על כן, מצויים אנו במצב בו אין בנמצא פנקס שעות עבודה וחל בעניינינו תיקון 24 לחוק הגנת השכר המטיל על המעסיק את הנטל להוכיח את מספר השעות שאותן עבד העובד ונקבע בו, בין השאר:
"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;...
מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגירסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה".
...
בנקודה זו נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע לפיה מההודעה שהוגשה נעדרת חתימתו, אולם מאחר ואין חובה להחתים עובד על ההודעה בכדי שזו תהיה תקפה, הרינו קובעים כי דין התביעה בגין רכיב זה - להידחות.
דיון והכרעה
נקדים ונציין כבר עתה כי דין הטענה להידחות וזאת מאחר והנתבעת לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי התובע התגורר בחצריה ללא תשלום, בניגוד לסיכום עימה ולא על בסיס הטבה שהחליטה לתת לו. כך, אין דין דמי שכירות שלא שולמו כדין הטבה שניתנה במודע לתובע, אשר אותה מבקשת הנתבעת לקזז לאחר ובשל הגשת התביעה נגדה על ידי העובד.
סוף דבר
בהתאם למפורט לעיל ומשדחינו חלק ניכר מרכיבי התביעה הרינו קובעים כך:
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל:
א. סכום של 1,778.7 ₪ בגין שעות נוספות.
בשים לב למפורט בסעיפים 23 ו - 24 לעיל הרינו קובעים כי תחת שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים בסעיף 23 והוא ישלם לה את הסכומים המפורטים בסעיף 24, ינוכו כלל הסכומים שבסעיף 23 מהסכומים שבסעיף 24 כך שהתובע לא יקבל מהנתבעת דבר והיא תקבל ממנו את הסכומים המפורטים בסעיף 24 לאחר שיופחתו מהם הסכומים המפורטים בסעיף 23.
