בנסיבות אלה אנו סבורים כי הפרשנות הראויה של סעיף 137(ב1)(2)(ד), המסמיך את הועדה לידון בבקשות לפצוי בגין עלויות שנגרמו בקשר עם הפינוי לעסק של מטעים שהעתיק את פעולתו, מביאה למסקנה שבכל הנוגע למטעים מוסמכת הועדה לידון בעלויות הייחודיות שאינן משותפות לעסקים מסוגים אחרים.
אין המדובר בפצוי בגין אבדן עונות אותו הביא בחשבון הפצוי הנורמאטיבי הכללי, אלא באבדן עונות בהקף שונה לחלוטין, שכפי שהראינו לעיל, חוזר ונשנה עם כל נטיעה מחדש ולפיכך לא איפשר לבעל מטע להקים את מטעו באתר הזמני ולהנות מפירותיו מייד עם נטיעתו באתר הקבע.
אין מחלוקת כי תכלית החוק היתה להעניק פיצוי ראוי למפונים מגוש קטיף.
...
בנסיבות אלה אנו סבורים כי הפרשנות הראויה של סעיף 137(ב1)(2)(ד), המסמיך את הוועדה לדון בבקשות לפיצוי בגין עלויות שנגרמו בקשר עם הפינוי לעסק של מטעים שהעתיק את פעולתו, מביאה למסקנה שבכל הנוגע למטעים מוסמכת הוועדה לדון בעלויות הייחודיות שאינן משותפות לעסקים מסוגים אחרים.
מאחר שהוועדה המיוחדת דחתה את בקשת העותרים ברכיב זה לנוכח עמדתה כי אינה מוסמכת לדון בה, לא בחנה את שיעור הפיצוי הראוי, ולפיכך אין מנוס מלהחזיר אליה את הדיון בהיבט זה של העתירה, על מנת שתבחן את שיעור הפיצוי ותכריע בבקשה לגופה.
אשר ליתר רכיבי העתירה, אנו סבורים כי בדין דחתה המשיבה את בקשת העותרים לפיצוי.
סוף דבר, העתירה מתקבלת בחלקה, כפי שפורט לעיל.
