מצג כוזב למשקיעים בחברה

בכך פעל מר פאר בנגוד עניינים והציג בפני ד"ר בייר ושותפיו מצגים כוזבים על בסיסם קיבל שליטה בחברה ובפיתוח בו עסקה.

וכן: "כשליבות ערכה בדיקת נאותות ובבדיקת הנאותות על בסיס זה משקיעים הצטרפו, הייתה הנחה או אפילו מצג של דברים שמאחורי הרעיון עומד גאון, אני מכבד את ד"ר בייר, ההנחה הייתה שאת הרעיון הזה ד"ר בייר יוכל לתרגם ולייצר נכס אמיתי, פטנט. היה ברור שמטרת החברה על בסיס הקניין הרוחני לפתח שבב ולתרגם את זה למסחרי" [פר' עמ' 69, ש' 34-31].

...

לפיכך דינה להידחות.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נדחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

ניהול משא ומתן לטענת התובעת הנתבע הוליך אותה שולל כאשר הציג בפניה מצג כוזב כאילו מצא שלד לרכישה כאשר לא ניתן היה לרכוש שלד זה והכל במטרה לגזול מן התובעת את כספיה.

גם מעדותו של מר יוסי תמר עולה כי נערכו פגישות לבחינת נושא רכישת שלד חברת "ביניין" על ידי חברת "ביוסייט". מר תמר הצהיר כי בתחילת שנת 2011 הישתתף בפגישה במשרדו של מר כפיר זילברמן, מנכ"ל חברת אסיה פיתוח, בה הישתתפו המנכ"לים של אפסלון בית השקעות (חיתום), במסגרתה הנתבע הציג את חברת "ביוסייט" ביקש את עזרתו למציאת שלד בורסאי עבורה אליו תוכל להתמזג (ס' 2 לתצהירו).

...

תמוה כיצד שיחה כה מהותית ורלוונטית שנערכה בין הנתבע למר זהבי אינה מופיעה בתצהירו והמסקנה היא כי הנתבע הפליג בעדותו וגרסתו אינה אמת.

אני דוחה את טענת הנתבעים בסעיף 7 לסיכומים, כאילו עמדה לנתבעת הזכות להחזיק בכספים על פי הוראות ההסכם השני עד לתאריך 31/12/11; את המועד שנקבע בהסכם השני להשבת דמי המקדמה יש לקרוא ביחד עם הוראות ההסכם ולא במנותק מהן; כפי שהתובעת מחויבת בהעברת הכספים כנגד דרישה להעברת דמי רצינות, הרי הנתבעת רשאית להמשיך ולהחזיק בכספים רק בתנאי שעומדת על הפרק דרישה שכזו.

סוף דבר על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,658 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התביעה היא תביעה כספית בגין הפסדים אשר נגרמו לתובעים כתוצאה ממעשיי מירמה נטענים, אשר כללו, בין היתר, רכישת מניות של חברות קש הנמצאות בשליטת הנתבעים או מי מהם, זיוף מסמכים והצגת מצגים כוזבים ומטעים.

עוד נאמר על ידו כי התלה את רישיונו שכן חדל לעבוד כמנהל השקעות בחברה ותו לא. עוד נטען כי לא ידע על השקעות אשר בוצעו בחברות קש ואף לא ידע כי הוא מנוצל על ידי הנתבעים 3 ו- 4.

...

מקובלת עלי לחלוטין עמדת ב"כ התובעים כי אין בצירוף מסמכים במכתב בלבד ללא תצהיר - כדי לעמוד בדרך כלשהי בחובה לגלות מסמכים בתצהיר.

ההליכים הרבים המתוארים לעיל, יחד עם עובדת אי צירוף תצהיר כלשהו על ידי המבקש, מביאים למסקנה כי המבקש נוהג בזלזול מתמשך בהליכים המשפטיים ללא כל הצדקה.

הבקשה נדחית.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הכיר את הנתבע 1, עת עבד עמו בעבודת ניקיון באירועים במסעדה באשדוד, שוכנע על ידו להעביר לידיו כספים לטובת חברה בשם "רימון בית השקעות", חברה שהסתבר בדיעבד כי אינה קיימת כלל, על מנת לזכות בחלק מרווחיה של החברה האמורה.

סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) קובע- "תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעיה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון." טענות בדבר קנוניה ותרמית הן טענות חמורות, שהנטל להוכיחן הוא נטל כבד במיוחד : "תרמית או מעילה היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגעת בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית מאשר בסוגי משפטים אחרים בעלי אופי פחות חמור." [ראה ע"א 292/64 כהן נ' אשד, פ"ד יט(1) 414 (1965); ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשיה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] (12.8.07); ספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס"ד- 2003), בעמ' 1554].

...

טענות התובע בתמצית הנתבע 1 לא הגיש תצהיר וראיות ובהתאם לאמור בכתב ההגנה מטעמו ולהודאתו בכל טענות כתב התביעה במהלך הדיונים בבית המשפט, יש לקבל את התביעה ולתת נגדו פסק דין.

לאור האמור אף טענת הרשלנות כלפי הנתבע 2- דינה להידחות.

מכל האמור התוצאה היא איפוא כי התובענה מתקבלת במלואה כנגד הנתבע 1 ואולם נדחית כנגד הנתבע 2.

לפיכך הנני קובע כי הנתבע 1 ישלם לתובע סך- 144,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התובענה ביום 28.08.19 ועד למועד התשלום בפועל.

לדבריו, במסגרת כתב התביעה נטען אמנם כנגדו כי יצר כלפי המשיב מצג פוזיטיבי כוזב כאילו כל ההשקעות בחברה כבר כוסו, אך המשיב לא ביקש את ביטולו של ההסכם.

...

במקום אחר הערתי כבר כי: "אני סבור כי אין לקבוע מבחן נוקשה לפיו כל מקרה בו פסק הבורר סעד שונה מן הסעד שנתבקש על ידי הצדדים יכנס לגדר אי מתן הזדמנות נאותה לצדדים לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם. לטעמי, יש לקבוע מבחן גמיש המתבסס על ציפיותיהם האובייקטיביות של הצדדים מהחלטת הבורר, ציפיות שעל בסיסם טענו הם טענותיהם. דומני שרק מקום שהבורר נוטל לעצמו רשות ליצור יש מאין בלא להתייחס לסעדים שבקשו הצדדים והנחותיהם שבבסיס כתבי הטענות וכאשר הצדדים לא יכלו או שלא היו צריכים לצפות כי הפיתרון שפוסק הבורר יכול שיחרוג מהסעדים המבוקשים-רק אז יכולה להשמע הטענה כי לא ניתנה למי מהצדדים הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בקשר עם כך. אם החלטת הבורר אינה בגדר צפייה סובייקטיבית של אחד הצדדים ובשל כך לא טען הוא טענות מסוימות עדיין אין הדבר נכנס לגדר מניעת הזדמנות נאותה מן הצדדים לטעון טענותיהם. פרשנות קשיחה תיצור מצב לא רצוי לפיו כל פסק בורר לסעד שונה או החלטה שונה ממה שטענו לו הצדדים יכנס לגדר אי מתן הזדמנות נאותה לצדדים לטעון טענותיהם ומשמעות פרשנות זו תהא צימצום סמכות הבורר רק לסעדים המדויקים שנתבקשו. תוצאה זו אינה רצויה לאור הוראות חוק הבוררות המעניקות לבורר את היכולת לפסוק על פי מיטב שפיטתו ולהכריע לפי מה שנראה לו צודק ולא דווקא לפי מה שבקש צד זה או אחר, אלא אם כן הוגבל במפורש במסגרת הסכם הבוררות שבין הצדדים" (ה"פ (ת"א-יפו) 803/03 ההתאחדות לתרבות גופנית הפועל באר שבע נ' בניון יוסי שי, תק-מח 2004(1), 2985, ההדגשות נוספו).

מהמקובץ עולה כי אין כל עילה לביטול פסק הבוררות.

כמצוות סעיף 28 לחוק, ומשנדחתה בקשת הביטול, אני מאשר את פסק הבוררת.