מצב רפואי לא אמיתי קביעת הועדה הרפואית

גם אם חלפו רק שנתיים ממועד קביעת דרגת נכות יציבה וחלה החמרה במצבו הרפואי של התובע עקב הפגיעה משנת 2013, הרי שהתובע לא הפסיק את עבודתו בעקבות החמרת מצבו בשנת 2013.

התובע לא הוכיח כי הסיבה האמיתית לפרישה נעוצה במצבו הרפואי.

הלכה פסוקה היא, כי "תכליתה של תקנה 17 היתה, לאפשר דיון מחדש אך ורק בשאלת הפעלת תקנה 15, כשקיים צידוק לכאורי לכך לאחר הדיון בועדה האחרונה בשיעור הנכות הרפואית. בקשה להפעלת תקנה 15 על פי תקנה 17 כפופה לסד של זמן, ויש להגישה לרשות בין שנה לחמש שנים מיום שנקבעה לנפגע דרגת הנכות האחרונה" (עב"ל (ארצי) 197/06 רפי דמרי – המוסד לביטוח לאומי, פסקה 6ג, מיום 30.1.2007).

...

בהקשר זה לא נמסר מהי ההקלה שניתנה לתובע, עד כמה היא שינתה מתפקידו הרגיל וכיו"ב. לא בכדי ניתנה לתובע הזדמנות להוסיף ראיות, אך לאחר שבחר שלא לעשות כן, אנו סבורים כי אין בתצהירו די כדי להוכיח טענותיו.

העובדה שגם בפנינו לא הציג התובע ראיות המוכיחות את הקשר בין פגיעתו לבין פרישתו המוקדמת מחזקת אף היא את המסקנה כי לא נפל פגם בהחלטתה של וועדת הרשות.

סוף דבר התביעה נדחית.

להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו. על פי פשט הדברים ולשון הכתוב, המונח "אם לא הורתה הועדה הרפואית הוראה אחרת" מתייחס לחלק המשפט שבא לפניו, כלומר "קצין תגמולים רשאי להורות אחת לשנה על בדיקת הנכה שנית". על כן, ככל שהועדה הרפואית לא קבעה הוראה אחרת לעניין מועד הבדיקה החוזרת, קצין התגמולים רשאי לעשות כן אחת לשנה, ללא כל סייג.

] "לאור האמור לא מצאנו כי נפל פגם בהמלצת רופא המוסד בטופס התקינות משלא נסתרה הטענה כי זו בוססה על טעמים רפואיים. אין בידינו לקבל את טענת המערער כי מדובר במעין ערעור על החלטת הועדה שכן ההמלצה היתה לבדוק את המערער בחלוף שנתיים, וזאת על מנת לבחון האם מצבו ישתפר. אין בהמלצה זו חוסר הסכמה עם קביעת הועדה אלא הערכה רפואית כי ייתכן שיפור עתידי במצבו". אמנם, פסק הדין בעיניין רוחם ניתן ביחס לנפגע עבודה שעניינו נבחן בהתאם לתקנה 37 לתקנות נפגעי עבודה (ולא בהתאם לסעיף 37 לחוק הנכים).

ראו למשל דברי השופטת פרוקצ'יה בפרשת דוקטורי, שצוטטו בפרשת בנית: "קו אופייני נוסף בחוק הנכים מצביע על צורך בהתאמת דרגת הנכות, ומכוחה גם התאמת שיעור התגמולים, למצב הנכות האמתי של הנכה. לפיכך דרגת הנכות לעולם אינה נתון קבוע ומגובש, אלא גורם הנתון לשינויים מעת לעת, על פי נסיבות משתנות (סעיפים 37 ו-35ג לחוק הנכים). באופן זה מצד אחד המדינה אחראית להעניק תגמולים למי שניפגע בשירות ההגנה על בטחונה. מצד אחר החוק מקפיד שכספי ציבור לא יוצאו לשוא, ולעולם ישתלמו רק בגין פגיעה ממשית תוך עידכון התגמול המגיע על פי רמת הפגימה של הנכה ולנוכח מצבו המשתנה מעת לעת"[footnoteRef:11] (ההדגשות אינן במקור – ר.ג.).

...

בנסיבות אלו שוכנענו כי מתן ההחלטה עליה מדברת ד"ר בר-און הינה החלטתה בנוגע לחידוש המלצתה לפתיחת התיק כפי שכתבה שלוש שנים קודם לכן, ולא בנוגע לזימון התובע לוועדה הרפואית.

אשר לטענה השלישית, הנוגעת לאינטרס ההסתמכות, אף היא דינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

נקבע כי "בעניינינו, אף אם השאלה אם חלה החמרה במצבה של התובעת נותרה במחלוקת, נראה כי לא ניתן לחלוק שהתובעת הצביעה על מספר התפתחויות עובדתיות שחלו מאז קביעת הועדה הרפואית, אשר כשלעצמן מצדיקות קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור מאחר שיש בהן כדי ללמד על פוטנציאל אמיתי וממשי לשינוי מהותי במצבה של התובעת (שם).

...

הפניקס טענה בהקשר זה, כי בענין שריקי בית המשפט נעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור, לאחר שמצא כי פגיעות הנפגעת שם בשתי התאונות התמקדו בעיקר בעמוד השדרה התחתון.

מן הטעמים המצטברים האמורים, ובנסיבות המיוחדות של המקרה שבפניי, אני נעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה בקשר לתאונה הראשונה.

בטרם סיום יוער; אין לגזור מהחלטה זו מסקנה לפיה בכל מקרה בו עולה טענה לתאונה מאוחרת או פגיעה נוספת שנגרמו לנפגע, לאחר קביעה על פי דין, תהא הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

מעבר לפער בין הקביעות, התובעת לא הוכיחה כל חריג אחר שיצדיק מתן היתר, ולא הוכיחה כי לא היו בפני הועדה הרפואית שקבעה את הנכות, עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבה של התובע והטענה בעלמא לפיהן הקביעה היא על מנת להמנע מתשלום קצבה חודשית, טענות אלו אינן אלא ערעור כנגד קביעת הועדות שדנו בעיניינה ואין הן מקימות להבאת ראיות לסתור, ואיני רואה מקום לקבלן ולקבוע כי יש בהן כדי להצדיק מתן היתר כמבוקש.

טענת התובעת לפיה קיימת לה תפקודית ניכרת והיא פוטרה מעבודתה בשל הנכות, עמדה בפני הועדה וראו לעניין זה תחת הפארק דברי התובע מפי בא כוחה: "לגבי הערר בנוגע לראומטולוגיה מפנה למסמך האחרון 9.2.21-מדובר על הגבלה תפקודית ניכרת. ושוב פורט בערר שאין במצב שנקבע של 10% כדי לשקף את מצבה האמתי של העוררת וזה לא סביר בהיתחשב בנתונים האובייקטיביים שעמדו בפני הערכאה הראשונה. נראה כי המל"ל מנסה להתאים את המצב ל-19% על מנת שלא תקבל קצבה. מדובר במורה לאנגלית נורמאטיבית שעשתה הכל להיתפרנס והיות שמדובר באשה שבר כלי והקביעות אינן משקפות את מצבה האמתי. פוטרה מעבודתה." ובהמשך תחת מצב תעסוקתי לאחר הפגיעה נרשם" לא חזרה לעבודה עקב הפגיעה".

...

התיקון לתוספת גם טענתה השנייה של התובעת, לפיה הוספת התיקון לתוספת לכשעצמו מהווה טעם לקבלת הבקשה, נדחית על ידי.

על אף האמור, מצאה הוועדה לדחות את הטענות האמורות וקבעה כי למצבה האמור של התובעת בתחום הראומטולוגי קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות, העמידה את נכותה בשיעור 10% והתיקון שבתוספת אינו יכול לשנות מקביעה זו. לאור האמור לעיל אני קובעת כי טענות התובעת בהקשר זה אינן אלא ערעור על החלטת וועדות המל"ל ואינן באות בגדר החריגים המצדיקים להיעתר לבקשה.

סוף דבר התוצאה היא שבהיעדר טעם מיוחד וחריג, אני דוחה את הבקשה למתן ראיות לסתור וההליך יתנהל על פי קביעת המל"ל בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים.

המשיב טען כי מצבו הרפואי נבדק בועדה רפואית לקביעת כושר אשר קבעה מיגבלה של הרמת משא עד 8 ק"ג וכי התפקיד של מלווה הסעות היה במסגרת המותר על פי אותה וועדה.

בשל חשיבות הדברים יובא נוסח ההחלטה "העורר: הופנה לעבודה כמלווה הסעות לילדים בחברת ברזני והעלה שתי טענות, אחת כי אינו יכול להתייצב בשעה 6 בבוקר שכן המטפלת של אמו, עימה הוא גר, מגיעה רק ב8 ולכן לא יכול להתייצב לפני 8 בבוקר. טענה שניה, היא כי העורר מוגבלת פיזית. אשר לטענה הראשונה, הצורך לטפל באמו אינו טעם שבדין שלא לרשום סרוב, עם כל הכבוד למעשה העורר המטפל באמו הקשישה. ואילו לגבי הטעם הבריאותי, הרי שהעורר הופנה לועדת אי כושר שקבעה כי העורר כשיר לעבודה בהסעות ילדים וקשישים, חרף מגבלותיו הרפואיות. ומכאן שאף זה אינו טעם לסרוב העורר לקבל את העבודה בלווי קשישים. בנסיבות הללו העורר לא מאמץ כן ואמיתי להישתלב בעבודה המוצעת. הסרוב בדין יסודו." בפנינו הציג התובע שלושה מסמכים רפואיים (מע/1).

...

המחלוקת האם נרשם לתובע סירוב כדין? הכרעת הדין המסמכים שהוצגו בפנינו מצביעים על כך כי שירות התעסוקה נעתר למערער ובדק את טענתו בדבר מגבלה רפואית.

ועדת הערר קבעה בעניין זה ובכלל: לא מצאנו כל פגם בעבודת הוועדה, בדיקתה, הניתוח למקרה ומסקנותיה.

סוף דבר לא מצאנו כל עילה להתערב בממצאי ועדת הערר ,מסקנותיה והחלטתה.

הערעור נדחה.