בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט **** הורוביץ) בת"א 15547-11-21 מיום 29.11.22, לפיה נדחתה בקשת המבקשת, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת") לדחיית התביעה שהוגשה כנגדה על הסף מחמת התיישנותה.
ביום 7.11.21 הוגשה מחדש תביעת המל"ל.
המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התביעה היתיישנה בחלוף שבע שנים מיום התאונה, היינו ביום 28.5.12, כשבע שנים קודם להגשת התביעה על ידי המשיב; בעניינינו לא חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אשר ניכנס לתוקף ביום 1.1.16, שכן הסכם הפשרה שמכוחו חל הנכוי קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.11.15; ככל שייקבע כי תיקון 168 חל על התביעה, הרי שעדיין דין התביעה להדחות, זאת מאחר שכתב התביעה הוגש ביום 7.11.21, דהיינו בחלוף למעלה מ- 15 שנים ממועד התאונה ואין תחולה בנסיבות המקרה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.
דהיינו, תיקון 146 אינו רלוואנטי בעניינינו שכן במועד החתימה על הסכם הפשרה וכניסתו לתוקף, תביעת השיפוי של המל"ל לפי הדין שחל באותו מועד, כבר היתיישנה, ותיקון מספר 146 לא הביא להקמתה לתחייה של עילת תביעה שכבר היתיישנה קודם לכן.
במסגרת תיקון זה תוקן בין היתר סעיף קטן (3) לסעיף 328(א1), וכך כתוב בו כיום:
"על אף האמור בכל דין, תקופת ההתיישנות של תביעת המוסד לפי סעיף קטן (א) נגד המבטח או צד שלישי שהוא מבוטח שלו תחל ביום קבלת הדיווח או ביום שבו נודע למוסד על ההליכים בין הזכאי למבטח או לצד השלישי, לפי המוקדם, ובילבד שלא תוגש תביעה כאמור אם חלפו 15 שנים מיום המקרה שחייב את המוסד לשלם את הגימלה;".
בסעיף 41 לחוק ההסדרים 2015 בתוך סימן ה', שכותרתו "סימן ה' – תחולה" נכתב:
"סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו בסימן זה, יחול על ניכוי שנעשה ביום כ' בטבת התשע"ו (1 בינואר 2016) ואילך, או על פסק דין או הסכם שמכוחם רשאי המבטח או צד שלישי שהוא מבוטח שלו לבצע ניכוי, שניתן או נכרת לפי העניין, ביום האמור ואילך, והכול לפי המוקדם." (להלן: סעיף התחולה בתיקון 168).
...
ביום 7.11.21 הוגשה מחדש תביעת המל"ל.
המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה על הסף מהנימוקים הבאים: בהתאם לסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), התביעה התיישנה בחלוף שבע שנים מיום התאונה, היינו ביום 28.5.12, כשבע שנים קודם להגשת התביעה על ידי המשיב; בענייננו לא חל תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי") אשר נכנס לתוקף ביום 1.1.16, שכן הסכם הפשרה שמכוחו חל הניכוי קיבל תוקף של פסק דין ביום 12.11.15; ככל שייקבע כי תיקון 168 חל על התביעה, הרי שעדיין דין התביעה להידחות, זאת מאחר שכתב התביעה הוגש ביום 7.11.21, דהיינו בחלוף למעלה מ- 15 שנים ממועד התאונה ואין תחולה בנסיבות המקרה להוראות סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות.
בהמשך החלטתו התייחס בית משפט קמא גם לתחולתם של תיקונים 168 ו- 146 לחוק הביטוח הלאומי וקבע:
"טוענת הנתבעת כי תיקון 168 לחוק הביטוח הלאומי לא חל במקרה דנא משום שהוא נכנס לתוקף ביום 1.1.16 ולאחר הסכם הפשרה מיום 12.11.15. אינני מקבל טענה זו. זאת משום שלתיקון יש תחולה רטרוספקטיבית ועל כן התיקון חל גם בענייננו. ראו: ע"א 22963-10-18 חברת נמל אשדוד בע"מ ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (21.1.20).
מסקנה זו מתיישבת כאמור עם תכלית החקיקה לא מצאתי בה פגם.
למעלה מן הצורך, קבע בית משפט קמא כי גם אם תיקון 168 אינו חל בענייננו, הרי שלכל הפחות תיקון 146 כן חל. גם במסקנה זו איני מוצאת כי נפל פגם.
סוף דבר
לאור כל דבריי שלעיל מצאתי לדחות את בקשת רשות הערעור.