"מצג שוא יכול וייעשה באופן אקטיבי על ידי הצגת נתונים מטעים או בלתי מדויקים ובאופן פאסיבי על ידי אי הצגת נתונים חיוניים. לצד ההכרה במצג שוא כאחת הקטיגוריות של חוסר תום לב בדיני החוזים, ניתן לסווגו גם כעוולה נזיקית במסגרת עוולת התרמית ועוולת הרשלנות".
מצג שוא הוא מצג לגבי המציאות שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, זאת בין אם הוא הוצג ברשלנות ובין אם הוצג בכוונה להטעות (ראו: **** פרידמן ונילי כהן, חוזים, ב 783-781 (1992).
בע"א 494/74 החשמונאים נ' דוד, פ"ד ל(2) 141, קבע כבוד השופט בייסקי כי:
"ואולם יש ובעת ההיתקשרות לא נאמרו דברים אשר בנסיבות המקרה היה מקום לומר אותם על-מנת שתתקבל תמונה מלאה ושלמה של העובדות העשויות להשפיע על אחד הצדדים לאותה ההיתקשרות או על המחיר או על תנאי ההיתקשרות. במקרה כזה לא תעמוד הטענה כי כל אשר נאמר הוא אמת וכי לא הוצגו דברים שבשקר יסודם. החובה הולכת הרחק מזה - וכאשר על-פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן ושתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה והעלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שווא".
עוד נקבע בפסיקה, כי מקום בו לאחד הצדדים קיימת גישה עדיפה למידע מסוים לעומת נחיתותו של הצד השני בגישה לנתונים, הרי שתחול על הצד הראשון חובת גילוי מוגברת (ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית, [פורסם בנבו] (6.6.11)).
...
עוד מתבקשת המסקנה, כי סיכון מסוג הסיכון שהתממש, ניתן היה לצפייה, שאם לא כן, לא היה הצד השלישי מחריג את בתו, בת גילו של שולח ההודעה, מאי-תחולת הביטוח על נהגים שגילם צעיר.
התוצאה
התביעה הראשית מתקבלת במלואה כלפי הנתבע 1, ונדחית כלפי הנתבע 2.
הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 73,419 ש"ח בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 25.6.2020, בצירוף הוצאות משפט – אגרת בית המשפט בסך 1,858 ש"ח, שכר עדים בסך 1,200 ש"ח, ושכר טרחת עורך דין בסך 9,421 ש"ח; בסך הכל ישלם הנתבע 1 לתובעת – נכון ליום חתימת פסק הדין – סך של 98,456 ש"ח.
ההודעה לצד שלישי מתקבלת בחלקה.
