בהודעת צד ג' הודיע נצר לצדדים השלישיים כי הוגשה נגדו תביעה אשר הוא כופר בה, אולם ככל שהתביעה תיתקבל וחוזה הרכישה יחד עם רישום המקרקעין על שמו כבעלים יבוטלו, הרי שהוא יבקש להפרע מהם בגין התנהלותם הרשלנית אשר הסבה לו נזקים שהוערכו על ידו בסך של 4,276,296 ש"ח. סכום זה הלך וקטן במהלך בירור התביעה, ובמועד הסיכומים שהוגשו על-ידי נצר עמד על סך של 2,364,977 ש"ח בלבד.
כפועל יוצא מכך, עורך דין שמטפל בעסקת מקרקעין מטעמו של מוכר או קונה יהא אחראי למצגי השוא אשר עולים ממסמכים שהלה אימת ואישר מבלי לבדקם כיאות.
במקרה דנן, רישומה השגוי של הבעלות במקרקעין על שמו של דוד קונפינו נעשה כחודש אחרי תחילתו של המשא ומתן שקדם לעסקה – אחרי שעו"ד שמחיוף היתנה, כאמור, את ביצוע העסקה ברישומו של המוכר כבעלים של המקרקעין (ראו: פסקה 88 לפסק הדין קמא).
ראשית, האם ככלל רשאי עו"ד המייצג יורש בעסקת מקרקעין להסתפק בצלום של צו ירושה שמוטבעת עליו חותמת של "העתק מתאים למקור"; ורק אם התשובה היא חיובית – האם במקרה דנן, לאור "נורות האזהרה" שנקבעו על ידי חברי, היה על עו"ד לוי לעמוד על קבלת צו הירושה המקורי או לוודא בעצמה כי הצוו שנימסר לה הונפק על ידי רשם הירושות או בית דין רבני ודווח ישירות למירשם המקרקעין.
...
אחרי שמצאנו כי בית המשפט נימק את קביעותיו באופן מפורט ומשכנע, ובשים לב לכלל הגדול אשר מורנו שלא להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית בהתאם לדיני הראיות, ללא חללים וללא סתירות פנימיות (ראו, מִני רבים: ע"א 6164/22 Smiths Detection Inc.
מדובר אם כן בנורת אזהרה ביחס לאותנטיות של הצו, המחזקת את המסקנה לפיה היה על עו"ד לוי לברר את שאלת האותנטיות של המסמך שהוצג לה.
מטעם זה אני סבורה כי היה מקום לקבוע כי עו"ד לוי התרשלה – ולא בשל ה"חסר" בחותמת "העתק מתאים למקור" (הפגם הצורני אליו התייחס בית משפט קמא בפסק דינו).
כאשר מדובר בפגם כזה, וכאשר כל העדים ובכלל זה גם עורכי הדין ורשם המקרקעין אינם סבורים כי הוא פגם שניתן להבחין בו על נקלה בזמן אמת, אני סבורה כי יש קושי במסקנתו של בית משפט קמא לפיה מדובר בפגם "נראה, זועק ובולט לעין" (פיסקה 34 לפסק הדין), ולכן אינני סבורה כי יש לייחס לעו"ד לוי רשלנות בשל כך שהיא לא הבחינה בפגם הזה.
משנקבע כי עו"ד לוי התרשלה ביחס לצו הירושה, אני סבורה כי הוכח גם הקשר הסיבתי בין התרשלותה לבין הנזק.
