כן העלתה הנתבעת במסגרת כתב ההגנה טענות לעניין הסמכות המקומית, אליהן אתייחס בסוף החלטה זו. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי על פי הסכם העסקה בחו"ל, על התובע לשאת באופן אישי בכל חבות שתווצר כתוצאה מקיומה של הכנסה נוספת וכי לצורך חישוב השכר בערכי נטו, תלקח בחשבון הכנסת התובע מעבודתו כקב"ט תאילנד בלבד, כאילו זו הכנסתו היחידה.
אשר לטענות הנתבעת באשר לסמכותו המקומית של בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת לידון בתביעה, משקבעתי כי יש לצרף את מדינת ישראל כצד להליך, בשים לב לתקנה 7 לתקנות לפיה – "היו נתבעים אחדים, יכול שהתובענה תוגש לכל בית דין שניתן להגישה בו כנגד אחד הנתבעים וכן בשים לב לכך כי בהתאם לתקנה 4 "תובענה של עובד נגד המדינה תוגש לבית הדין האיזורי שבאיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו או מקום עבודתו של העובד", הרי שלבית הדין הסמכות המקומית לידון בתביעה כיוון שהתובע מתגורר ביסוד המעלה, ישוב הנמצא באיזור השיפוט של בית דין זה.
אשר לטענת הנתבעת, כי יש תחילה לידון בשאלת הסמכות המקומית על בסיס התביעה כפי שהיא הוגשה ורק לאחר מכן לידון בבקשה לצרף את מדינת ישראל כצד להליך, הרי שהנתבעת לא הגישה, עד היום, בקשה נפרדת להעברת מקום הדיון לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.
תקנה 3(ב) לתקנות קובעת כך: "לענין תקנת משנה (א)(1), (2), (3), (10) ו-(11), אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאיזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל; אם מרכז מפעלו של המעביד הוא מחוץ לאיזור שיפוטו של בית דין לעבודה – בית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של המעביד, או – אם המעביד הוא תאגיד – בית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא משרדו הרשום בישראל או כל מקום אחר בישראל שבו הוא מנהל עסקיו". בהתאם לחלופה הראשונה שבתקנה 3(ב) לתקנות, במקרה שבו מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאיזור שיפוטו של בית דין לעבודה, הסמכות המקומית נתונה לבית הדין אשר באיזור שיפוטו נמצא מקום מגוריו של העובד או מרכז מפעלו של המעביד בישראל.
...
כן נטען כי הוסכם, שהנתבעת תשלם את המס וההיטלים האחרים המוטלים על פי דין בארץ ההעסקה ובישראל על משכורת חו"ל. המסמך צורף כנספח א' והוא יקרא להלן - כתב העסקה בחו"ל.
לטענת התובע בכתב התביעה, לצורך תשלום המיסים על ידי הנתבעת, הוא העביר לנתבעת תיאום מס בו צוין אחוז המס אשר עליה לשלם.
ובכן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לרבות את טענות המדינה בעמדתה אשר הוגשה לתיק אני סבורה כי יש להורות על צירוף מדינת ישראל – משרד ראש הממשלה (הוא הגוף אשר מסר את עמדת מדינת ישראל לענין הצירוף), כצד להליך, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 18(א) לתקנות בית הדין לעבודה, לפיה: "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית הדין או הרשם, לבקשת בעלי דין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".
מעיון בטענות הצדדים עולה כאמור כי קיימת מחלוקת אמתית לגבי השאלה מי היתה המעסיקה של התובע בשנים 2015-2019 בתפקידו כקב"ט תאילנד.
שעה שנטושה מחלוקת בין מדינת ישראל ובין הנתבעת בשאלת זהות המעסיקה, כאשר הנתבעת טוענת מצד אחד להעסקה פיקטיבית ("כאילו עובד אל על") ומצד שני טוענת המדינה כי על אף "ההסכם המיוחד" המשולש (עובד – הנתבעת והמדינה) התובע בפועל הועסק על ידי הנתבעת, הרי שאין מנוס מלצרף את מדינת ישראל כצד להליך וזאת על מנת לאפשר לבית הדין להכריע באופן יעיל ושלם בכלל השאלות הדורשות הכרעה בהליך.
עם זאת, כאמור, הכרעה בשאלה זו, על כלל הסוגיות העולות ממנה, לא נדרשת במקרה זה.
לסיכום, אני מורה על צירוף מדינת ישראל – משרד ראש הממשלה כצד להליך.
