המבקש הורשע לאחר ניהול הוכחות בריבוי עבירות של מעשה מגונה בקטין בן מישפחה על פי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וזוכה מעבירה זו באחד המקרים שיוחסו לו. העבירות בוצעו בבתה של בת זוגתו, בעת שהיתה כבת שמונה לערך ועד שהגיעה לגיל שתים עשרה לערך, בכך שהכניס את ידיו מתחת לבגדיה ונגע בחלקי גופה ובאיבר מינה ובאחד המקרים אף נגע בפיו באיבר מינה.
טענותיו בעירעור על הכרעת הדין הן כי לא ניתן משקל לסתירות שנפלו בגירסת המתלוננת באשר לתדירות המקרים, למועד ביצוע המקרה האחרון; כי בית המשפט לא דן לעומק בסתירות שבין גרסת המתלוננת לגרסאותיהן של אמה וחברתה, כשלעומתה הייתה גרסת המבקש סדורה וקוהרנטית; כי לא ניתן משקל לטענה כי עדות המתלוננת זוהמה בשל השיחות שניהלה עם חברותיה, מוריה והוריה ולעדות העדה המומחית מטעם ההגנה, שהעלתה תמיהות ביחס למהימנות המתלוננת ולזיהום גירסתה; כי בית המשפט שגה בכך שקבע כי המבקש הוא בן מישפחה, במובנו של סעיף 351 לחוק, אף כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם אופי הקשר בינו לבין אמה של המתלוננת; כי בית המשפט לא היתייחס לקיומו של מניע להפללת המבקש ולהסתרתו על ידי המתלוננת; כי לא ניתן משקל ראוי לזיכוי המבקש מאחד האירועים תוך דחיית עדות המתלוננת ביחס לארוע זה; וכן כי לא היתקיים היסוד הנפשי בעבירות ולהנמקה חסרה של בית המשפט קמא ויישום רף בחינה מקל בעיניין זה.
בכל הנוגע לגזר הדין טוען המבקש כי בית המשפט שגה בקביעת מיתחם הענישה ובמיקומו בגדריו, לאור העידר התיכנון ופגיעה שלא ברף הגבוה; כי קיימים בעיניינו "טעמים מיוחדים" המצדיקים הקלה בעונשו כך שיפחת מהעונש המזערי הקבוע לצד העבירה; וכן כי לא ניתן ביטוי מספק לנסיבותיו של המבקש, ובהן גילו המתקדם, מצבו הבריאותי, מצבו הכלכלי שהורע בשל ההליכים נגדו, העדר עבר פלילי, שתוף הפעולה מצדו, פגיעת ההליכים במשפחתו, תקופת שהייתו במעצר ולאחריו במעצר באיזוק אלקטרוני; וכי היה מקום לחרוג ממיתחם העונש לאור הסיכוי הממשי לשיקומו, כמו גם מטעמי צדק בשל מצבו הבריאותי.
יחד עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לסכויי העירעור על הכרעת הדין משזוכה המבקש מאחת העבירות שיוחסו לו, הגם כי "מתוך זהירות גרידא", כלשון בית המשפט קמא, ולאור טענותיו נגד הרשעתו, שחלקן לפחות אינן קלושות, ועל רקע מכלול נסיבותיו ובהן גילו המתקדם, העידר עבר פלילי, העובדה כי היה משוחרר בתנאים לכל אורך משפטו והתנהגותו במהלך ההליכים נגדו לא העלתה קושי והערכת המסוכנות מינית בעיניינו נמוכה, נכון לנקוט משנה זהירות – שמא ירוצה עונש שיתברר בדיעבד כבלתי מוצדק – ולהורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר.
...
לאחר שעיינתי בבקשה ובערעור על צרופותיהם ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ככל שהיא נוגעת לעונש המאסר ולדחותה ככל שהיא נוגעת לפיצוי ולאיסור פרסום שמו של המבקש.
משלא העלה המבקש – ואף לא הציג – כל טענה עובדתית ביחס ליכולת ההשבה ומשמצב כלכלי אינו מצדיק עיכוב פסק דין כספי – דין בקשתו להידחות בהיבט זה.
כך גם לא מצאתי כי יש להיעתר לבקשה לעכב את פרסום שמו של המבקש עד להכרעה בערעור.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת בחלקה.
