מעשים מגונים בקשישה חולת אלצהיימר: ערעור על הכרעת דין וגזר דין

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 5816/19 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט א' שטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. פלוני ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ר' כרמל, ש' רנר וח' מאק-קלמנוביץ) בתפ"ח 27512-09-18 מיום 16.07.2019 תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התש"ף (20.01.2020) בשם המערער: עו"ד דותן ****י בשם המשיבה 1: עו"ד אפרת גולדשטיין רוזן בשם המשיבה 2: עו"ד יעל מסיקה ][]פסק-דין

השופט א' שטיין: הליכי העירעור העירעור שלפנינו מכוון אל גזר הדין שניתן בעיניינו של המערער ביום 16.7.2019 על ידי בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטים ר' כרמל, ש' רנר, וח' מאק-קלמנוביץ) בגדריו של תפ"ח 27512-09-18, בעקבות הרשעתו – על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון – בעשרות עבירות מין חמורות, אשר פורטו בשני אישומים נפרדים ואשר כללו אינוס ומעשה סדום בקטינה בת מישפחה, עבירה לפי סעיף 351(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); מעשה מגונה בקטינה בת מישפחה שטרם מלאו לה שש עשרה שנים, עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) לחוק בנסיבות סעיף 348(ב) לחוק בזיקה לסעיף 345(ב)(1) לחוק בנסיבות האמורות בסעיף 345(א)(1) לחוק; מעשה מגונה בקטינה בת מישפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק; וכן בעבירה אחת של מעשה מגונה, כהגדרתה בסעיף 348(ב) לחוק, אשר בוצעה בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) לחוק בזיקה לסעיף 345(א)(1) לחוק.

כמו כן מציין הסנגור כי מישפחת המערער אף היא אינה יכולה לשאת בנטל הפצוי, מאחר שאימו סובלת ממחלת האלצהיימר ואילו אביו הוא קשיש בא בשנים.

דיון והכרעה סבורני כי בעירעור זה אין ממש ודינו להדחות.

...

דיון והכרעה סבורני כי בערעור זה אין ממש ודינו להידחות.

בהתחשב בסבלה של ד' והשברים שעליה לאחות, סכום זה אינו נראה לי מופרז כלל ועיקר.

]השופט י' אלרון: לפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (מפי השופט א' אברבנאל ובהסכמת סגן הנשיא י' נועם והשופטת ר' פרידמן-פלדמן) בתפ"ח 35907-02-17 מיום 26.6.2019, בגדרה הרשיע בית המשפט את המערער בעבירות של מעשים מגונים בקשישה חולת אלצהיימר, וכן שני ערעורים על גזר דינו מיום 31.10.2019, על חומרת העונש מזה וקולת העונש מזה.

אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את עירעורו של המערער על הכרעת הדין וגזר הדין, ולקבל את ערעורה של המשיבה על גזר הדין, כך שרכיב עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער יעמוד על 15 חודשי מאסר.

...

הגם שככלל אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אני סבור כי בנסיבות דנן מוצדקת התערבותנו במידת העונש, מהטעמים שיפורטו להלן.

בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה שיקולי שיקום בלבד הם אלו שצריכים לעמוד לנגד עיני בית המשפט בעת גזירת עונשו, באופן המבכר השתת עונש לריצוי בדרך של עבודות שירות על פני עונש מאסר בפועל.

בענייננו, לא נטען כי מצבו הבריאותי של המערער אינו מאפשר לו לשהות בתנאי מאסר בפועל, וחזקה על שירות בתי הסוהר כי הוא ערוך ליתן למערער כל טיפול רפואי שיזדקק לו. בנסיבות אלה, אני סבור כי יש להעמיד את עונשו של המערער על 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, תחת העונש של 6 חודשי מאסר בפועל שנגזר עליו בבית המשפט המחוזי.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 71403-11-17 מדינת ישראל נ' סיני בפני כבוד השופט איתן כהן בעיניין: מדינת ישראל המאשימה מלמד סיני הנאשם גזר דין

באותו עניין דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ועל חומרת העונש, ומנגד קיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש והחמיר את עונשו של הנאשם מ-6 חודשי מאסר בפועל ל-15 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות התיק הורשע הנאשם, נהג מונית, בכך שבשתי הזדמנויות שונות עשה מעשים מגונים בקשישה חולת אלצהיימר הסובלת מדמנציה קשה שאותה נהג להסיע בקביעות במוניתו.

נפסק כי בגזר דינו של בית המשפט המחוזי נפלה שגגה עת העונש לא הביא לידי ביטוי ראוי את הרשעתו של הנאשם בשתי עבירות של מעשה מגונה.

אך לא הדר ולא מורא היו במעשי המערער; כי אם חילול כבודה וביזויה של אשה בעשור התשיעי לחייה, הלקויה בשכלה עקב מחלת האלצהיימר" יכולתו של הנאשם להמנע מהמעשה ומידת השליטה שלו על מעשהו; אין חולק על כך שבמהלך הארוע היה מצבו הנפשי של הנאשם קשה.

...

] אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה שיקולי שיקום בלבד הם אלו שצריכים לעמוד לנגד עיני בית המשפט בעת גזירת עונשו, באופן המבכר השתת עונש לריצוי בדרך של עבודות שירות על פני עונש מאסר בפועל.

כך שאין בידי לקבל את טענת ההגנה שלפיה לא נגרם נזק כלשהו.

בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים במקרה דנא ובפרט נוכח עניין פלוני שהובא לעיל, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין 9 חודשי מאסר בפועל בין כותלי הכלא ועד 30 חודשי מאסר לצד מאסר על תנאי ופיצוי.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ומתוך התחשבות ברקע הנפשי וההתמכרותי של הנאשם, בגילו, בהליך הטיפולי שבו הוא מצוי, בהמלצת שירות המבחן, במסוכנותו המינית שנמצאה נמוכה, בחלוף הזמן, ובהיעדר עבר פלילי, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את הנאשם בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור על הנאשם עונש של מאסר בן 9 חודשים לצד מאסר על תנאי.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, ולאחר שהבאתי בכלל חשבון את העונש המזערי שבצד העבירה, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בן 9 חודשים.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ת"פ 34889-12-22 מדינת ישראל נ' Rustamova 20 פברואר 2023 בפני כב' השופט בני שגיא, סגן נשיא המאשימה מדינת ישראל על-ידי ב"כ עו"ד אורי גולדשטיין הנאשמת Guljhon Rustamova דרכון FA3811654 על-ידי ב"כ עו"ד חגית רחמני גזר דין

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, שמשה הנאשמת כמטפלת סיעודית של מ.ס, ילידת 1939, הסובלת מדימנציה חמורה של מחלת האלצהיימר, שבעטיה היא מוגבלת באופן ניכר בתנועתה וביכולתה לתקשר עם אחרים, כך שבין היתר, אינה מסוגלת לשתות, לאכול, לדבר וללכת בכוחות עצמה, ואין היא שולטת על סוגריה.

אופיה של ההיתעללות – הותרת הקשישה באותו מחסן, בשתי הזדמנויות שונות, בלא שיש ביכולתה לצאת ממנו, לתקשר עם אדם קרוב (ולו בטלפון) היא מעשה מכוער, ולחלוטין לא קל. לצד האמור לעיל, ובכך צודקת הסנגורית, רובם המכריע של פסקי הדין המשקפים מקרים בהם הורשעו מטפלים סיעודיים בעבירת היתעללות בחסרי הישע, הם מקרים בהם הופעלה אלימות פיזית כלפי המטופלים, בדרגות חומרה שונות.

ע"פ 8780/16 ROYO נ' מדינת ישראל (26.4.2017) - המערערת הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת חסר ישע על ידי אחראי לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין בכך שבעת שהאכילה את הקשישה אחזה בכוח בפניה, דחפה אותה, הניפה לעבר פניה את ידה בתנועת אגרוף, דחפה בכוח אוכל לפיה, סטירה לה, שפשפה את פניה במגבון נייר, השליכה אותה לכסא הגלגלים, וצעקה עלה כי תהרוג אותה.

בית המשפט המחוזי קבע מיתחם ענישה ראוי הנע בין 10 חודשי מאסר ל- 30 חודשי מאסר, והשית על המערערת 10 חודשי מאסר.

ת"פ (מחוזי חיפה) 53250-02-14 מדינת ישראל נ' עללא (8.3.2015) - הנאשם הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בריבוי עבירות תקיפת חסר ישע בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים בגין מעשיו כלפי קשישה המאושפזת בבית חולים גראטרי.

...

בבואי לקבוע את העונש המתאים לנאשמת, הגעתי למסקנה כי יש לאמץ את הרף התחתון של המתחם.

מסקנה זו מבוססת על השילוב שבין הנתונים הבאים: (א) הנאשמת קיבלה אחריות מלאה על מעשיה; (ב) אין לחובת הנאשמת הרשעות קודמות; (ג) הנאשמת נמנית אף היא על אוכלוסייה מוחלשת, בהיותה מטפלת סיעודית זרה התומכת כלכלית במשפחתה, הנמצאת בניכר; (ד) הנאשמת הוחזקה במעצר מאחורי סורג ובריח, ובהמשך, לתקופה ממושכת במעצר בפיקוח אלקטרוני, וניתן להתחשב גם בנתון זה בקביעת העונש המתאים.

סוף דבר, ראיתי להשית על הנאשמת את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2089/24 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ר' רונן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: Guljahon Rustamova ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 20.2.2024 בת"פ 34889-12-22, שניתן על ידי כבוד השופט ב' שגיא – סג"נ תאריך הישיבה: כ"ב באדר ב' התשפ"ד (1.4.2024) בשם המערערת: עו"ד רחל מטר; עו"ד אופיר טישלר בשם המשיבה: עו"ד יגאל בלפור ][]פסק-דין

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן המשיבה עבדה כמטפלת סיעודית של מ', ילידת 1939, הסובלת מדמנציה חמורה כתוצאה ממחלת האלצהיימר.

באשר לנסיבות ביצוע העבירה, יִחס בית המשפט המחוזי משקל למצבה הפיזי של מ', וציין כי "מדובר בקשישה שהיא חסרת אונים, הסובלת ממגוון קשיים רפואיים משמעותיים, ונעדרת יכולת כלשהיא לדאוג לעצמה". בנוסף, הובא בחשבון אופייה של ההיתעללות, "הותרת הקשישה באותו מחסן, בשתי הזדמנויות שונות, בלא שיש ביכולתה לצאת ממנו, לתקשר עם אדם קרוב (ולו בטלפון) היא מעשה מכוער, ולחלוטין לא קל". יחד עם זאת, ניתן משקל לכך שהמקרה "משקף רמת חומרה פחותה באופן משמעותי ביחס למקרים בהם המטפל מכה באכזריות את המטופל", ולכך ש"בהשוואה לארועי היתעללות אחרים שנדונו בפסיקה, מדובר בפרק זמן קצר יחסית, ובמספר אירועים קטן יחסית".

עקרי טענות הצדדים בעירעור לטענת ב"כ המדינה, העונש שנגזר על המשיבה אינו מבטא את החומרה היתרה הגלומה במעשיה, ובהתייחסותה אל מ' "כאל אובייקט שניתן לסגור במחסן קטנטן שאינו ראוי לשהות של אדם בתוכו – קל וחומר של אדם חולה וחלש". בפרט, כאשר המשיבה מודעת ומנצלת את העובדה, ש-מ' לא יכולה לבטא את מצוקתה.

דיון והכרעה לאחר עיון בגזר הדין של בית המשפט המחוזי, ובטענות הצדדים מזה ומזה, בכתב ובעל פה, באנו לכלל מסקנה כי דין ערעור המדינה – להיתקבל.

...

בענייננו-אנו, סבורני כי המתחם שקבע בית המשפט המחוזי בעניינה של המשיבה, והחלטתו לגזור את עונשה ברף התחתון שלו – אינם הולמים את חומרת הפגיעה בערכים המוגנים שעל הפרק; מעשי המשיבה מצדיקים, בהתאם לעקרון ההלימה, עונש חמור יותר.

מהטעמים שמניתי, באתי לכלל מסקנה כי יש להחמיר בעונשה של המשיבה, אך בדרך מתוּנה – ולהעמיד את עונש המשיבה על 9 חודשי מאסר בפועל, חלף 9 חודשי עבודות שירות שגזר בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: אציע לחברַי לקבל את ערעור המדינה, ולהעמיד את העונש שהוטל על המשיבה על 9 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי המעצר מיום 2.12.2022 עד יום 18.1.2023, חלף 9 חודשי עבודות שירות שנגזרו עליה בבית המשפט המחוזי.