בעונש של עבודות שירות, ואולם סבורני כי יש לתת להמלצה זו משקל במכלול השיקולים, ולחרוג לקולה באופן ממשי ממתחם העונש ההולם, תוך הסתפקות בעונש מאסר בפועל נמוך מהרף התחתון של המתחם.

באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש החורג באופן ממשי ממתחם העונש אך לא עד כדי עבודות שירות, לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעי העבירה בגין הנזקים שגרם.

סוף דבר אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 13 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו החל מיום 14.9.19 ועד ליום 25.9.19.

בשלב זה, הצטרפה למרדף ניידת משטרתית נוספת, נהיגה על-ידי השוטר שלמה טולדנו.

בצומת הרחובות לח"י-אצ"ל, פנה הנאשם ימינה והמשיך בנסיעה פרועה לאורך רחוב אצ"ל, כשהוא נוסע נגד כיוון התנועה, ומבצע עקיפה מסוכנת של רכבים, אשר גרמה לאוטובוס נוסעים להיצמד לימין, על-מנת למנוע תאונה.

טיעוני התביעה התובעת, עו"ד רוזי כבאז, עמדה בטיעוניה על חומרת מעשיו של הנאשם, על עברו הפלילי המכביד, על העובדה כי המעשים עת היה אסיר ברישיון, ותוך הפרת התנאים שנקבעו על-ידי ועדת השחרורים.

טיעוני ההגנה הסנגורית, עו"ד אורלי פרייזלר, התייחסה בפתח טיעוניה לתיקונים שנערכו בכתב אישום, ולעובדה כי ברובו המכריע של המרדף, צוין בכתב אישום המתוקן כי ברכב נהגו "הנאשם או האחר". מכאן, למדה הסנגורית על החומרה המופחתת הקיימת בכתב אישום, באופן שלא ניתן לייחס לנאשם באופן בלעדי את מרבית הפעולות הפסולות שבוצעו, אגב נהיגת הרכב.

...

מכאן, מתבקשת מסקנה כי יש להעמיד את הרף התחתון של מתחם העונש ההולם על 24 חודשי מאסר ואת הרף העליון על 48 חודשי מאסר.

לא בכדי המליץ שרות המבחן את שהמליץ, וסבורני כי בנסיבותיו של תיק זה, ולאור כברת הדרך השיקומית המרשימה שעבר הנאשם, יש מקום לאמץ המלצה זו, ולהימנע משליחת הנאשם לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח, מהלך אשר עלול לפגוע פגיעה קשה בכל ההישגים הטיפוליים שהשיג הנאשם.

הגעתי למסקנה כי במכלול, האינטרס הציבורי יצא נשכר מהארכת המאסר המותנה והטלת צו מבחן, באופן אשר יאפשר המשך פיקוח על התקדמותו של הנאשם בהליך הטיפולי, תוך שמירה על האפשרות לגזור את דינו מחדש, היה וימעד.

בע"פ 1394/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 8.10.07) נכתב כי הנאשם, אשר עבר עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ואי הצגת רישיון, ונגזרו עליו 40 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילה וקנס, "חטא בעבירות נפוצות עד למאד, בהן שלובים לא רק סיכון למשתמשים אחרים בדרך, שלרוע מזלם נקלעים למרדפים מסוג זה, אלא גם הפרה בוטה של החוק תוך היתעלמות מהממונים על אכיפתו. התרענו בעבר וחזרנו והתרענו כנגד תופעה מסוכנת זו, של נהגים המסרבים לציית להוראות שוטרים לעצור ונמלטים תוך נהיגה פרועה, ומשלא נמצאה הדרך לצמצם את ממדיה של אותה תופעה, החלטנו להחמיר ברמת הענישה הנוהגת. מעשיהם של נהגים מסוגו של המערער הסתיימו לא אחת גם בפגיעות בנפש, וכדי לקדם את פני הרעה אין מנוס מלהכביד את היד על אלה החוטאים בה. מנקודת השקפה זו אין בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהיא, ומכאן החלטתנו לדחות את העירעור". בע"פ 965/10 חאלד אגא נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 28.7.10), גם שם נהג הנאשם ברכב ללא רישיון וסיכן חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה כאשר ביקש להמלט מהשוטרים, ונגזרו עליו עונשים של 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופסילה, נכתב כי: "המעשים המיוחסים למערער הם חמורים ביותר, ומבטאים זילזול בחוק ובזולת, ובית משפט זה חזר והדגיש כי היתנהגות שכזו צריכה ליגרור ענישה משמעותית ומרתיעה ביותר מאחורי סורג ובריח. המערער בחוצפה ובעזות מצח ברח מנציגי החוק, תוך סיכון של עוברי דרך וסיכון עצמי רב, כפי שאכן ארע במקרה הנידון. התופעה של סרוב נהגים לציית להוראות שוטרים, ובריחה מאנשי החוק תוך כדי נסיעה פרועה ומסוכנת ברכב, קיבלה בשנים האחרונות מימדים מדאיגים, על כן בתי המשפט צריכים להכביד את ידיהם ולהציב בפני עבריינים אלו קיר ברזל בדמות אפס סובלנות. לא ניתן לתופעה חמורה ומסוכנות זו להמשיך ולהתפשט והמסר חייב להיות חד וברור – מי שיבצע מעשים מעין אלו יורחק מן החברה לזמן ממושך. היתפרעות בכבישים וזלזול בנציגי החוק לא תעבור בשתיקה. מערכת אכיפת החוק החל מן המישטרה וכלה בבתי המשפט לא תעמוד מנגד. העבריינים ישלמו מחיר כבד על מעשיהם למען יראו וייראו". יצוין כי גם במקרים הנ"ל מדובר בנאשמים צעירים ללא עבר פלילי אשר הודו והתחרטו על מעשיהם.

עמד על כך בית המשפט העליון בפסק דין שניתן ביום 29/5/11, ע"פ 756/10 פואד כליב נ' מדינת ישראל, שם נאמרו הדברים היפים גם לענייננו: "לא נכביר מלים על שנכתב שוב ושוב בדבר החומרה שבגרימת מרדפים ובסכון אדם ורכוש. החמרת רמת הענישה - לא אחת ארבע שנות מאסר בפועל - באה כתוצאה מנפוצות התופעה ומן הצורך להרתיע, וכמסתבר יש מי שההרתעה אינה פועלת לגביהם ועבירות אלה נמשכות. כדי להגן על הנפש ועל הרכוש אין מנוס מהתמדה בקוו מחמיר...". נסיבות הקשורות בבצוע העבירה במקרה זה חומרת המעשים נובעת מכך שהנאשם נהג ברכב ואף רכש רכב בכוונה לנהוג בו, מבלי שהוא אוחז ברישיון נהיגה, הסיע אנשים אחרים וסיכן גם את חייהם (כאשר אין זו הפעם הראשונה שהוא נוהג ללא רישיון), נימלט מהשוטרים אשר קראו לו מספר פעמים לעצור, תוך סיכון חייו, חיי הנוסעים האחרים ברכב, חיי השוטרים וחיי המשתמשים האחרים בכביש.

גם בשעה המאוחרת שבה ארע הארוע יכולים היו להיות רכבים ואנשים המשתמשים בדרך, ואף הייתה בדרך משאית שכמעט נפגעה, והעובדה שהנאשם עבר על חוקי התנועה ועבר ברמזורים אדומים סיכנה את חיי המשתמשים בדרך או המשתמשים הפוטנציאליים בדרך.

...

בהביאי בחשבון את נתוני המקרה כפי שפורטו, סבורני כי יש לאמץ מתחם ענישה התואם את דרגת החומרה של המעשים.

מעבר לאמור, סבור אני כי המלצות שירות המבחן אינן מאזנות כראוי אל כל האינטרסים הנדרשים לעניין.

סיכום הענישה וגזר הדין בהתאם לעקרונות ולדברים שנקבעו לעיל, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל של 12 חודשים בניכוי ימי מעצרו, מיום 30.12.13 ועד ליום 20.2.14; הנני גוזר על הנאשם מאסר מותנה של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירות שבביצוען הורשע וכן עבירה של נהיגה בזמן פסילה וזאת בתוך שלוש שנים; עוד אני גוזר עליו מאסר מותנה של 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שנתיים עבירות כנגד שוטרים ויורשע בגינם.